1. בפני התנגדות לביצוע תובענה על סך של 30,632 ₪ שהגישה המשיבה כנגד המבקש בגין חיובים, והנני לצטט מכתב התביעה בסעיף 4: "... עבור תשלומי חובה והיטלים של ארנונה ו/או שירותים מונציפאלים ו/או ביוב ו/או מים."

כאן מצרפת המשיבה העתק מתדפיס החשבון של הנכס ברח' דרך הרב משקובסקי 14/4 ברכסים (להלן "הנכס").

בכך מתמצות כל טענותיה של המשיבה כלפי המבקש דהיינו, לא צוין בכתב התביעה איזה מהחיובים החילופיים שציינה בסעיף 4 בכתב התביעה הם החיובים שחייבה בהם את המבקש ולאיזו תקופה.

מעיון בתדפיס החוב שצורף לתובענה ניתן לראות כי מדובר בחיובים שונים החל משנת 2004 ועד לשנת 2013.

כמו כן, צוין בתדפיס חיובים בגין: ארנונה, ביוב, הוצאות משפט, מים, הפרש שערוך מתוכנה ישנה, פס"ד בית משפט, תוספת מס ויתרת חוב.

יש לציין לשם האיזון כי דף החשבון זוכה בהעברה מחשבון לחשבון, ריבית, העברת יתרות והשלמת חיוב.

2. המבקש הגיש התנגדות לביצוע התובענה וטען בתצהירו התומך בהתנגדות כי הינו מכחיש כל האמור בכתב התביעה. לטענתו החוב התיישן, לא קיבל התראה ובמזכירות המועצה אמרו לו שיבטלו את החוב אחרי בדיקת מסמכים המצויים בידם. עוד טען המבקש כי את החוב חב מי שמתגורר בנכס והוא מעולם לא גר בו. לבסוף טען המבקש כי אין פירוט כיצד הגיעה המשיבה לחוב והמסמכים שהוגשו אינם נכונים.

במעמד הדיון הראשון, כאשר נחקר בחקירה נגדית ונשאל בדבר זכויותיו בנכס אמר המבקש: "כרגע אני לא הבעלים עד שזה יופיע בטאבו. הבעלים הוא מר אור חדש" אך בהמשך הודה כי רכש מאותו מר חדש את הנכס אך: "אני לא יודע אם שלמתי לו את כל הכסף" ובהמשך לאחר שהוצג לו יפוי כח שנתן לשמאי לפעול להשכרת הנכס אמר: "אני מודה שאני הבעלים של הדירה אבל אני לא יכול למכור אותה."

עוד אמר המבקש בחקירתו: "לשאלת בית המשפט מדוע לא פירטתי מי גר שם בתקופה הרלבנטית, אין לי בעיה לפרט אם יהיה בכך צורך".

3. בהחלטה שניתנה באותו מעמד אפשרתי למבקש לתקן את תצהירו על מנת שיברר את תשלומי השוכרים ותקופת חזקתם בנכס.

המבקש שילם הוצאות הדיון והגיש תצהיר מתוקן אך לא הביא את הפרטים שנדרש להביא. בתצהיר המתוקן חזר על כל טענותיו מהתצהיר הראשון ובכלל זה טענותיו בדבר היעדר כל קשר לישוב בו מצוי הנכס. המבקש נימק את היעדר הפרטים בדבר השוכרים בכך שפנה אל המשיבה ובקש ממנה את רשימת הדיירים שגרו בנכס וזו לא הומצאה לו.

4. דיון והכרעה:

שתי טענות הראויות דיון השמיע המבקש.

הראשונה היא טענת ההתיישנות והשנייה היא טענת היעדר פירוט חוב וחיובים בלתי מוסברים.

טענת המבקש כי אין לו כל קשר לנכס נדחית מפאת היותה טענת בדים. המבקש הודה במעמד הדיון הראשון כי רכש את הנכס ואף ייפה את כוחו של שליח להשכיר את הנכס לשוכרים.

העובדה שלא התגורר מעולם בנכס אינה רלוונטית שכן בעליו של הנכס חייב בתשלום מיסיו לרשות המקומית כאשר אין דייר בנכס רשום בפנקסי הרשות המקומית.

5. טענת ההתיישנות:

מעיון בתדפיס החשבון שצורף לכתב התביעה עולה כי בכל דף (8 עמודים בסה"כ) בתום השנה הרלוונטית לחיוב מופיעה שורת סיכום החיוב לאותה השנה בגין אותו החיוב. למשל בעמ' הראשון שני שורות לפני הסוף נרשם: סה"כ ארנונה 04: 25,144 ₪. שאר השנים שלאחר מכן מופיע סיכום 0 עד שנת 2010.

בשורת סיכום חיוב הארנונה לשנה 2010 מופיע חיוב של 2,787.30 ₪ ובשנת 2013: 582.90 ₪.

החיוב הבא הוא ביוב ובשורת הסיכום לשנה 2010 (עמ' 6 בתדפיס) מופיע חיוב בסך 227.30 ₪.

החיוב הבא הוא מים ובשורת הסיכום לשנה 2004 מופיע חיוב של 32.60 ₪ ובשנת 2010: 894.40 ₪.

דהיינו, לצורך טענת ההתיישנות עומדת לבחינה יתרת חוב בגין ארנונה לשנה 2004 בלבד. סכום זה מהווה עיקר החוב הנתבע.

טוען ב"כ המשיבה כי משנת 2002 ניהלה המשיבה הליכי גבייה לפי פקודת מיסים גבייה וכי הליכים אלו עוצרים את מירוץ ההתיישנות.

מעיון ברע"א 187/05 נעמה נסייר נ' עיריית נצרת עילית מיום 20/06/10 ובעע"מ 8832/12 עיריית חיפה נ' יצחק סלומון בע"מ מיום 10.6.14, אליהם היפנה ב"כ המשיבה, אין הם דנים כלל בשאלה העולה בתיק זה. שני פסקי הדין דנים בשאלה האם ניתן להעלות טענת התיישנות כחלק מתביעה שנועדה לתקוף הליכי גבייה מנהליים.

בכל מקרה, לא ניתן ממילא לדחות על הסף את טענת ההתיישנות הנטענת על ידי המבקש מאחר והעובדות הנוגעות לעצם נקיטת ההליכים המנהליים כנגד המבקש ומועד תחילתם טרם התבררו.

6. תחשיב החוב:

טענתו של המבקש בעניין זה אף היא דורשת בירור:

ארנונה: מעיון בתדפיס החוב בגין חיוב הארנונה לשנת 2004 עולה כי המשיבה חייבה את המבקש בחיובים שונים ומשונים שלא ברור מקומם בתחשיב החוב. בפרטי החוב בשתי השורות הראשונות נרשם: יתרת חוב כאשר הסכום הניכר המוזכר בשורה הראשונה הוא סך של 29,243 ₪. מהי יתרת חוב זו ולאיזו תקופה היא מתייחסת? לא ידוע.

כמו כן ניתן לראות עוד כי החשבון מחוייב בפס"ד בית משפט והפרש שערוך מתוכנה ישנה. אלו אינם חיובים המוזכרים בכתב התביעה ולפיכך אין להתחשב בסכומם. כל החיוב המופיע כחיוב ארנונה בתחשיב זה אינו חיוב תקופתי או שנתי של הארנונה בניגוד לשנים הבאות שבהן צויין חיוב תקופתי של הארנונה בתחשיב החוב. כל התחשיב המבוצע בגין שנת 2004 נוגע לתחשיבי חוב בגין העברות מחשבון לחשבון, ריבית הצמדה, השלמת חיוב ועוד חיובים שאין להם שום קשר לחיובי ארנונה כלשהם.

עולה מהאמור לעיל כי יש להתחשב אך ורק בחיוב ארנונה בגין שנת 2010 ובסך 821.40 ₪ שהם החיובים היחידים המתייחסים לחיוב ארנונה. היתרה כונתה: העברה מחשבון לחשבון וריבית והצמדה אך לא ידוע האם חושבה בהתאם לכלל החוב או רק חיובי הארנונה בלבד.

לכך יש להוסיף את חיוב הארנונה לשנת 2013 בסך 582.90 ₪.

סה"כ חיוב ארנונה שאינו שנוי במחלוקת: 1,404 ₪.

7. ביוב: קיים חיוב אחד לשנת 2010 בסך 114.70 ₪. היתרה לאותה שנה מתייחסת להעברה מחשבון לחשבון שהוא חיוב בלתי מוסבר.

8. מים: גם כאן אין להתחשב בסכום החיוב לשנת 2004 מאחר וגם כאן אין כל חיוב במים אלא רק ביתרות חוב, הפרש שערוך מתוכנה ישנה, פס"ד בית משפט וכיו"ב חיובים שלא נתבעו בכתב התביעה כלל.

בשנת המס 2010 מופיע שוב חיוב: העברה מחשבון לחשבון ועל כן החיוב שאינו שנוי במחלוקת בגין שנה זו הוא 509.40 ₪ בלבד.

9. אשר על כן, ניתן בזאת פסק דין חלקי לתשלום על סך של 2,028 ₪ בצירוף ריבית פיגורים לפי הוראות חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) תש"ם-1980 בגין כל חיוב המפורט בסעיפים 6 עד 8 לעיל בהתאם למועד החיוב ועד ליום התשלום בפועל.

התחשיב יבוצע בלשכת ההוצאה לפועל.

לסכום זה יש להוסיף חיוב אגרה ושכ"ט עו"ד א' בגין פתיחת תיק בהוצאה לפועל ובהתאם לסכום הנ"ל.

ניתנת בזאת רשות להתגונן למבקש בגין יתרת סכום התביעה.

הבקשה לביצוע התובענה תיחשב ככתב תביעה, והתצהיר המתוקן התומך בהתנגדות ייחשב ככתב הגנה.

התיק יתנהל בסדר דין מהיר לפי פרק טז1 (תקנות 214א – 214טז) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות").

ב"כ הצדדים יתאימו כתבי טענותיהם להליך של סדר דין מהיר בהתאם להוראות תקנה 214ב1 לתקנות תוך 30 יום מיום המצאת העתק החלטה זו לידי הצדדים.

תצהירי עדות ראשית יוגשו תוך 45 יום מיום המצאת העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נקבע לשמיעת ראיות ליום 4.11.15 בשעה 8:30.

הצדדים יערכו לסיכומים בעל פה באותו מעמד.

ניתנה היום, ג' אייר תשע"ה, 22 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.