לפניי תביעת שיבוב של חברת ביטוח, לאחר שזו שילמה למבוטחת שלה סכום כסף בשל נזקים שנגרמו לרכבה של המבוטחת בתאונת דרכים. הנתבע 1 נהג ברכב אשר, לטענת התובעת, פגע ברכבה של המבוטחת והנתבעת 2 היא הבעלים של הרכב שבו נהג הנתבע 1.

המחלוקות בין הצדדים נוגעות לנסיבות התאונה וממילא לשאלה, מי התרשל בנהיגתו.

גרסת התובעת

על פי כתב התביעה, נסעה המבוטחת, גב' בן ישי דורית, ברכבה בתוך כיכר תנועה בירוחם. בעודה נוסעת בכיכר, הגיח לפתע הרכב בו נהג הנתבע 1 (להלן: "רכב הנתבע") מימין, התפרץ לתוך הכיכר ומבלי לתת זכות קדימה לרכבה של המבוטחת, פגעה ברכבה.

גרסה דומה מסרה המבוטחת בעדותה בבית המשפט:

"התחלתי את הפניה לתוך הכיכר, פניתי לכיוון שמאלה כדי לעלות לכביש הראשי. לכיכר יש יציאה אחת מצד ימין ופניה לתוך הכיכר. זו כיכר חד סיטרית. זה קרה בעיר ירוחם. נכנסתי לכיכר, התכוונתי לפנות שמאלה בכיכר, תוך כדי שאני עולה הרגשתי חבטה כאילו מישהו העיף אותי לתוך הפנים של הכיכר. הייתי באמצע הכיכר עם גלישה שמאלה, לקראת היציאה מהכיכר. בגלל שהאוטו גדול קשה לפעמים להרגיש ואולי הייתי באמצע הכיכר ולקראת סופה. זה התארך, התמשך. המשכתי למעלה כי אנחנו באמצע כיכר וכדי לא לעצור את התנועה פניתי ימינה, יצאתי מאיפה שהתכוונתי לצאת ועצרתי בצד...". (עמוד 2 שורות 1 עד 8 לפרוטוקול).

המבוטחת חזרה על גרסתה בחקירה נגדית:

"הייתי בתוך הכיכר, הוא לא עשה את הסיבוב, אלא נכנס לתוך הכיכר. הוא נכנס ישר אלי, כנראה." (עמוד 4 שורות 23-24 לפרוטוקול).

גרסת הנתבע 1

גרסת הנתבע 1 בכתב ההגנה היא, כי הוא נסע בכביש בירוחם ולפתע הרגיש מכה וחבטה חזקה ברכבו מאחור. כאשר הוא הסתכל במראה, הוא ראה מאחור רכב שנסע צמוד אליו והוא מיד עצר בצד הכביש במקום שהתאפשר לו כדי להימנע מהפרעה בתנועה. בעודו עוצר, הוא הבחין ברכבה של המבוטחת אשר היה מאחוריו, עוקף אותו ועוצר מאחוריו.

גרסה דומה מסר הנתבע בתצהיר עדותו הראשית (ראה סעיף 5 לתצהיר).

בעדותו בבית המשפט מסר הנתבע, כי הוא לא נכס לתוך הכיכר אלא המשיך ישר והרגיש מכה מאחור. הוא מסר שהתאונה לא קרתה בתוך הכיכר. הנתבע 1 מסר, כי הרכב שלו נפגע מאחור וגם בצדדים כי היה חיכוך. אחרי המכה הוא כמעט איבד את השליטה, כי המבוטחת חזרה אחורה ונשבר לה הפנס.

בחקירתו הנגדית עומת הנתבע 1 עם גרסה שמסר לשמאי הרכב אשר ערך חוות דעת לגבי רכבו, שם מצויה גרסה שונה מזו אשר מסר הנתבע 1 בבית המשפט והוא השיב כי הוא איננו זוכר מה אמר לשמאי, שכן איבד את הזכרון והיה אצל נוירולוג. הוא נשאל הכיצד יש פגיעת מעיכה בכנף השמאלית אם המבוטחת פגעה בו מאחור, והוא השיב כי אחרי שהיא נתנה לו מכה, היא הלכה וחזרה אליו בעוד מכה, כאילו נזרקה או נדחפה. בהמשך מסר הנתבע, כי הוא חושב שהמבוטחת נסעה בלי אורות וכי אם הייתה נוסעת עם אורות הוא היה רואה אותה.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את העדויות ושקלתי את טענות הצדדים, מצאתי שדין התביעה להתקבל. אני ער לכך שהמדובר הוא בעדות יחידה של המבוטחת, שהיא למעשה עדות יחידה של בעל דין, אך מצאתי סיוע לגרסתה של המבוטחת באופי הפגיעות ברכבים המעורבים.

לעניין העדות של העדה אשר אמורה הייתה להעיד מטעם התובעת ולא התייצבה לשני הדיונים, הרי לא אוכל להסכים עם טענת ב"כ הנתבעים, כי הדבר נעשה בכוונה ומתוך ידיעה של התובעת כי העדה תעיד עדות שקר, באשר היא עובדת אצל בעלה של המבוטחת. דווקא התובעת התעקשה על שמיעת עדותה של העדה, שהרי ביקשה לקבוע מועד נוסף לשמיעת עדותה לאחר שהעדה לא התייצבה לדיון הקודם. בסופו של יום, ועל מנת לסיים את ההליכים, החליטה התובעת לוותר על עדות העדה ואינני מוצא כל פגם בכך.

גרסתו של הנתבע 1 לגבי נסיבות התאונה, אינה עולה בקנה אחד עם הנזקים לרכבי הצדדים, ובעיקר הדבר אמור לגבי הנזקים לרכבו של הנתבע 1. עיון בתמונות אשר צורפו לחוות דעתו של השמאי שבדק את רכבם של הנתבעים (נ/1), מעלה כי ברכב הייתה פגיעת מעיכה ושפשוף בכנף הקידמית השמאלית, פגיעת מעיכה ובעיקר שפשוף בדלת הקידמית השמאלית ופגיעה בפגוש האחורי, בחלקו השמאלי. עיון בתמונות מעלה, כי הפגיעה בפגוש הייתה מקדימה לאחור, באופן שהחלק השמאלי של הפגוש נתלש מהמקום. נזקים אלה, ובעיקר אופן הפגיעה בפגוש, אינם עולים בקנה אחד עם גרסתו של הנתבע, לפיה המבוטחת פגעה ברכבו מאחור. אילו כך היה, הייתי מצפה לראות פגיעה מסוג מעיכה או שבר בפגוש של הנתבע 1, ולא תלישה לכיוון אחור. נזכיר, כי לגרסתו של הנתבע 1, התאונה כלל לא ארעה בכיכר, אלא אחרי הכיכר והפגיעה הייתה מאחור. אופן הפגיעה ברכבו של הנתבע מתאים לתיאורה של המבוטחת לגבי נסיבות התאונה. לדבריה, הנתבע הגיח מימין, לפתע, כאשר היא היתה בכיכר. הנתבע פגע ברכבה בפינה הקדמית הימנית שלו, כלי הרכב השתפשפו וכך נמעך והשתפשף הצד השמאלי של רכב הנתבע 1 ונתלש הפגוש. אין ספק כי יש בכל אלה כדי להוות סיוע לעדותה של המבוטחת.

סיוע נוסף אני מוצא בהבדל המהותי שקיים בין גרסתו של הנתבע 1 לגבי נסיבות התאונה, לעומת הגרסה שמסר לשמאי בן נעים מוטי (מופיע בנ/1 – מסמך שהוגש על ידי הנתבע 1 עצמו). לשמאי מסר הנתבע 1 כי תוך כדי נסיעה הוא הגיע עם חשכה לכיכר, האט את הנסיעה על מנת להיכנס לסיבוב בכיכר ולפתע רכב צד ג' שהגיח בהפתעה משמאל התנגש ברכבו בצד אחורי שמאלי וכתוצאה מכך הוא סטה ימינה ככל האפשר והרכב המשיך לפגוע ברכב לאורך צד שמאל. גרסה זו שונה בתכלית מגרסתו של התובע בכתב ההגנה ובעדותו שבפניי, ולמעשה עולה בקנה אחד עם גרסתה של המבוטחת.

אינני מוצא שיש צורך להתייחס לטענות הצדדים לגבי האירועים שלאחר התאונה, מי המתין בכיכר, מי פנה למשטרה וכיוצא בזה, שכן אין בכל אלה כדי לסייע בידי בימ"ש לבוא להכרעה לעניין נסיבות התאונה.

על כן, אני קובע שהתאונה אירעה בשל נהיגתו הבלתי זהירה של הנתבע 1, אשר נכנס עם רכבו אל הכיכר כאשר רכבה של המבוטחת כבר נסע בתוך הכיכר, וזאת מבלי שהנתבע 1 נתן זכות קדימה ומבלי לאפשר לרכבה של המבוטחת להמשיך את הנסיעה מן הכיכר ולצאת ממנה בבטחה.

התובעת הוכיחה את נזקיה בחוות דעת שמאי ובפירוט התשלומים, מסמכים אשר צורפו לכתב התביעה.

סוף דבר

אני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעת סך של 14,276 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (21.5.14) ועד לתשלום בפועל. כן אני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעת הוצאות משפט (אגרות) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלום האגרות ועד לתשלום בפועל.

עוד אני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסכום של 2,000 ₪ (כולל מע"מ).

התביעה נגד הנתבעת 2, שהיא בעלת הרכב ולא נהגה בו בעת התאונה, נדחית, ללא צו להוצאות.

זכות ערעור בתוך 45 יום.

ניתן היום, ז' תשרי תשע"ו, 20 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.