תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975.

הנתבעת מודה בחבות ונותרה מחלוקת בשאלת הנזק.

עובדות צריכות לעניין

1. התובע יליד 6/9/73, יזם עצמאי הפועל באמצעות חברת אחזקות בבעלותו.

2. ביום 17/3/13 החליק האופנוע בו נהג, נפל על רגלו הימנית וכתוצאה מכך, נגרם לו שבר בפטישון החיצוני של קרסולו הימני (להלן: התאונה).

3. ממקום התאונה פונה לחדר מיון בבי"ח איכילוב, שם בוצע קיבוע באמצעות גבס.

4. ביום 20/3/13 התאשפז במרכז הרפואי הרצליה ונותח לשחזור ולקיבוע פנימי של השבר. למחרת השתחרר כשרגלו נתונה במגף גבס עם המלצות לאיסור דריכה, שימוש ב - air cast, פיזיותרפיה וחופשת מחלה בת חודש וחצי.

5. לאחר הסרת הגבס, כעבור חמישה שבועות, החל בטיפולי פיזיותרפיה. בהמשך טופל ברפואה משלימה ונותר עם נכות.

6. התובע שב לעיסוקיו והמשיך בפיתוח מיזמים בהם החל לפני התאונה. במקביל למד משפטים, בשנת 2014 התמחה במשרד עורכי דין ובמאי 2016 צלח את בחינות לשכת עורכי הדין וקיבל רישיון עריכת דין. החל משנת 2015 הוא שוקד על מיזם חדש.

הנכות הרפואית

6. מומחה בית המשפט ד"ר יחזקאל טיטיון, פירט בחוות דעתו את ממצאיו ומסקנותיו וזה עיקרן:

(1) התובע התלונן בפניו על כאבים, קושי בעמידה ובהליכה ממושכות ובמאמצים, כאבים קשים יותר בשעות בוקר, לאחר מנוחה ובקור, חוסר יכולת לעסוק בפעילות ספורטיבית כבעבר וכאבים באזור הצלקת והקיבוע הפנימי.

(2) בבדיקה פיזיקלית מצא הגבלה בתנועות הקרסול, מלווה בחוסר יציבות קלה, דלדול שרירים קל המצביע על שימוש מעט ירוד בגפה הפגועה ונפיחות סביב הקרסול המצביעה על פגיעה מפרקית. עוד מצא רגישות באזור הפטישון החיצוני, קיבוע פנימי בולט וצלקת ניתוחית רגישה למגע. בדיקות עזר והדמיה מראות שהשבר התחבר בעמדה טובה.

(3) תלונות התובע הן תוצאת הפגיעה בתאונה.

(4) מצב הקרסול צמית ללא צפי להחמרה או לשיפור.

(5) ייתכן שניתוח להוצאת הקיבוע יקל מעט על הכאבים הנובעים מבלט הקיבוע, אך לא ישנה את מגבלת התנועה ואת חוסר היציבות. הניתוח מבוצע במסגרת ציבורית ללא עלות, ובמסגרת פרטית בעלות של כ – 10,000 ₪.

(6) התובע מוגבל בתפקודים הקשורים למאמץ רגל ימין כגון הליכה ממושכת, ספורט וכו'. אין בכך כדי לפגוע בעיסוקו כיזם.

(7) נכויות זמניות לאחר התאונה : 100% למשך חודשיים וחצי, 50% למשך 3 חודשים, 30% למשך 6.5 חודשים ועד להתייצבות הנכות ביום 16/3/14.

(8) לאור הממצאים בבדיקה הקלינית, העריך המומחה את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 14.5% לפי התוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956:

10% בגין הגבלה בתנועות הקרסול (סעיף 48 (3) א');

5% בגין צלקת ניתוחית רגישה (מחצית מסעיף 75 (1) (ב)).

6. הצדדים לא הפנו למומחה שאלות הבהרה, לא זימנו אותו לחקירה ואינם חולקים על הנכות הרפואית אלא על השפעתה בלבד.

הנכות התפקודית

9. לטענת התובע נכותו הרפואית תפקודית במלואה. בהקשר זה יש להתעלם מקביעתו של המומחה אודות היעדר פגיעה בעיסוקו כיזם, שכן קביעת הנכות התפקודית נתונה לבית המשפט בלבד. לטענת הנתבעת לא נותרה לתובע נכות תפקודית. במישור העובדתי, אין לתת אמון בעדות התובע והצהרותיו אינן מתיישבות עם עדותו. מעבר לכך, תיאוריו אינם מתיישבים עם קביעת המומחה.

10. לאחר עיון בטענות הצדדים, בראיות ובראשן עדותו היחידה של התובע ובשים לב לנכות הרפואית, לגילו של התובע, השכלתו וכישוריו, תפקודו לאחר התאונה ומכלול הנסיבות, מצאתי שנכותו התפקודית נמוכה מנכותו הרפואית ושיעורה מגיע ל – 10%.

11. הנכות התפקודית באה לשקף את הפגיעה בתפקודו של התובע בכל תחומי החיים. שיעור הנכות הרפואית הוא יסוד חשוב בהערכת הנכות התפקודית אך אין ביניהם בהכרח זהות (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי ואח', פ"ד נב (2) 792, 798). בקביעת שיעור הנכות התפקודית, יש לתת את הדעת בין היתר לעיסוקו, השכלתו וגילו של הנפגע, למידת השפעתה של נכותו הרפואית על יכולתו להמשיך לעסוק במקצועו ובמקום עבודתו ולנסיבות חיצוניות כגון מצב התעסוקה בשוק העבודה הרלבנטי (ע"א 4302/08 שלמייב נ' מקסים בדארנה, פיסקה 8, פורסם בנבו). משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל, למשל – שינויים שחלו בשכר הנפגע (פס"ד גירוגיסיאן, ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פרסם בנבו).

12. בתצהירו תיאר התובע בהרחבה כיצד פוגעים כאביו והנפיחות בקרסול בתפקודו :

עבודתו כרוכה בפגישות יומיומיות רבות וממושכות, בעמידה ממושכת (לרבות בעת הצגת מצגות) תוך שמירה על ריכוז גבוה ושידור ביטחון עצמי ונינוחות. ניהול משרדו בקומה העליונה בדירתו, דורש ממנו עלייה וירידה במדרגות עשרות פעמים ביום. מגבלותיו מאלצות אותו ליטול הפסקות מנוחה תכופות ופוגעות משמעותית בכושר הריכוז שלו, בתפוקתו ובאיכות עבודתו.

בחיי היומיום הוא מוגבל בביצוע פעולות הנדרשות לתחזוקת משק הבית כגון ניקיון, הרמת משקל כבד, הרמת והזזת חפצים, תיקונים ופעולות הדורשות פעילות פיזית תוך כדי עמידה ותנועה (סעיפים 20, 41). הוא מתקשה לטפל בבתו התינוקת, בקימה אליה בלילה, בנשיאתה, ברחצתה בתנוחת כריעה ובהליכות ארוכות עמה בעגלה (סעיף 41). הליכותיו הרגליות פחתו והוא נאלץ לעשות שימוש מוגבר ברכב (סעיף 59).

12. נכותו הרפואית של התובע - הגבלה בתנועות קרסול ורגישות בצלקת - היא כשלעצמה בעלת ממדים תפקודיים אלא שעיסוקו כמו גם חייו ביומיום, אינם כרוכים בפעילות פיזית של ממש. בבחינת הנכות התפקודית נדרש בית המשפט בראש ובראשונה לעדות התובע עצמו. בענייננו מדובר בעדות יחידה של בעל דין, ואימוצה מותנה בראייה מסייעת ובהיעדרה, על בית המשפט לנמק מה הניאו להסתפק בה (סעיף 54 (2) לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א – 1971).

13. תצהיר התובע אינו נתמך בראייה מסייעת. הימנעותו מזימון עדים שיכולים היו לתמוך בטענותיו פועל לחובתו. אכן אין זה מתפקידו של המומחה לחוות דעה אודות השלכת המגבלות על עיסוקו הקונקרטי של הנפגע. אלא שבמסגרת תפקידו, קבע המומחה שהתובע מוגבל בהליכה ממושכת ובספורט ולא קבע שהוא מוגבל בכל אותן פעולות המתוארות בתצהיר התובע. התובע לא שטח בפניו את המגבלות המתוארות בתצהירו, לא הפנה אליו שאלות הבהרה ולא זימן אותו לחקירה. כמות שהן, אין בקביעות המומחה לסייע לעדות התובע.

14. עדות התובע לא הרשימה באמינותה כדי אימוצה ללא ראייה מסייעת. בחקירתו התברר שלא גילה בתצהירי בריאות ותשובות לשאלון על פגיעה באותו קרסול ביום 23/5/01. בעקבות אותה פגיעה סבל מרגישות בקרסול, מכאב עז בכף הרגל, התהלך עם קב ובמיפוי נמצאו קליטות מרובות (דפים 18 – 21 למוצגי נתבעת). העובדה שהפגיעה לא "הניבה" נכות, כמו גם התיעוד הרפואי העשיר בתלונות ובתאונות נוספות, אינם מסבירים את אי הגילוי. הייתי מוכנה להתעלם מכל אלה אך לא אוכל להתעלם מהודאתו בחקירתו ולפיה הוא עוסק בספורט לרבות ברכיבה על אופניים והשתתף בריצת מיני מרתון. התובע ניסה למעט בחשיבות הדברים והעיד שהוא רץ מחוץ למסגרת התחרוות. בכך אין להסביר את תלונותיו למומחה על היעדר יכולת לעסוק בספורט כבעבר (הגם שלא פירט הבדל בין פעילותו הספורטיבית לפני ואחרי התאונה). בכך אין להסביר מדוע לא סיפר למומחה על פעילותו הספורטיבית. העיקר, הודאתו מטילה צל כבד על תיאוריו בתצהירו, והוא לא ניסה ליישב בין הדברים. גם אם אין באפשרותו להציג מצגות בישיבה, לא הוכיח שהצגתן כרוכה בעמידה ממושכת. תיאוריו על קשייו בחיי היומיום לוקים בהאדרה לשמה.

15. באיזון מחד, בין הפגיעה התפקודית הנובעת מהנכות הרפואית, גילו הצעיר יחסית של התובע ונתוניו, לבין היעדר השלכות בפועל נכון להיום, מאידך, מצאתי לאמוד את נכותו התפקודית בשיעור 10%.

דיון בראשי נזק

הפסדי השתכרות בעבר

16. התובע החל להפעיל את חברת האחזקות טופ אי-דיאה בע"מ (להלן: החברה) בשנת 2005 ומושך משכורות כשכיר. בתצהירו פירט כי פעילותו מתבטאת בהקמת מיזם, השקעה הון עצמית, גיבוש באמצעות בעלי מקצוע שונים, בחירת שותפים אסטרטגיים ומכירת המיזם לשותפיו כעבור מספר שנים במכפילי רווח. פעולותיו אינן מניבות תשואה מידית אלא נושאות פרי באינטרוולים של כחמש שנים קדימה.

17. לתצהירו צירף שומות מס אישיות ודו"חות כספיים של החברה בין השנים 2010 - 2014. בטבלה שערך פירט את השתכרותו לאחר ניכוי מס הכנסה:

בשנת 2010 - 460,691 ₪; בשנת 2011 - 179,186 ₪; בשנת 2012 – 112,624 ₪; בשנת 2013 היא שנת התאונה – 85,137 ₪; בשנת 2014 – 69,046 ₪.

18. התובע העיד שהכנסות החברה בשנת 2010 באו בעיקרן ממכירת מיזם (במסגרת מכירת חברת "מסקיו טלפוניה"). הוא הצהיר על מיזמים נוספים שהתנהלו מאז שנת 2012 ובהם "הספר המתנפח", "טופ שיאצו" שנמכר בשנת 2013 , "פוינטר פיק – אפ", "טאגר" ועוד. על עצמו העיד שהוא "מתמחה בייצור סדרתי של מיזמי – הזנק פרי מוחו הקודח המניבים ברובם, סופם של תהליכים ארוכים ומייגעים, מכפילי רווח משמעותיים".

19.התובע בחר לחשוף את פעילותו ואת פעילות החברה החל משנת 2010 ולהגביל את החשיפה עד שנת 2014, על אף שחתם על תצהירו ביום 22/2/16 והעיד ביום 9/4/17. הוא לא צירף חוות דעת חשבונאית או כלכלית ואף לא אסמכתאות מהן ניתן ללמוד על הגורמים לירידת בהכנסות החברה.

20. הלכה היא כי "אומדן הפיצוי המגיע לניזוק שעבד קודם לתאונה באופן עצמאי והמשיך לקיים את העסק גם לאחר התאונה – מעורר תכופות קושי של ממש. לא פעם מתעורר קושי לחלץ נתונים מבוססים לגבי ההשפעה של התאונה על הפקת הכנסות מהעסק-החי, ואף כאשר העסק מוסיף לפעול ואף להצליח – עשויה להיוותר שאלה אם אלמלא התאונה הנתונים היו טובים אף יותר" (ע"א 7964/06 נהור נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פורסם בנבו, ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ, פיסקה 7, פורסם בנבו).

מעבר לקושי זה ומעבר לעמימות שיצר התובע, קיים קושי אינהרנטי הנובע מהתנהלות עסקי יזמות בתנאי אי וודאות.

21. בשנים 2011 – 2012, הגיעה השתכרותו החודשית של התובע (לאחר ניכוי מס הכנסה ל – 12,159 ₪. כעולה ממכירת המיזם בשנת 2010, פוטנציאל ההשתכרות של התובע עשוי להיות גבוה יותר אלא שאין אפשרות לנבא את התממשותו. עם כל השבחים שהעתיר התובע על עצמו, לא ניתן להתעלם מהעובדה שבמהלך שנות פעילותו התממש מיזם אחד בלבד בשנת 2010.

22. עיינתי ושבתי ועיינתי בתצהירו של התובע אך לא שוכנעתי בקשר בין נכויותיו הזמניות לבין אי מכירת מיזמים בשנים שבחר לחשוף. התובע לא פירט אילו פעילויות שיווק וקידום נמנעו ממנו באותה עת ואילו מיזמים היו בשלים למכירה. בשנת 2013 המשיכו להתנהל המיזמים השונים למעט "טופ שיאצו" שנמכר. התובע הוא המוציא והמביא בעניין תשלום שכרו ולא ברור מדוע בחר להפחית בשכרו משנת 2013 ואילך. לגבי שנת 2014 הסתפק בהצהרה על פגיעה ב"יכולת הגמישות הניהולית" שלו שהביאה לירידה בהיקף פעילותו (סעיף 28, עמ' 6). במהלך כל שנת 2014, כולל בתקופת נכות זמנית של 30% עד חודש מרץ, התמחה התובע במשרד עורכי דין והעיד כי עבד ימים מלאים. לפי טופס 106 השתכר במהלך השנה 56,049 ₪ (בממוצע לחודש – 4,671 ₪). לכך התווספה הכנסה נוספת מהחברה ובסה"כ כאמור, השתכר בשנה זו 69,046 ₪.

23. פיצוי לתקופה מאז התאונה ועד מרץ 2014 - יש להתחשב מחד, בנכויות הזמניות ומאידך, בהמשך עבודתו של התובע בחלק מהתקופה ובעמימות הרבה באשר לגורם לירידת שכרו.

מצאתי לפסוק לפי אומדן 36,000 ₪ (ההפרש בהשתכרות בין שנת 2012 לשנת 2013 בצירוף הפחתה מסוימת לרבעון ראשון בשנת 2014).

24. מאפריל 2014 ועד היום –התובע לא הוכיח קשר סיבתי בין פגיעתו לבין ההפחתה בהשתכרותו במהלך שנת התמחותו. מסוף 2014 ועד היום לא הגיש ראיות כלשהן על השתכרותו . לפיכך אין מקום לזכותו בפיצוי לפי אומדן.

הפסדי השתכרות וגריעה מכושר השתכרות לעתיד

25. בהיעדר אפשרות לאמוד את נזקו של התובע לפי חישוב אקטוארי, אין מנוס מקביעת פיצוי על דרך האומדן.

26. התובע כאמור לא סיפק נתונים על ניהול עסקו ועל השתכרותו לאחר שנת 2014.

הלכה היא ש"מקובל לקבוע הפסד השתכרות בעתיד לאדם שחזר לעבודתו בלא הפסד השתכרות, מפני החשש שמומו עלול להפריע לקידומו ולמציאת עבודה ברמת השתכרות דומה לכשייפלט מאותו מקום עבודה". (ע"א 4837/92 "אליהו" חברה לביטוח בע"מ נ' בורבה, פ"ד מט (2) 257, 263). הדברים יפים גם בעניינו של התובע, שאין לו ביטחון בהצלחת עסקי היזמות והוא עלול למצוא עצמו נאלץ להתחרות עם מגבלותיו, בשוק העבודה הכללי.

27. הנתבעת הפנתה לסכום גלובלי שנפסק בע"א (חי') 3367/06 ניצן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו), אלא ששם היה מדובר בנפגע יליד 1946, הפיצוי דווקא הוגדל ועיקרו נפסק לעבר. גם בע"א 7964/06 נהור נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו) הוגדל הפיצוי לעבר, ללא התערבות בפיצוי לעתיד שנקבע על יסוד נכות תפקודית בשיעור 14.5% מתוך נכות רפואית בשיעור 19% (ת.א. (ת"א) 1929/00 נהור נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פורסם בנבו). הפסיקה הנוספת אליה הפנתה, מיישמת את הדין והעקרונות הקיימים ולא מצאתי שיש בה לשנות לענייננו.

28. בהתחשב בתחולת חיי עבודתו כעצמאי (עד גיל 70) ובמכלול הנסיבות, מצאתי לפסוק 220,000 ₪ (הפסד כ – 1,000 ₪ לחודש).

עזרת זולת

29. התובע ביקש בסיכומיו לפסוק 20,000 ₪. לטענת הנתבעת אין לפסוק לו מאומה.

ניתן לקבל שתקופת אי הכושר בסמוך לאחר התאונה, נזקק התובע לעזרת משפחה מוגברת. מעבר לתקופה זו, מדובר בדרישה מופרזת שאינה מתיישבת עם פעילותו הספורטיבית הנוכחית. אסתפק בהערה כי העזרה הנטענת על ידי אמו ועל ידי חמותו בטיפול בתינוקת ובמשק הבית (שאגב לא נתמכה בעדויותיהן) כבודה במקומה מונח אך התובע לא ביסס קשר בינה לבין מגבלותיו. כך גם באשר לטענתו על הגברת העזרה בשכר מפעם בשבועיים לפעם בשבוע.

איני שוללת כי בעתיד יבואו מגבלותיו לידי ביטוי מסוים.

פוסקת לפי אומדן 12,000 ₪.

הוצאות

30. ניידות - התובע ביקש בסיכומיו לפסוק 15,000 ₪ בגין צרכי ניידות. לתובע אין מגבלת ניידות כיום ואיני סבורה שתהיה לו בעתיד. לתצהירו צירף קבלות המסתכמות בעשרות ₪ מהתקופה הסמוכה לתאונה.

פוסקת לפי אומדן 2,000 ₪.

31. הוצאות רפואיות - התובע צירף קבלות על טיפולים רפואיים פרטיים המסתכמות ב - 11,626 ₪. כמו כן הוא מבקש פיצוי על רכישת נעליים רכות ואיכותיות ו – 10,000 ₪ ככל שיבחר לעבור ניתוח להוצאת הקיבוע. הנתבעת מתנגדת מטעמים שונים לרבות כיסוי במסגרת "סל בריאות".

מרבית ההוצאות הרפואיות כולל עבור הניתוח, מכוסות במסגרת "סל בריאות" ואין מקום להשית על הנתבעת עלויות טיפולים בשוק הפרטי. המומחה לא קבע שהתובע נזקק לנעליים כאלה או אחרות.

פוסקת לפי אומדן 5,000 ₪.

נזק לא ממוני

32. בהתחשב בשני ימי אשפוז ובנכות בשיעור 14.5%, פוסקת 24,524 ₪.

סה"כ הפיצוי – 299,524 ₪.

סוף דבר

הנתבעת תשלם לתובע 299,524 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% ובתוספת הוצאות משפט בסך 3,000 ₪.

ניתן היום, כ"ב ניסן תשע"ז, 18 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.