הנאשם, יליד שנת 1973, הורשע בעבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן צירף בפניי את ת.פ 33303-05-14 (להלן: התיק השני), גם שם הורשע בעבירה של איומים.

על פי עובדות האישום, ביום 15.5.12, בעת שהיה הנאשם אסיר באגף מר"ש בכלא ניצן, איים על סוהר בכך שאמר לו: "אני לא עובר, מצידי תביא כוח שיפנה אותי ועל ההתנהגות שלך עוד יחכו לך עם M-16 בחוץ ועל הראש שלך אני אשים 50,000 ₪".

על פי עובדות כתב האישום המתוקן בתיק השני, ביום 15.10.13, בבית החולים אסף הרופא, הגיע סוהר להחלפת משמרת ושמירה על הנאשם. מששאל הסוהר מדוע הנאשם אינו שוכב במיטה אלא יושב בכורסא בסמוך למיטה, החל הנאשם להעליב אותו בעת מילוי תפקידו, באמרו לו "לך מפה יא הומו בן זונה". בהמשך איים על הסוהר כשאמר לו "אני אזיין אותך, אני אחתוך אותך".

בין הצדדים גובש הסדר טיעון, לפיו תעתור התביעה להטלת מאסר למשך 6 חודשים במצטבר למאסרו הנוכחי של הנאשם בצירוף רכיבי ענישה נלווית ואילו ההגנה תעתור להטלת מאסר בחופף למאסרו.

הסדר הטיעון גובש בעיצומה של פרשת ראיות התביעה, בכל אחד מן התיקים.

ב"כ התביעה טענה בדבר חומרת העבירות, והצורך להגן על שלומם של סוהרי שב"ס והאפשרות לקיים עבודתם בתחושת ביטחון אישי. נטען כי האיום לפגוע בסוהר מחוץ למקום העבודה, הוא בעל חומרה יתרה. בנוסף הפנתה התביעה לעברו הפלילי המכביד של הנאשם.

ב"כ הנאשם תיארה את קורות הנאשם, ההופכים את עניינו ליוצא דופן. הנאשם הוסגר לישראל ממקום מאסרו בהולנד, בשנת 2012, זאת לאחר שזוכה שם בערכאת הערעור מעבירה של רצח, לא לפני שהיה כלוא (במעצר ובמאסר) במשך 5 שנים. עם הסגרתו נעצר בגין עבירות אלימות חמורות, וכיום הוא מרצה בגינן מאסר ממושך שיסתיים רק בשנת 2017.

הנאשם סובל ממחלת לב קשה ביותר, שהחלה בהתקפי לב בעת מעצרו בהולנד, ולא טופלה שם כראוי. לנאשם ספיקת לב בשיעור שלמטה מ-20%, הותקן בגופו קוצב לב דפיבליראטור, והוא ממתין להשתלת לב. מאדם צעיר ובריא, הוא הפך לשבר כלי, וההתמודדות עם מחלתו בין כתלי שב"ס קשה שבעתיים. משפחת הנאשם מוגבלת אמצעים.

נטען כי הרקע לעבירות, קשור במחלת הנאשם, שאינה זוכה להתחשבות ראויה מצד שב"ס. בעניין האירוע נשוא האישום, הרקע נעוץ בהחלטת שב"ס להעביר את הנאשם לתא סינון, למרות שהתנאים שם עלולים לסכן את בריאותו, אך הסוהר לא הסכים להקשיב לטענתו. בשל כך היה מתוסכל והחל לקלל, אך לא התכוון לאיום. בסופו של עניין הסוהר הועבר למגן והנאשם נענש משמעתית. גם שב"ס לא התייחס לאיומים בחומרה של ממש, מה שמלמד על העדר חומרה בעבירה.

האירוע נשוא התיק השני אירע בשל התעקשות הסוהר למנוע מן הנאשם ישיבה בכורסא , למרות הוראת הרופא לפיה עליו לשבת לפרק זמן מסוים. אמנם הנאשם ביצע עבירה אך יש לשקול את חוסר ההתחשבות מצד הסוהר.

פרט לתיקים שבפניי, אין לנאשם תיקים פתוחים נוספים.

לנאשם מערכת יחסים רומנטית שהתפתחה בין כתלי הכלא, עם מי שהיתה בעבר עובדת שב"ס, ככוח עזר במר"ש, אך פוטרה מתפקידה בשל קשריהם. כיום, הקשר נמשך, והשניים טוענים שהמדובר ביחסי אהבה, אך שב"ס מקשה עליהם ומונע ממנה לבקרו באופן גורף.

הנאשם אינו יוצא לחופשות, ושב"ס אינו מאפשר השתתפותו בקבוצות טיפול שיקומיות למרות בקשותיו, כל זאת בשל הצורך להחזיקו בקרבת מר"ש. בעניין זה שב"ס אף מפר החלטות שיפוטיות המחייבות שילובו (עת"א(מרכז)8924-10-15).

לנוכח הנסיבות החריגות, עותר הנאשם להטלת מאסר בחופף למאסרו הנוכחי.

הנאשם בדברו האחרון הזכיר כי הוא מועמד להשתלת לב, שהיא המוצא האחרון עבורו, אך המאסר מקשה עליו את ההתמודדות וההכנה לקראת ניתוח. הנאשם תיאר את קורותיו מאז נעצר בהולנד, ואת קשייו מול אנשי שב"ס שהם לטענתו אלימים יותר מן הסוהרים בהולנד. לדעתו, היה מקום להתייחסות נוקשה כפי שחווה, אילו היה המדובר בראש ארגון פשיעה, אך שב"ס לא מטפל באלה כי אם תופס לו שעיר לעזאזל. הנאשם הביע חרטה ואמר שאין הצדקה לאיומים, אך ביקש התחשבות, לאחר שכבר נענש משמעתית בשבועיים בידוד, שלילת ביקורים, שלילת טלוויזיה ושלילת קנטינה, לאחר כל אחד מן האירועים. בסיום דבריו אמר שאיננו יודע כמה זמן נותר לו לחיות.

מתחם העונש ההולם

האינטרס החברתי המוגן

אין צורך לחזור ולהבהיר את האינטרס הציבורי המצוי בבסיס עבירת האיומים.

עניין ציבורי רב יש במניעת איומים כלפי בעלי מקצוע הנותנים שרות לציבור, בהקשר למילוי תפקידם, וזאת על מנת לאפשר להם לפעול ללא מורא ופחד שמא יבולע להם.

בנוגע לאיומים על סוהרים בהקשר לעבודתם, אמר בית המשפט העליון בע"פ 1361/10 מד"י נ' יניב זגורי (2.6.2011):

ראוי לשלוח מסר חד וברור למנסים לפגוע בעבודתם של אוכפי החוק - כי עבריינותם תיענה בענישה מחמירה ומרתיעה".

לדעתי, איום מצד אסיר כלפי סוהר, הוא בעל משנה חומרה, שכן יש בו כדי לערער על סמכותו של שרות בתי הסוהר כגוף הממונה כלפי אסירים הנתונים למשמורתו. ברי כי תנאי בסיסי להתנהלות תקינה של מתקני הכליאה הוא שמירת מעמדם של אנשי שרות בתי הסוהר, והעדר סובלנות כלפי אסירים המערערים עליו.

מדיניות הענישה

על מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות איומים כלפי סוהרים, שוטרים ואוכפי החוק, ניתן ללמוד מן הדוגמאות שלהלן:

בת.פ (מרכז)3234-05-13 מד"י נ' פרלמן (2.9.14) נדון הנאשם בגין עבירות שוד חמורות, וצירף תיק נוסף של איומים כלפי סוהר, בשתי הזדמנויות. הנאשם אמר בין השאר "זונה מזדיין שכל המשפחה שלך תקבל מחלות, אם אני עוד פעם נפגש עם הסגן אני חותך אותו בפנים". כמו כן, הנאשם גרם נזק רב ערך בתאו. לנאשם עבר פלילי מכביד. בגין העבירות כלפי הסוהר הוטלו 8 חודשי מאסר וכן הופעל מאסר על תנאי בחופף ובמצטבר, כך שבסה"כ הוטלו 11 חודשי מאסר.

בע"פ 38759-05-14 זגורי נ' מד"י (21.1.15) נדחה ערעורו של הנאשם על העונש שהוטל עליו. הנאשם שהה במעצר ואמר לאשת חוקרו דברים אודת ילדיה. כמו כן שלח דרישת שלום לבעלה וסיים "יהיה בסדר, הכל יהיה בסדר". בית משפט קמא הטיל 6 חודשי מאסר, מהם חודשיים במצטבר למאסרו. הערעור נדחה.

ברע"פ 4902/14 צבאן נ' מד"י (16.7.14) נדחתה בקשת רשות ערעור של הנאשם, שהורשע בעבירות של איומים והעלבת עובדי ציבור כלפי סוהרים. בית המשפט העליון אישר את גזר הדין, לפיו הופעל מאסר על תנאי בן 6 חודשים וכן הוטלו 5 חודשי מאסר, בחופף ובמצטבר, כך שבסה"כ ירצה הנאשם 8 חודשי מאסר.

בת.פ 23789-08-13 מד"י נ' וולודין (9.10.13) הורשע הנאשם באיומים כלפי סוהר. בית המשפט שקל לטובת הנאשם את העובדה שבשל התיק לא שוחרר ממאסרו אלא נותר עצור. הוטלו 2 חודשי מאסר בפועל.

בת.פ. 6573-01-09 מד"י נ' חדד, הנאשמת בעלת הרשעות קודמות בעבירות איומים, הורשעה ע"פ הודאתה בעבירות של איום והעלבה כלפי שוטרים. בית המשפט אימץ את ההסדר שגובש ולפיו הוטל על הנאשם מאסר מותנה למשך 4 חודשים למשך 3 שנים והתחייבות כספית.

בת.פ. 32913-06-14 מד"י נ' יזראילוב (1.9.14), הנאשם בעל עבר פלילי בעבירות דומות, הורשע ע"פ הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירת איומים על שוטר בעת שזה חקר את מות בנו, אשר נמצא ללא רוח חיים בתא הכלא בו שהה. בית המשפט קבע כי נסיבות העבירה הן ייחודיות, והדברים נאמרו על רקע טראגי. בית המשפט אימץ את ההסדר והטיל על הנאשם 4 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, וקנס בסך 500 ₪.

בת.פ. 40183-01-10 מד"י נ' יעקב ביטון (6.7.11), הנאשם בעל עבר פלילי מכביד, הורשע ע"פ הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירת איומים על סגנית מפקד בית סוהר השרון, וכן צירף מספר תיקים בעבירות של החזקת סמים לצריכה עצמית. בית המשפט אימץ את ההסדר שגובש בין הצדדים, והטיל על הנאשם 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל כאשר חודש אחד ירוצה במצטבר לעונש המאסר הנוכחי, והיתרה בחופף.

בת.פ. 1918-09 מד"י נ' שלום שאולי (26.1.10), הנאשם נעדר עבר פלילי, הורשע ע"פ הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירת איומים על פקח עיריית תל-אביב. בית המשפט הטיל על הנאשם חודשיים מאסר על תנאי למשך שנתיים.

בת.פ. 7109-08 מד"י נ' יהודה ארזון (22.2.10), הנאשם בעל עבר פלילי, הורשע ע"פ הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירת איומים על אב בית הדין הרבני באומרו: "אם הבן ישב בבית סוהר על 20,000 ₪, שביה"ד חייב אותו למזונות שלא כדין, הבן יודע את הכתובת של אב בית הדין". הצדדים לא הסכימו לעונש. בית המשפט הטיל על הנאשם, נוכח מצבו הבריאותי הקשה, 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים.

בת.פ 1427-06 מד"י נ' סלומון טרונך (15.2.10), הנאשם, כבן -25, בעל רישום פלילי קודם ללא הרשעה, הורשע ע"פ הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירת איומים על שוטר בעת מילוי תפקידו. בית המשפט הטיל על הנאשם 4 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים.

בת.פ. 17251-12-09 מד"י נ' פנחס צברי (14.2.10), הנאשם בעל עבר פלילי, הורשע ע"פ הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירת איומים על שוטר בעת מילוי תפקידו באומרו כי: "יסגור איתו חשבון בעוד כמה ימים", ומיד בהמשך הוסיף לאיים עליו במילים בוטות. בית המשפט אימץ ההסדר שגובש בין הצדדים והטיל על הנאשם שלושה חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, ופיצוי למתלונן בסך 1,000 ₪.

בת.פ. 17060-07-09 מד"י נ' מאיר סבג (11.2.10), הנאשם כבן- 22, בעל עבר פלילי, הורשע ע"פ הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירת איומים על שוטר. בית המשפט הטיל על הנאשם 4 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, וקנס בסך 350 ₪.

בת.פ. 7158-09-09 מד"י נ' פלוריס, הנאשם נעדר עבר פלילי, הורשע ע"פ הודאתו בעבירה של איום כלפי פקחים עירוניים. בית המשפט אימץ את ההסדר שגובש ולפיו הוטל על הנאשם מאסר מותנה 4 חודשים למשך שנתיים, קנס בסך 1,000 ש"ח, פיצוי לארבעת המתלוננים בסך 1,000 ₪ לכל אחד וחתימה על התחייבות כספית.

בת.פ. 2451-09 מד"י נ' כהן, הנאשם נעדר עבר פלילי, הורשע ע"פ הודאתו בעבירות לפי ס' 192 וס' 288 לחוק העונשין. בית המשפט אימץ את ההסדר שגובש ולפיו הוטל על הנאשם מאסר מותנה שלושה חודשים למשך 3 שנים, וקנס בסך 400 ₪.

בת.פ. 5109-09 מד"י נ' ישייב, הנאשם בעל עבר פלילי שאינו מכביד, הורשע ע"פ הודאתו בעבירה של איום כלפי פקח עירוני. בית המשפט אימץ את ההסדר שגובש ולפיו הוטל על הנאשם מאסר מותנה 3 חודשים למשך 3 שנים וקנס בסך 1,800 ₪.

בת.פ. 35247-11-09 מד"י נ' יגאל אביב, הנאשם בעל עבר פלילי שאינו מכביד, הורשע ע"פ הודאתו בעבירות של איום והעלבה כלפי פקח עירוני. בית המשפט אימץ את ההסדר שגובש ולפיו הוטל על הנאשם מאסר מותנה למשך 4 חודשים למשך שנתיים, וקנס בסך 1,500 ₪.

מן הסקירה עולה כי מנעד הענישה בגין עבירות איומים כלפי אוכפי החוק הוא רחב. במיעוט המקרים שאותרו, הוטלו עונשי מאסר ממושכים. במקרים רבים הסתפקו בתי המשפט בהטלת עונשים צופי פני עתיד, או עונשי מאסר קצרים.

נסיבות העבירה

בענייננו, הנאשם איים על סוהרים, בשני אירועים שונים, בעת שהוא מרצה מאסר ממושך בכלא. באחד האירועים המדובר באיום חמור בפגיעה אלימה בגופו של הסוהר, שהיה בו כדי להטיל אימה, למול קשריו של הנאשם ויכולתו להפעיל אחרים מטעמו מחוץ לכלא.

מצד שני, יש לשקול את הנסיבות הייחודיות שהובילו לאמירת דברי האיום, בשני המקרים. הנאשם טוען כי נקלע למצב שבו איים על סוהרים, רק כיוון שנוקטים כלפיו בשב"ס, בחוסר התחשבות מתמשך למרות מחלתו הקשה. לטענתו, באירוע הראשון איים על סוהר שהתעקש להעבירו לתא סינון למרות שתנאי השהייה בו אינם אפשריים לו מחמת החשש לזיהומים וסיבוכים אחרים. לאחר שהסוהר סירב להקשיב לתחנוניו שלא יעבירנו, אמר את מילות האיום מתוך תסכול. כמו כן, באירוע השני, איים על סוהר אשר נקט בחוסר התחשבות כלפי מצבו, כשאושפז. הסוהר הגיע להחלפת משמרת ועמד על כך שהנאשם לא ישב בכורסא אלא יוחזר למיטה, בניגוד להוראת הרופא לפיה עליו להיות בישיבה חלק משעות היום. משכשלו ניסיונותיו לשכנע הסוהר, אמר את מילות האיום.

מטעם הנאשם הוגשה לעיוני החלטת בית המשפט העליון בעניינו, בע"פ 6395/12 עזריאל נ' מד"י (2.2.14), שם עתר להקלה בעונש שהוטל עליו בבית המשפט המחוזי, אשר בגינו הוא מרצה כיום מאסר ממושך. קריאת פסק הדין מלמדת על מחלת הנאשם, אשר בית המשפט העליון שוכנע כי היא מחלה קשה של אי ספיקת לב. נכתב כי הנאשם מאושפז לעתים קרובות לצורך צינתורים, בליבו הושתל קוצב לב, וסיכויי התמותה במצב זה הם 50% לתקופה של 5 שנים. הנאשם כלוא באגף מר"ש, לצורך מהירות הפינוי לבית החולים במקרה חירום.

בנוסף, הוגשו לעיוני מסמכים רפואיים רבים המתארים את מחלת הנאשם. בחוות דעת רפואית של פרופ' פריימרק מיום 10.12.13, נכתב כי מצבו של הנאשם בעייתי במיוחד מאחר ורוב שריר הלב שלו אינו מתפקד בשל הצטלקויות בעקבות אוטמים. רוב מסת השריר שלו מקבלת אספקה מעורק כלילי שהוא חולה במוצאו וחסימה שלו יכולה להסתיים במצב קטסטרופלי לחולה אשר ללא התערבות מהירה ביותר על ידי צוות מיומן בחדר צינטורים עם פתיחת העורק, עלולה להסתיים במוות החולה. לפיכך דעת הרופא היא כי החזקת הנאשם במר"ש היא בעייתית. בנוסף, השהייה בסביבת גורמי סיכון כמו עישון וסטרס היא גורם סיכון עבור הנאשם.

נסיבותיו הבריאותיות הקשות של הנאשם, כפי שהוכחו, אינן יכולות להצדיק בשום אופן את העבירות שביצע. יחד עם זאת, אין מחלוקת כי האיומים בשני האירועים באו לרקע ההתמודדות עם מחלתו בין כתלי הכלא, ולעניין זה חשיבות רבה בגדר הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה, לפי סעיף 40ט(א)(5) לחוק העונשין. ברור כי בעניינו של הנאשם אין המדובר באיומים שמטרתם הטלת אימה לצורך ביצור מעמדו, או השגת רווח אישי לעצמו, אלא מדובר באיומים לרקע תחושתו האישית, לפיה מחלתו אינה מטופלת באופן הראוי, בשל התנהלות שב"ס.

לדעתי, יש בנסיבות החריגות כדי להסביר את המצב הנפשי הרגיש שבו היה הנאשם שרוי לנוכח מחלתו, חוסר הוודאות הנגזר ממנה, הקושי בהתמודדות עם המחלה בין כתלי הכלא, והתלות בסוהרי שב"ס. כל אלה, כאמור, אינם מצדיקים איומים בשתי הזדמנויות על סוהרים, אך יש לקחתם בחשבון.

ואמנם, גם בע"פ 6395/12 הנ"ל, מצא בית המשפט העליון לנכון לקבוע כי אף שמצבו הרפואי של הנאשם אין בו כדי להביא לשחרורו מעונש, ואף כי אין מקום להקלה דרמטית, עדיין יש למקום להקלה במידת מה. לפיכך הועמד העונש על 5 שנות מאסר, במקום העונש שהוטל בבית משפט קמא (6 שנות מאסר).

לדעתי, לדברים אלו יש משקל בבוא בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם, לנוכח חריגותן של הנסיבות, והקשר ההדוק בין המחלה לבין העבירות, על פי כתבי האישום והטיעונים ששמעתי.

במכלול הנסיבות של האירועים, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם בגין כל אחת מן העבירות נע בין ענישה הצופה פני עתיד, בצירוף מרכיבי ענישה נלווים, לבין 6 חודשי מאסר בפועל.

העונש המתאים לנאשם

הנאשם נושא על שכמו עבר פלילי מכביד למדי. כבר בשנות ה-90 הורשע מספר פעמים בעבירות שבל"ר, ניסיון לסחר בסמים, איומים והפרעה לשוטרים. בשנת 1997 נדון לראשונה למאסר בפועל בגין עבירת סמים. בהמשך, נדון בשנת 2012 בגין עבירות חבלה חמורה, חבלה כשהעבריין מזויין, איומים והפרעה לשוטר, ונדון למאסר בפועל אותו הוא מרצה כיום. בשנת 2013 נדון בגין שורה ארוכה ביותר של עבירות רכוש ברכב, אותן ביצע בשנת 2002, ונדון למאסר של 4 חודשים במצטבר למאסרו.

הנאשם נעצר בגין עבירת רצח בהולנד, שהה במעצר ממושך, והורשע בגין אותה עבירה. בהמשך, זוכה בערכאת הערעור והוסגר לישראל, לאחר ששהה בין כתלי הכלא בסה"כ 5 .5 שנים. משהוסגר בשנת 2012, נעצר בגין עבירות אלימות, ונדון למאסר אותו הוא מרצה כיום.

בע"פ 6395/12 הנ"ל, שעניינו היה מאסרו הנוכחי של הנאשם, עלה כי בין השאר הורשע גם בגין שני אירועי איומים קשים כלפי סוהרים, במהלך אשפוזו בבית החולים, בעת שהיה עצור, במהלך שנת 2012. בכך יש כדי ללמד כי הנאשם מרשה לעצמו שוב ושוב, לאיים לגדף ולהעליב את סוהרי שב"ס, למרות שכבר נענש והיה אמור ללמוד את לקחו.

למעשה, הנאשם כלוא מאז שנת 2007 ועד היום. לפי גליונו הפלילי, הוא עתיד להשתחרר ממאסרו רק בשנת 2017. עברו הפלילי יישקל לחובתו, אך הנסיבות בהן היה כלוא לשווא במשך שנים בהולנד, יילקחו בחשבון לקולא.

כאמור לעיל, הנאשם סובל ממחלה קשה של אי ספיקת לב, הוא מאושפז לעיתים קרובות, והותקן בלבו קוצב לב. במהלך המשפט ניתן היה להתרשם כי לצד העובדה שהנאשם הוא בעל מזג עירני דעתני ומעורב ביותר, מחלתו מקשה עליו, והוא סובל מחולשה.

הנאשם מתמודד עם מחלתו ומאסרו לבדו, ובמהלך המשפט לא התייצב איש מקרוביו לתמוך בו. יש להניח כי נסיבות אלה מקשות עליו את ההתמודדות עוד יותר.

הנאשם מסר לבית המשפט כי במהלך מאסרו נוצר קשר של אהבה בינו לבין סוהרת סיעוד במר"ש, אך הקשר היה למורת רוח רשויות שב"ס, והיא נאלצה לסיים עבודתה שם. הנאשם ממשיך לקיים את הקשר עמה, אך שב"ס אינו מאשר לה ביקורים אצלו, והדבר מקשה על שניהם מאד. בת הזוג של הנאשם נכחה בבית המשפט במועד הדיון האחרון, לתמיכה בו.

הנאשם טען שוב ושוב במהלך המשפט , כי אנשי שב"ס מתנכלים לו באופן אישי ובחרו להביא להגשת כתב האישום למרות שלא פעם מסתיימים אירועים שכאלה בענישה משמעתית בין כתלי הכלא. טענותיו של הנאשם לקיומה של התנכלות ממשית לא הוכחו, אך עלי להודות כי עדותו של הסוהר במסגרת פרשת התביעה בת.פ 33303-05-14, אכן הותירה רושם של נוקשות ו"עקרוניסטיות", שייתכן שלא היה להן מקום בהתנהלות למול הנאשם בעת אשפוזו. בנוסף, לא ניתן לשכוח כי בדיון שנערך ביום 8.6.15 הציג הנאשם בפני בית המשפט חבלות משמעותיות, בדמות המטומות וסימני שריטות רבים, על זרועותיו, שוקיו וגבו. לטענתו, הוכה בידי סוהרים באותו הבוקר, כיוון שלא רצה לצאת.

נסיבותיו הבריאותיות והאישיות של הנאשם, יישקלו לטובתו, בהתאם להוראת סעיף 40י"א(8) לחוק העונשין.

בסופו של יום, דעתי היא כי ריבוי אירועי האיומים מצד הנאשם, אינו מאפשר להטיל עליו עונש מאסר שכולו חופף למאסרו הנוכחי, בהתאם לעתירתו. מצד שני, העונש שיוטל על הנאשם, צריך להיות כזה שיתחשב בנסיבות הייחודיות של העניין, ובעיקר מאסרו הממושך, חומרת מחלתו, והקשיים איתם הוא מתמודד, ואשר שימשו מעין זרז לביצוע העבירות.

אשר על כן, בכוונתי להטיל על הנאשם עונש של מאסר קצר, מתוך תקווה כי סוף כל סוף למד את לקחו, ומעתה ישקיע את מרצו בצרכי מחלתו הקשה, לקראת שחרורו.

בהתאם להוראת סעיף 40 י"ג לחוק העונשין, אני רואה לנכון לגזור עונש נפרד על כל אחד מן האירועים.

אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1. בגין העבירה נשוא ת.פ 33303-05-14- 3 חודשי מאסר.
2. בגין העבירה נשוא ת.פ 20664-11-12 3 חודשי מאסר.
3. הנאשם ירצה את עונשי המאסר שהטלתי בחופף ובמצטבר, כך שבסה"כ ירצה 40 ימי מאסר במצטבר למאסרו הנוכחי, והיתרה תרוצה בחופף.
4. 3 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים מהיום, והתנאי הוא שלא יבצע עבירות איומים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

ניתן היום, י"ב תמוז תשע"ה, 29 יוני 2015, בנוכחות הצדדים.