החלטה בבקשה להפקדת ערובה

פתח דבר

1. לפניי בקשת המשיב בערעור שבכותרת להורות על חיוב המערערת, הדר עוז השקעות בע"מ, בהפקדת ערובה לשם הבטחת הוצאותיו בהליך.

רקע

1. עניינו של הערעור דנן הוא בהחלטת המשיב להטיל על המערערת כפל מס וזאת בשל הטענה כי המערערת ניכתה מס תשומות שלא כדין באמצעות מסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס, בתקופה שבין ספטמבר עד דצמבר 2009 וינואר עד אפריל 2010.

כפל מס התשומות אותו דרש המשיב מהמערערת עומד על סך של 972,690 ₪. יצוין כי במקביל לכך השית המשיב על המערער, מי ששימש כמנהלה של המערערת בתקופה הרלוונטית, כפל מס עסקאות בשל הוצאת חשבוניות על שם המערערת וזאת בסך של 488,013 ₪.

1. בדיון קדם המשפט הראשון בתיק, מיום 18.1.2016, הובהר כי מאחר שהמערער מצוי בהליך פשיטת רגל נדרש אישור של בית המשפט לפשיטת רגל לניהול ההליך.

ביום 16.1.2017 עדכנו המערערים כי המערער אינו עוד בהליכי פשיטת רגל, מאחר שביום 28.11.2016 קיבל הפטר לחובותיו. בהמשך, ביום 11.7.2017, עדכן המשיב כי צו ההפטר שניתן למערער בוטל בהחלטה שיפוטית של בית המשפט המחוזי בתל אביב במסגרת הליך פש"ר בתיק 10902-03-11 מיום 29.3.2017, וביום 16.7.2017 הגיש המשיב את הבקשה להפקדת ערובה נשוא ענייננו.

עוד יצוין כי במסגרת החלטתי מיום 23.11.2017 הורתי כי מאחר שהמערער הגיש ערעור על ההחלטה לבטל את צו ההפטר, יופסק המשך בירורו של ההליך דנן עד להכרעת בית המשפט העליון בשאלת מעמדו של המערער, אזי יהיה רשאי כל אחד מהצדדים לפנות בבקשה לחידוש ההליך.

1. ביום 29.4.2019 עדכן המשיב כי ביום 2.12.2018 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון, אשר הותיר את החלטת בית המשפט המחוזי על כנה, כך שהמערער שב להיות במעמד של פושט רגל, וכי ביום 12.12.2018 ניתן צו פירוק כנגד המערערת. בנסיבות אלו ביקש המשיב להורות על חידוש הערעור דנן, תוך שהוא עומד על בקשתו להפקדת ערובה מצד המערערת.

בהמשך, משהובהר על ידי הנאמן והמנהל המיוחד כי ניתנו אישורים של בית המשפט לפירוק ובית המשפט לפשיטת רגל לניהול ההליך, אפשרתי למערערת במסגרת החלטתי מיום 18.9.2019 להגיש תגובה מעודכנת לבקשת המשיב להפקדת ערובה, תוך שהורתי למנהל המיוחד מתוקף תפקידו במערערת, להציג עמדתו. דיון בעניין זה התקיים בפניי ביום 30.10.2019 בנוכחות בא כוח המשיב, המערער עצמו ובא כוחו של הנאמן והמנהל המיוחד.

טענות הצדדים בתמצית

1. לטענת המשיב, לנוכח מצבה הכלכלי של המערערת, ככל שידחה הערעור לא ניתן יהיה לגבות ממנה את הוצאות המשפט, ככל שתיפסקנה, לטובתו, לא כל שכן את חוב המס. עוד טען המשיב כי בנסיבות העניין סיכויי הערעור אינם גבוהים, שכן המערערת לא הציגה אף בדל ראייה כי התקיימו עסקאות אמיתיות בינה לבין החברות, שאת מס התשומות הגולם במסמכים הנחזים כחשבוניות מס אשר הן סיפקו לה, היא ניכתה.

במעמד הדיון הוסיף ב"כ המשיב והבהיר לעניין סיכויי הערעור כי המערער, שחויב בכפל מס עסקאות, הוציא באמצעות החברה המערערת, שחויבה בכפל מס תשומות, 28 חשבוניות, כאשר לגבי 20 מהן ניתנה הכרעת דין של בית המשפט השלום לפיהן מדובר בחשבוניות פיקטיביות. משכך, לטענתו, המערער מנהל ערעור סרק לכל הפחות ביחס ל-20 חשבוניות אלו, שלגביהן נקבע זה מכבר שהן פיקטיביות. הובהר כי מאחר שמי שניכה את החשבוניות הודה כי לא סופקה לו סחורה, הרי שהמסקנה המתבקשת היא שהסחורה גם לא נרכשה מספקים. עוד הודגש כי על פי הפסיקה, כאשר הצד השני לעסקה מורשע או מודה בכך שמדובר בחשבוניות פיקטיביות, מוטל נטל הוכחה מוגבר על הטוען לאמיתות החשבוניות.

1. ב"כ המנהל המיוחד והנאמן הדגיש במעמד הדיון כי הערעור מצד המערערת לא הוגש על ידי המנהל המיוחד, שמונה על ידי בית המשפט לפעול בשם החברה, אלא על ידי המערער עצמו. המנהל המיוחד הביע את התנגדותו להפקדת הערובה, מן הטעם שהמערערת נמצאת בהליך חדלת פירעון וחייבת סכומים משמעותיים לנושיה, כאשר החלטה על הפקדת ערובה עלולה לגרור פגיעה בהם. יצוין בהקשר זה כי בהחלטת בית משפט של פירוק לאישור ניהול ההליך דנן, צוין כי האישור ניתן ובלבד שקופת הפירוק לא תישא בהוצאות כלשהן בגין כך.

עוד יש להוסיף כי המערער עצמו טען במעמד הדיון כי נפל קורבן לתרמית וכי בניגוד למעורבים אחרים שהואשמו בפרשה, לא הוגש כנגדו כתב אישום.

דיון והכרעה

1. תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), מקנה לבית המשפט שיקול דעת לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע.
2. בפסיקה גובשו כללים להפעלתה של תקנה 519(א) ולאיזון בין זכות הגישה של התובע לערכאות, שהוכרה כזכות יסוד חוקתית, לבין זכות הנתבע שלא להיוותר בחסרון כיס אם תיכשל התביעה (ראו: ע"א 5897/16 כורש צ'רחי נ' גדעון פרום כונס נכסים ואח' (25.2.2018); רע"א 8575/14 אשרף עזיז גודה חאמד נ' חברת אלוואטן בע"מ (30.12.2014)) ואף הובהר כי בחיוב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות יש לנהוג במשורה, שכן אין הכוונה לאפשר את הגישה לבית המשפט רק לבעלי אמצעים (ראו: רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת נ' בנק הפועלים (11.2.2009) (להלן: "עניין ל.נ. הנדסה"); רע"א 2808/00 שופר-סל נ' אורי ניב פ"ד נד(2) 845 (2000)).
3. לצד תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, נקבע בסעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") הסדר מיוחד, החל על תובע שהוא חברה בע"מ, וזו לשון הסעיף:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן ערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

בעניין ל.נ. הנדסה הבהיר בית המשפט כי מאחר שסעיף 353א לחוק החברות מהווה דבר חקיקה ראשית והוא חלק מחוק ספציפי ומאוחר, הרי שסעיף 353א לחוק החברות גובר על תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, כשמדובר בעניינה של תובעת שהיא חברה בע"מ.

בפסיקה אף הובהר כי בבסיס סעיף 353א לחוק החברות קיימת חזקה, לפיה, ככלל, יש לחייב חברה בע"מ בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, כאשר "הרציונל לחזקה זו הינו מניעתה של הסתתרות מאחורי האישיות המשפטית של החברה כדי להימנע מלשאת בתשלום ההוצאות שנגרמו לנתבעים" (רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר (13.7.2008)).

חזקה זו ניתנת לסתירה לפי שתי חלופות: על פי החלופה האחת, החזקה תיסתר אם הוכיחה החברה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה הוא בדין; על פי החלופה השנייה, החזקה ניתנת לסתירה אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה, תוך הפעלת שיקול דעתו.

לעניין זה יודגש כי בדרך כלל אין זה ראוי במסגרת בקשה להפקדת ערובה לדון בהרחבה בניתוח סיכויי התביעה, וכי בפסיקה הובהר כי בשלב זה רובץ הנטל על כתפי החברה להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייבה בהפקדת ערובה (ראו: ל.נ. הנדסה בפסקה 13).

1. תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי תחול בתיקי מס בשינויים המחייבים מכוח תקנה 10(א) לתקנות מס ערך מוסף ומס קניה (סדרי הדין בערעור), תשל"ו-1976.

אשר לתחולת הוראת סעיף 353(א) לחוק החברות בערעורי מע"מ ומס הכנסה, השאלה נדונה במספר פסקי דין מחוזיים. מפסיקת בית המשפט העליון ניכר כי הנטייה היא להחיל את הסעיף האמור בערעורי מס ולהורות מכוחו על הפקדת ערובה (ראה רע"א 5013/15 ג'ורדאל בע"מ נ' מנהל מע"מ באר שבע (25.6.2015)).

כך נקבע ברע"א 6315/18 ג'י אם בניה בע"מ נ' מנהל מע"מ לוד (7.10.2018) כי "הפרשנות לפיה סעיף 353א לחוק החברות אינו חל ביחס לעתירות מנהליות או לערעורי מס היא פרשנות דחוקה מבחינה לשונית, שאינה הולמת את תכלית הוראת החוק, וממילא קשה לקבלה" (פסקה 9). לצד זאת גם נקבע כי יש לנהוג במתינות בעת קביעת גובה הערובה בהליכים שעניינם ערעורי מס, באותם מקרים בהם מתקיימת הצדקה לחייב בהפקדתה (פסקה 12).

בדומה נקבע ברע"א 1970/18 מיכאל ביטוח עבודות בניה בע"מ נ' מנהל מע"מ (19.3.2019), שם הודגש כי בהליכים מסוג זה יש מקום לתת משקל לכך שהנישומה, החברה, מבקשת לממש את זכותה להעמיד, ולראשונה, תחת עיניה של הביקורת השיפוטית את החבות שהרשות מבקשת להשית עליה ולפיכך יש לנהוג בדרך של מתינות, המאזנת בין זכותו של המשיב שלא "לספוג" עלויות בגין הליך שזכה בו כדין, לבין האינטרס שלא לחסום את דרכה של הנישומה לערער על השומה שנקבעה לה, ככל שלא מדובר בערעור סרק (פסקה 3).

1. מן הכלל אל הפרט.

בענייננו, המערערת לא סתרה את טענות המשיב מהן עולה כי מצבה הכלכלי, בהיותה חברה בפירוק, מעורר חשש של ממש כי אם ערעורה יידחה, לא יהיה בידה לשלם למשיב את הוצאות המשפט.

אשר לחלופה השנייה, במסגרתה יש לבחון האם נסיבות המקרה מצדיקות הימנעות מהטלת ערובה באופן חריג, הרי שעל פני הדברים, ומבלי לקבוע מסמרות, מדובר בערעור שסיכוייו נמוכים. המערערת, או מי מטעמה, ואף לא המערער עצמו, כלל וכלל לא הבהירו האם ובאיזה אופן בכוונת המערערת לערער על הממצאים שנקבעו בהליך הפלילי ביחס לחלק הארי של החשבוניות אותן ניכתה המערערת (ראו רע"א 1747/09 למיט יבוא ויצוא בע"מ נ' מדינת ישראל - אגף המכס והמע"מ (23.3.2009)). טענת המערער לפיה הוא נפל קורבן לתרמית, אין בה על פניה כדי לבסס הגנה מספיקה לנטען על ידי המשיב לפיה החשבוניות שהמס בהן נוכה על ידי המערערת, הן חשבוניות פיקטיביות, וזאת בהתחשב, בין היתר, בהלכות הרלוונטיות. בנסיבות אלה אין מנוס מלהגיע למסקנה לפיה המערערת לא עמדה בנטל המוטל עליה להראות כי בעניינה יש מקום להחיל את החריג לכלל המורה כי על חברה במצבה להפקיד ערובה.

1. לצד זאת, בבואי לקבוע את גובהה של הערובה הנדרשת, מצאתי לנכון, ליתן משקל לא מבוטל לזכותה של המערערת להביא עניינה לפתחו של בית משפט זה. כן מביא אני בחשבון את העובדה כי על פני הדברים נראה שהמחלוקת בין הצדדים אינה מהמורכבות, וכי בהתחשב בהליך הפלילי שהוזכר, המשאבים הצפויים מצד המשיב לצורך ניהול הליך זה לא אמורים להיות חריגים בהיקפם.
2. וכך, באיזון בין השיקולים השונים, מוצא אני לנכון לחייב את המערערת בהפקדת ערובה בהיקף כספי מידתי, לשם הבטחת תשלום הוצאות המשיב, אם וככל שערעורה ידחה.
3. לאור כל האמור, הבקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות מתקבלת במובן זה שעל המערערת להפקיד בקופת בית המשפט, במזומן או בערבות בנקאית צמודה לטובת המשיב, סך של 25,000 ₪ וזאת עד ליום 25.11.2019, שאם לא כן ערעורה של המערערת ידחה.
4. ככל שתופקד ערובה כאמור, דיון ההוכחות בעניינה של המערערת יתקיים ביום 16.1.2020 החל מהשעה 11:30 (יחד עם הדיון בעניינו של המערער). תצהירי משיב יוגשו עד ליום 15.12.2019.
5. תז"פ ומשימה למתן החלטה 26.11.2019.

המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים.

ניתן לפרסם את ההחלטה.

ניתנה היום, ו' חשוון תש"פ, 04 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.