1. לפני תביעת שיבוב נזקי רכב ותביעה שכנגד וכן תביעה כספית של מבוטח לנזקיו כתוצאה מאותה תאונה שאוחדו. התאונה ארעה בהתאם לנטען ביום 13 דצמבר 2013, בכביש 395 בין רמת רזיאל לצומת אשתאול. הצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשות התאונה, שאלת החבות ושאלת הנזק.
2. לפני העידו הנהגים המעורבים בתאונה, המבוטח ונהג התובעת מר קובי שיינפלד (להלן: "שיינפלד" או "המבוטח"), מר אורן יעקב – שמאי רכב מטעם התובעים, מבוטח הנתבעת ונהג רכב הנתבעת מר דוד גבאי (להלן: "גבאי"), מר מלכיאל יפת עד מטעם הנתבעים, מר רוזן אבי – בוחן תנועה מטעם הנתבעים ומר מודי בן אבי – שמאי רכב מטעם הנתבעים.
3. כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת" או "התובעת") ביטחה את הרכב מסוג ניסן GTR, מספר רישוי 31-000-79, נתבעת 2 ביטוח חקלאי - אגודה שיתופית מרכזית בע"מ
   (להלן: "הנתבעת") מבטחת של הרכב מסוג ניסן קשקיי, מספר רישוי 14-884-54.
4. לטענת התובעים, ומעדות שיינפלד עולה, כי התאונה התרחשה ביום מושלג, עת נסע במהירות איטית מאד, שאינה עולה על 5 קמ"ש, בשיירת מכוניות היורדת מכיכר רזיאל לכוון צומת אשתאול. רכב הנתבעים אשר הגיח מולו, במסלול הנגדי, סטה לתוך מסלול נסיעתו ופגע בו. לטענת שיינפלד הבחין ברכב הנתבעים העולה בשיירה מולו, כאשר הוא סוטה לעבר נתיב נסיעתו. לדבריו, ניסה להסיט את רכבו ימינה על מנת להימנע מהפגיעה, אולם ללא הצלחה. עוד לטענתו, בכביש שני נתיבים, אחד עולה לכיוון כיכר רזיאל והשני יורד, המדובר בכביש דו-סטרי ובו נתיב נסיעה לכל כיוון. שיינפלד הציג לבית המשפט ולצדדים סרטון לתמיכה בתיאור לעיל. בהתאם לגרסתו, כתוצאה מפגיעת רכב הנתבעים ברכבו, נהדף רכבו אל עבר מעקה הבטיחות בצד ימין של הדרך. עוד הוסיף שיינפלד, כי מיד ובסמוך לאחר התאונה ובעת שהחליף פרטים עם נהג רכב הנתבעים מר גבאי, האחרון התנצל והודה כי הוא האשם בתאונה.

1. לטענת הנתבעים, וכפי שעלה מעדותו של גבאי, הגיע למקום התאונה מעיקול. עוד, לטענתו בשל ערמות השלג בצדי הכביש, הצטמצמו נתיבי הנסיעה לכדי נתיב מרכזי אחד ("קוליס"). לטענתו, בעת שנסע בדרך ולאחר העיקול, הבחין ברכב התובעים כאשר הוא נוסע מולו. לטענתו, בכדי לפנות את הדרך ולאפשר לרכב התובעים להמשיך בנסיעתו, ללא פגיעה, הסיט את רכבו שמאלה, היינו – לתוך נתיב הנסיעה הנגדית (הערה שלי) "עלה" על השלג, במטרה לאפשר לרכב התובעים, שנסע מולו לסטות אף הוא ולהמשיך בירידה.
2. מכתב התביעה עולה כי לרכב התובעים נגרמו נזקים ישירים, בהתאם לדו"ח שמאי מר יעקב, בשיעור של 342,701 ₪. סך של 46,491 ₪ בגין הנזק לצדו הימני של הרכב וסך של 296,209 ₪ בגין הנזקים לצדו השמאלי. עוד, קבע השמאי כי לרכב נגרמה ירידת ערך בשיעור של 8.5% משווי הרכב, אשר הוערך בסך של כ- 611,048 ₪, בסך של 51,939 ₪. יוער כי, בהתאם לעולה מחוות הדעת "מפאת גובה הנזק הגולמי, היקף הנזקים, אופיים והסבירות להתגלות נזקים נוספים" (ע' 6 לחוות הדעת), המליץ השמאי לסלק את התביעה על בסיס ערך מוסכם ללא תיקון בפועל.
3. הצדדים אינם חלוקים על כך שרכב התובעים נמכר, במצבו לאחר התאונה, לצד ג' בתמורה לסך של 290,000 ₪. בנוסף, אין מחלוקת כי שיינפלד קיבל מהמבטחת פיצוי כספי מוסכם בסך של 263,470 ₪. לפיכך, תביעת השיבוב הוגשה ע"ס של 265,374 ₪ בלבד - התשלום ששילמה המבטחת למבוטח. אשר כלל גם בהתאם לנטען בכתב התביעה, סך של 153 ₪ תשלום בגין עבר ביטוחי ושכר טרחת שמאי בסך של 1,416 ש"ח . שיינפלד, במסגרת התביעה שהוגשה על ידו, תבע את ההפרש בין שווי הרכב, לבין סך כל התשלומים שקיבל ממכירת הרכב ותגמולי הביטוח המסתכמים בסך של 553,470 ₪. עוד, תבע שיינפלד הפסד העדר הנחת תביעות בסך של 9,000 ₪, סך של 7,500 ₪ החזר השתתפות עצמית, סך של 50,000 ₪ שקוזזו בהתאם לנטען "בגין השבת סכום הביטוח" ופיצוי בגין עוגמת נפש וביטול זמנו בסך של 5,000 ₪.
4. בכתב ההגנה, טענו הנתבעים בהתבסס על חוות דעת השמאי מטעמם, כי נזקי רכב התובעים אינם עולים על סך של 173,846 ₪, כולל ירידת ערך.
5. בתביעה שכנגד תבעו הנתבעים את נזקי רכב הנתבעים, אשר בהתאם לנטען היו בגובה של 39,068 ₪ בצירוף שכר טרחת שמאי בסך של 433 ₪.

שאלת החבות

1. כאמור הצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשות התאונה, תוואי הדרך וכתוצאה מכך – בשאלת האחריות והחבות. לעניין זה העידו לפני שני הנהגים, בוחן התנועה וכן עד מטעם הנתבעים.
2. סוגיית תוואי הדרך – בהתאם לעדותו של שיינפלד, המדובר בכביש עם שני נתיבי נסיעה – אחד לכל כיוון. זאת, הגם שבמקום נערם בצדי הדרך שלג, נתיב אחד עולה לכיוון כיכר רמת רזיאל ונתיב שני יורד ממנה. לטענת שיינפלד, הוא נסע בשיירת מכוניות היורדת מהכיכר, כאשר שיירה של רכבים נסעה מולו. לפתע, סטה רכב הנתבעים וחדר לנתיב נסיעתו, פגע בו והדפו אל עבר מעקה הבטיחות מימין. שיינפלד הציג בפני בית המשפט סרטון וידאו, שצילם באמצעות מכשיר הטלפון מייד לאחר התאונה (דיסק הוגש לבית המשפט. שני הצדדים הציגו את הסרטונים במהלך הדיון באמצעות הטלפון הסלולרי). בסרטון ניתן לראות את "הקוליסים" שנוצרו בכביש, כתוצאה מהשלג, המסמנים את המסלול בו נסע שיינפלד, את סימני נסיעת רכב הנתבעים, המצביעים והמוכיחים באופן ברור את הסטייה של רכב הנתבעים, ממסלול נסיעתו אל עבר ואל תוך מסלול נסיעתו של התובע. בנוסף, עולה באופן ברור מהסרטון כי ישנם שני נתיבים ברורים בדרך. היינו, נתיב אחד לכל כיוון. נראים בבירור ארבעה שבילים שנוצרו על ידי הצמיגים וכי טענת התובע נכונה ומדויקת ואילו טענת הנתבע, אשר לכך שהיה נתיב נסיעה אחד, אינה נכונה. זאת ועוד, עולה באופן ברור כי רכב הנתבעים סטה לעבר מסלול נסיעתו של התובע וכי בנסיבות אלו נגרמה התאונה.
3. ואם לא די בכך, הרי שבהודעת הנתבע לחברת הביטוח כתב הנתבע במפורש כי התאונה התרחשה בנסיבות בהן "הכביש היה חלק עקב שלג, רכב המבוטח מול הרכב של צד ג', החליק והתנגש עם הרכב של צד ג'". עוד, בטופס ההודעה והתביעה על התאונה סימן נהג הנתבעים בתבנית "האם התאונה ארעה באשמתך?" ב-X בצד "כן".
4. ב"כ הנתבעים, בסיכומיו טען כי התאונה התרחשה בנסיבות שונות. לטענתו, רכב התובעים, סטה לעבר גדר הבטיחות מצד ימין, איבד את השליטה על רכבו ופגע ברכב הנתבעים. יודגש, כי טענה זו סותרת את כתב ההגנה של הנתבעים. בנוסף, לא נטענה בהודעות הנהגים, בעדות הנתבע וגם לא בגרסתו של העד מטעמו, אשר העיד כי לא ראה כיצד התרחשה התאונה.
5. בכתב ההגנה נטען כי במקום נתיב נסיעה אחד, אשר נוצר עקב השלג שירד באותו היום. בעדותו תיאר גבאי את התנהלות שיירת הרכבים העולים ויורדים מכיוון כיכר רזיאל ואשר עוברים בנתיב היחיד לסירוגין. לגרסתו, "אני נסעתי על הקוליס ואז ראיתי את הרכב שבא על הקוליס ממולי ואני פניתי שמאלה ועליתי על השלג כדי לאפשר לרכב שבא ממולי לסטות ימינה" (פרוטוקול הדיון מיום 21 יוני 2016, ע' 18 ש' 28-29). בהמשך העיד כי "הוא בא מולי, נסע מהר כנראה ונתן ברקס והוא החליק לתוך הרכב שלי. הוא לא פגע בגדר (הדגשה שלי), הוא פגע בי" (שם, ע' 19 ש' 9-10). היינו, טענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו אינה נתמכת בעדות נהג הנתבעים ולא בהודעתו לחברת הביטוח ולפיכך נדחית על ידי.
6. הנתבעים, ביקשו לבסס טענותיהם באמצעות חוות דעת בוחן תנועה מיום 7.12.14. מסקנות הבוחן, מר רוזן היו "אני מוצא כי רכב הניסן קשקיי שהיה במעלה עם עקומה ימינה הבחין ברכב הניסן GTR לפתע מגיח מולו, ניסה לברוח שמאלה על מנת למנוע פגיעה, ורכב הניסן GTR ניסה לברוח ימינה למנוע פגיעה ובלם והחל להחליק, כפי שציין הנהג "לא יכולתי לבלום כי כשלחצתי על הבלם, הרכב לא הגיב..." ואז התנגשו הרכבים כמתואר בתרשים. תאונה זו יכלה להימנע אילו נהג הניסן GTR, היה יכול לעצור ולא היה מחליק כדבריו...". סיכום חוות הדעת: כי התאונה נגרמה בעיקר באשמת נהג הניסן GTR (התובע – הערה שלי), אשר נהג בחוסר זהירות ובניגוד להוראות המשטרה בכך שנהג ביום סערה ולא השתלט על רכבו" (ע' 8 לחוות הדעת).
7. בחקירתו הנגדית, הסכים מר רוזן שרוחב הכביש בו ארעה התאונה הוא כ-10.5 מ' וכי רוחבו של רכב אחד הינו כ- 2 מטרים בלבד והוסיף כי נותר נתיב נסיעה אחד מכיוון "שהכול היה מושלג שם" (ע' 22 ש' 2). לשאלת ב"כ התובעת, מדוע התעלם מהודאתו של נהג הנתבעים באשמה לתאונה, במסגרת ההודעה לביטוח, השיב "אני לא יודע מי סימן את זה, אני לא יודע למה כתבו את זה, אני בוחן תאונות על סמך התרשמות שלי מהשטח, התשתית והעדויות" (שם, ע' 23 ש' 3-4). בהמשך, "רכב הנתבעת שהבחין ברכב התובעת סטה שמאלה, לשול השמאלי. לשאלת ביהמ"ש הוא סטה מנתיב נסיעתו וברח לשול השמאלי. ש: ומה קרה לרכב השני? ת: הוא ניסה לבלום, החליק והוא יצא מהנתיב. כי הוא ניסה לבלום ולכן החליק, הוא ניסה למנוע את התאונה..." (שם, ש' 9-13). בהמשך, כאשר נדרש להתייחס לסרטון וכן לעובדה כי רכב הנתבעים נכנס לנתיב נסיעתו של התובע, הוסיף כי בצד ימין "ישנה תעלה" כהסבר לכך שנהג הנתבעים חדר לנתיב נסיעת התובע ולא סטה לשול הימני, כדי להימנע מהתאונה אותה "חזה" כפי שהיה ראוי לנהוג בנסיבות. ובהמשך הוסיף "נכון שכל אחד צריך לקחת ימינה. בכביש ישר כשזה לא בא אחרי עיקול וכאשר הדברים צפויים. האירוע התרחש אחרי העקומה באמצע המעלה ... על מנת שרכב יבוא ממול רכב בכביש ישר שניהם לוקחים קצת ימינה וסוטה לדרכו (כך בפרוטוקול), יוצא קוליס לידו ואפשר לעבור אבל כשזה בא בהפתעה זה מסוכן" (שם, ע' 24 ש' 9-22).
8. לסיכום, לאחר ששמעתי עדויות הנהגים והעדים, עיינתי בהודעות שמסרו למבטחות, צפיתי בסרטון המתעד את מיקום התאונה, אשר ניתן לראות בו בבירור את שני הנתיבים, היינו נתיב לכל כוון – ארבעה שבילים של גלגלים. עוד, ניתן לראות כי רכב הנתבעת יכול היה וחייב היה לסטות ימינה, הדרך והמסלול בו נסע היו די רחבים ולא ניתן להבחין בתעלה מצד ימין. גם אם היתה תעלה כזו, הרי שמהסרטון עולה בבירור כי שול הדרך היה רחב דיו לאפשר סטייה של רכב הנתבעים לעבר השול. רכב הנתבעים חדר לנתיב נסיעת התובע. הטענה כי "עלה" על השלג כדי לאפשר לרכב התובעים מעבר הינה טענה שאינה תואמת, בלשון המעטה, את השתלשלות האירועים. הנתבע הודה במסגרת הדיווח למבטחת כי הוא אשם בתאונה וכי היא נגרמה בעת שסטה והחליק. נהג התובעים, אשר נסע במהירות איטית, הן בהתאם לגרסתו ובוודאי נוכח נסיבות הדרך והתוואי, עשה כל שביכולתו כדי להימנע מהתנגשות חזיתית וכמעט בלתי נמנעת אשר נבעה מנהיגתו הרשלנית של הנתבע.
9. ב"כ הנתבעים בסיכומיו טען כי ככל שלא תוטל אחריות על התובע לנסיבות קרות התאונה, הרי שיש להטיל עליו אשם תורם בשיעור גבוה, בעת שבחר לנסוע עם מכוניתו בתנאי מזג אוויר קשים. הצדדים אינם חלוקים על כך שירד שלג במועד התאונה. לא הוכח כי היה איסור על נסיעת רכבים במועד. נהפוך הוא, שני הנהגים גם יחד העידו כי בכניסה של רמת רזיאל הכביש מהכיכר היה סגור וכי היתה ניידת משטרתית אשר כוונה את הרכבים (עמ' 6 ש' 6, עמ' 7 ש' 24). אני מקבלת את גרסת התובע כי נסע במהירות איטית, נסע בזהירות ונהג בזהירות המתבקשת ואף הצליח למנוע נזק ופגיעות בנפש בנהיגתו הזהירה. בנסיבות אלו לא מצאתי כי יש לחייבו באשם תורם כלל. איני מקבלת את חוות דעת בוחן התנועה. מצאתיה מגמתית, חד צדדית ומתעלמת לחלוטין מגרסת נהג הנתבעים המודה באופן מפורש באשמתו ובאחריותו לתאונה.
10. בנסיבות אלו, דין התביעה שכנגד להידחות.

סוגיית הנזק

1. כאמור, הצדדים חלוקים בשאלת שיעור נזקי התובעים. לעניין זה נחקרו השמאים מטעם שני הצדדים. ראשית אציין כי הצדדים אינם חלוקים בשאלת שווי הרכב בסך 611,048 ₪ וגם לא בשאלת שיעור ירידת הערך בגובה של 8.5%. השמאים חלוקים באשר לראשי הנזק והפיצוי בגין "מסרק הגה", חישוקי גלגלים, מכסה המנוע וכנף קדמית שמאלית .

1. בפירוט חלקי החילוף בחוות דעת מר יעקב צוין כי יש להחליף את מסרק ההגה בעלות של 73,729 ₪ וחישוק קדמי שמאלי בסך של 28,000 ₪. בחוות דעת שמאי הנתבעים נטען כי "מהתצלומים שצורפו לחוות הדעת (של מומחה התובעים – הערה שלי) לא נראה נזק כלשהו למסרק ההגה". מבדיקתו של הרכב, לאחר תיקונו ומבדיקה עם רוכש הרכב עולה כי מערכת ההיגוי נבדקה במכון לבדיקת מערכות היגוי ונמצא כי רק זרוע ההגה קדמית שמאלית ניזוקה, לפיכך הוחלפה זרוע ההגה בלבד ולא היה צורך בהחלפת מסרק ההגה כולו. שמאי הנתבעים, מר מודי הוסיף כי התיקון בוצע במוסך ארביב.
2. השמאים נחקרו ארוכות על סוגיה זו. שמאי התובעים, מר יעקב, הסביר כי רכב התובעים, הינו רכב ספורט, בעל משקל גבוה במיוחד. הפגיעה במבנה הקדמי של הרכב, בגלגל ובחישוק הקדמי השמאלי, גרמה לעיוות בזרוע ההגה. לטענתו, הוראות יצרנית הרכב (ניסן) קובעות כי כאשר ישנה פגיעה בזרוע ההגה ומאחר שהמדובר בחלק בטיחותי, ישנה חובה להחליף את ההגה כמכלול. עוד הוסיף, כי בעת הבדיקה לא ניתן היה לדעת איזה נזק פנימי נגרם להגה, אלא בבדיקה "מטלוגית" אשר יכולה לאשר את הנזק. שמאי התובעים הודה כי לא ערך את הבדיקה שציין. לדבריו, הרכב היה במוסך המרכזי של היבואן ושם נקבע כי המסרק פסול. את גרסתו ביקש לתמוך ולבסס על הצעת המחיר לתיקון ולעלות החלפים שניזוקו ברכב כולל מסרק ההגה (ת/9). והוסיף "מבחינת החוק על פי צו הפיקוח שגם אני כפוף אליו כשמאי הסמכות העליונה לגבי טיב תיקון, אחריות על התיקון ובאיזה חלקים יוחלפו הם אך ורק על המנהל המקצועי" (שם, ע' 13 ש' 23-25).
3. מנגד, אין מחלוקת כי שמאי הנתבעים בדק את הרכב ונתן את חוות דעתו, לאחר שהרכב תוקן. עוד, אין מחלוקת כי מסרק ההגה לא הוחלף וכי רק תוקנה זרוע שמאלית של ההגה. לטענת שמאי הנתבעים, בבדיקת הרכב לאחר תיקונו, נראה רכב מושלם ותקין, כולל מערכות מרכב, מערכות מכניות וחשמל. לטענת השמאי, בבדיקה עם רוכש הרכב, עלה כי בתום תיקון הרכב בוצעו בדיקות מקיפות, כווני מתלה קדמי ואחורי ונתקבל אישור בהתאם לתקנה 309 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנה 309"). בחקירתו הנגדית, טען כי זרוע ההגה הקדמית שמאלית הינה חלק נפרד ממסרק ההגה וניתן להחליפה ללא צורך בהחלפת מסרק ההגה כולו. בהתייחס להוראות היצרן, בהתאם לטענת שמאי התובעים המחייבות החלפת מסרק ההגה כולו, טען כי אינו מכיר את הוראת היצרן המתייחסת למסרק ההגה. לטענתו, בהתאם להוראות משרד התחבורה, אם קיים חלק במסרק ההגה שניתן להחליפו אזי אין צורך בהחלפת מסרק ההגה כולו. זאת ועוד, טען כי בעת שבדק את הרכב נועץ במנהל המקצועי של המוסך (רוכש הרכב – הערה שלי) ובדק וסקר עמו את החלקים שניזוקו והוחלפו.
4. עולה איפוא, כי שמאי התובעים, במסגרת הערכה לנזקי הרכב, קבע כי יש להחליף את מסרק ההגה, כאשר בהתאם לגרסתו לא בוצעה על ידו הבדיקה הנדרשת לשם קביעת נזק פנימי בטיחותי ומהותי המחייבים החלפתו. הסתמכות על הצעת מחיר (ת/9) אשר נמסרה לתובע על בסיס הדרישה להחלפת מסרק ההגה, אין בה כדי להוות אסמכתא כלשהי לנזק בהתאם לנטען. כל שיש בה הינה אסמכתא לשווי הרכיב, ככל שיקבע כי יש להחליפו. נטל הראיה להוכחת הנזק הנטען, לצורך קבלת הפיצוי המבוקש, רובץ על התובעים. בהעדר תוצאות בדיקה המוכיחות את הנטען ובעת שלא הוצגו הוראות היצרן המחייבות החלפתו של מסרק ההגה בנסיבות המתוארות, הרי שלא הוכח הנזק הנטען וגם לא הפיצוי הנדרש.
5. מנגד, אין מחלוקת כי מסרק ההגה לא הוחלף. זאת ועוד, בהתאם להוראות תקנה 309, אליהם התייחסו הצדדים בסיכומיהם, הרי ש"בעליו של רכב, קצין בטיחות או מי שהשליטה על הרכב בידו, לא ישתמש ברכב ולא ירשה לאחר להשתמש בו אם נגרם בו נזק למערכת ההיגוי ולבלמים..., אלא לאחר שהרכב תוקן וניתנה עליו תעודת בדיקה בידי מנהל מקצועי במוסך מורשה הרשאי לתת תעודות בדיקה על פי צו פיקוח על מצרכים ושירותים (מוסכים ומפעלים לכלי רכב), התש"ל-1970". מהוראת נוהל מס' 93 מיום 1.4.2007 עולה כי תיקון מערכת ההגה נכללת ברשימת החלקים לגביהם יש להמציא אישור בהתאם לתקנה 309.
6. בנסיבות, רוכש הרכב, מר נוני בורג, הינו בהתאם לטענת הנתבעים המנהל המקצועי של המוסך, הגם שלא הוצגה כל אסמכתא בעניין זה. ברם, גם בהתאם לטענת שמאי התובעים, הרי שהוא הסמכות המאשרת את החלפת או תיקון הרכיבים הנטענים. זאת ועוד, והגם שלא הוצג אישור לתיקון הרכב, בהתאם לתקנה 309 לתקנות התעבורה, אניח נוכח חזקת התקינות ובעת שלא הוכח אחרת, כי האישור הנדרש התקבל וכי בעליו של הרכב לא היה פועל בניגוד לחוק תוך סיכון מהותי.
7. בנסיבות אלו, בעת שהתובעים לא הוכיחו את הנזק הנטען למסרק ההגה ומנגד שוכנעתי כי לא הוחלף אלא תוקן רכיב הזרוע השמאלית בעלות של 1,000 ₪ בלבד, אני דוחה את התביעה בגין רכיב נזק זה בסך של 73,729 ₪ ומקבלת את טענת הנתבעים לנזק בשיעור של 1,000 ₪ בלבד.
8. אשר לנזק לחישוקי הגלגלים, למכסה המנוע ולכנף קדמית שמאלית – לטענת התובעים, יש לפצותם בגין החלפתם בחלקים מקוריים וחדשים ואילו לטענת הנתבעים לא היה מקום להחליפם אלא לבצע תיקוני צבע ופח. בחוות דעת שמאי התובעים נטען כי יש לפצות התובעים בעלות החלפת מכסה מנוע בסך של 19,284 ₪, עלות החלפת כנף קדמית שמאל בסך 3,584 ₪ וחישוק קדמי שמאלי בעלות 28,000 ₪. לטענת שמאי הנתבעים, לא היה מקום להחליף את אותם חלקים אלא לתקנם. לפיכך נטען כי יש לפצות התובעים בעלות תיקון מכסה מנוע בסך 3,000 ₪ בלבד, עלות תיקון חישוק ימני ושמאלי בסך 2,000 ₪ כל אחד בלבד.

1. שמאי התובעים, בחקירתו הנגדית ובהתייחס לחוות דעת הנתבעים, טען "אני כשמאי של חברת הביטוח אני מחויב להביא את האוטו למצבו הקודם עד כמה שניתן. אני לא אתקן חלקים בצורה חצי מושלמת, אני חייב לאשר את הכול כפי שהיה ברכב שעבר רק 17,000 קמ"ש. בלי קיצור דרך ובלי הנחות" (שם, ע' 15 ש' 6-8).
2. בחוות דעת מומחה הנתבעים, בסעיף 6 להערות והסברים, טען המומחה כי מבדיקת חוות הדעת של שמאי התובעים והתצלומים שצורפו לחוות דעתו "נראים שפשופים קלים בחישוק אחורי ימני וחישוק קדמי שמאלי של הרכב". המומחה העלה סברה ולפיה ייתכן כי מקורם של השפשופים בפגיעות באבני שפה של מדרכות. בנוסף, נטען כי מכיוון שאותם רכיבים תוקנו בפועל ולא הוחלפו נוכח הפגיעה הקלה, לא היה מקום לאשר את החלפתם. בהמשך, בפרק הממצאים, ציין המומחה כי במסגרת התיקון "יושרו" כנף דופן אחורית ימנית, קדמית ימנית, חישוקים אחורי ימני וקדמי שמאלי. צוין כי "סימני תיקון אלו יישארו להערכתנו תמידיים (הדגשה שלי) במכונית ויעידו על כך שהמכונית עברה תאונה לאורך צידה הימני ובחזית צד שמאל". בהמשך, בפרק צבע המכונית צויין כי "בבדיקותינו את המכונית בתום תיקונה ראינו כי נותרו סימני הבדל קלים בגוון הצבע של החלפים (הדגשה שלי) שנצבעו מחדש לבין צבעה המקורי של המכונית" (חוה"ד, ע' 6).
3. בסיכומיו, טען ב"כ התובעת כי חובתה של חברת הביטוח או של המזיק היא להשיב את הניזוק למצב שהיה, במיוחד כאשר מדובר ברכב יוקרה בן פחות משנתיים. עוד, טען כי יש לקחת בחשבון את האפקט הפסיכולוגי על קונה הרכב, אשר בא לקנות רכב שעבר תאונה וסימניה ניכרים בו. ב"כ הנתבע בסיכומיו טען כי יש לחייב בעלות התיקון בלבד ולא בעלות ההחלפה ורכיב חדש.
4. כאמור, רכב התובעים הינו רכב יוקרה אשר אין מחלוקת כי "עלה על הכביש" חודשים ספורים לפני התאונה. מומחה הנתבעים, במסגרת חוות הדעת, הודה כי בעת שהחלקים לא הוחלפו, אלא שופצו ובוצעו תיקוני צבע, הרי שהתיקון ניכר, נותרו הבדלי גוון וסימני תיקון על הרכב. מכל האמור לעיל ועל בסיס הטענה כי על המזיק לעשות ככל שניתן להשיב מצבו של הניזוק לקדמותו, החלטתי לקבל את עמדת שמאי התובעים כי היה מקום לפצות את התובע בגין חלפים חדשים. די בתאונה עצמה כדי להוות פגיעה מהותית בשווי הרכב. הפיצוי הנטען בגין ירידת הערך, מטרתו לפצות התובע בגין עצם קרות התאונה. אולם על המזיק לפצותו ככל שניתן בכדי להשיב את מצבו של הרכב למצבו כפי שהיה עובר לתאונה.
5. לפיכך, אני מקבלת את חוות דעת התובעים באשר לעלות החלפת החלקים ודוחה את טענת הנתבעים כי נכון היה לתקן ולשפץ את אותם רכיבים פגועים. בנסיבות אלו, נוכח העובדה כי דחיתי את טענת התובעים לפיצוי בגין מסרק ההגה, הרי שגובה נזקי התובעים, שהוערך בסך של 251,025 ש"ח יופחת בשיעור של 73,729 ₪ ומנגד יש להוסיף את עלות תיקון זרוע שמאל בסך 1,000 ₪ בצירוף מע"מ. סה"כ נזקי התובעים בגין הנזקים לרכב יועמד איפוא ע"ס של 210,389 ₪.
6. התובעת בהתאם לכתב התביעה שילמה לתובע סך של 265,374 ₪. בהתאם למפורט בסעיף 8 לכתב התביעה, שולם למבוטח סך 263,805 ₪ (לאחר ניכויים על פי הפוליסה), תשלום בגין עבר ביטוחי 153 ₪ ושכ"ט שמאי בסך 1,416 ₪. כאמור, התשלום בגין מסרק ההגה לא מצאתיו מוצדק. במסגרת ההסכם בין התובעת למבוטחה הסכימו הצדדים להפחתת סך של 50,000 ₪ מהפיצוי שהיה מגיע לתובע, זאת כפי שעלה בכתב התביעה אשר הוגש ע"י המבוטח, במסגרת הדיון ומעדויות השמאים. זאת, מן הטעם שהתובע בחר שלא לתקן את הרכב אלא למוכרו לצד ג', תוך שהוא מקבל פיצוי בגין ההפרש, בניכוי 50,000 ₪. יוער, כי במסגרת המסמכים שצורפו לכתב התביעה בוצעה הפחתה זו "בגין השבת סכום הביטוח".
7. בנוסף, אין מחלוקת בין הצדדים כי כתוצאה מהתאונה נגרמה ירידת ערך לרכב בשיעור של 8.5%. כמו כן אין מחלוקת כי שווי הרכב ממועד התאונה היה סך של 611,049 ₪. שיעור ירידת הערך הינו 51,939 ₪ ובנסיבות אלו הרי ששיעור נזקי המבטחת, בגינם הינה זכאית לשיבוב מאת הנתבעים, הינו, איפוא שיעור הנזקים שהערכתי כאמור לעיל (סעיף 33) בצירוף הפיצוי בגין ירידת ערך. סל הכל סך של 262,328 ₪ בצירוף שכ"ט שמאי בסך 1,416 ש"ח. יוער, כי התשלום בגין עבר ביטוחי לא הובהר ולא הוכח.

1. לפיכך, אני מקבלת את תביעת התובעת כנגד הנתבעים ומחייבת את הנתבעים לשלם סך של 263,744 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.1.2014. כמו כן, יישאו הנתבעים בשכר טרחת עו"ד בשיעור 11.7% ובשכר עדותו של שמאי התובעים בסך 1,200 ₪ בצירוף מע"מ.

תביעת המבוטח

1. בכתב התביעה נטען כי המבוטח קיבל מחברת הביטוח פיצוי בסך של 263,740.93 ₪. עוד, נטען כי המבוטח מכר את הרכב בתמורה לתשלום בסך 290,000 ₪. לטענת המבוטח, שווי הרכב הוערך בסך של 611,048 ₪ ובנסיבות אלו יש לפצותו בגין ההפרש בין שווי הרכב לפיצוי ולתמורה שקיבל.
2. התובע טען כי חברת הביטוח קיזזה מסך נזקיו סך של 7,500 ₪ בגין השתתפות עצמית וסך של 50,000 ₪ אשר הוגדר בנספח ז' לכתב התביעה – אישור הפסדים אשר שוגר למבוטח מחברת הביטוח כ"השבת סכום הביטוח". עוד, טען המבוטח כי יש לפצותו בסך נוסף של 9,000 ₪ בגין הפסד הנחת העדר תביעות. זאת ועוד, המבוטח ביקש לפצותו בסך של 5,000 ₪ בגין טרחה, עוגמת נפש והפסד אגב ביטול זמנו לצורך הטיפול בתיקון הרכב הנפגע.
3. נספח ז' – אישור הפסדים מיום 19.5.14 נחזה כמסמך שנערך ע"י גב' ורדה הראל, מחלקת החיתום-מרחב ת"א, כלל חברה לביטוח בע"מ. בדיון מיום 12.4.16 הסכימו הצדדים כי המסמכים אשר צורפו על ידם לכתבי הטענות יוגשו שלא באמצעות עורכם וויתרו על זימון עדים לצורך כך. בפתחו של דיון ההוכחות ביקש ב"כ הנתבעים לחזור בו מאותו הסדר דיוני, בקשה שנדחתה על ידי. ברם, הגם שהמסמך הוגש כראיה ברי כי על התובע להוכיח את תביעתו.
4. המבוטח, בחקירתו במסגרת עדותו הראשית, התבקש להבהיר את פשר ההפחתה שבוצעה ואת משמעותה. תשובתו היתה "אני לא זוכר. אני זכרתי שנדרשתי כשסיכמתי עם העסקה עם חברת הביטוח בטלפון לוותר על 50,000 ₪ כי הם אמרו שזה עסקה מסחרית... התייעצתי עם סוכן ביטוח, אין לי ניסיון בדברים האלה והוא אמר לי שלא תהיה בעיה לתבוע ולקבל את הכסף מהצד השני. אם זה היה פער של 300 אלף ₪ זאת באמת לא תשובה טובה, אבל על אוטו שעולה 611,000 ₪ מוותרים על פחות מ-10% כדי לקבל את הכסף תוך שבוע-שבועיים זה באמת לא כ"כ נורא... אני אומר שלא הייתי צריך לנהל מו"מ עם חברת הביטוח אם הוא לא היה פוגע בי" (שם, ע' 8 ש' 18-130).
5. שמאי התובעים, בחקירתו הנגדית, נדרש גם הוא לסוגיה זו, אם כי באופן עקיף. "ש: אני מבין שהרכב הוא למעשה רכב בר תיקון? ת: הנזק שנקבע בחוות הדעת שלי הוא 47% מערך הרכב, הרכב בר תיקון. להערכתי, זה היה גם אמצעי הלחץ שבגללו הופחת ה-50,000 ₪, שהרי הרכב נקנה ותוקן למיטב ידיעתי." (שם, ע' 14 ש' 9-10). בהמשך חקירתו הנגדית ובהתייחס למו"מ שנערך, כעולה מן העדויות, בין המבטחת לבין המבוטח, הגיש שמאי התובעים תכתובת ומסמכים שנאספו אצלו בעניין זה (ת/10) והבהיר כי נוכח העובדה שהמבוטח העדיף שלא לתקן את הרכב ולהכריזו "אובדן מוחלט" על הפחתה של 50,000 ₪ משיעור עלות תיקון הנזקים, שהיה על המבטחת לשאת בהתאם לחוות דעת מומחה התובעים.
6. כאמור, לא הובא נציג מטעם המבטחת להבהיר את פשר ההפחתה הנטענת. אולם, לאחר ששמעתי את גרסת המבוטח בשילוב עם גרסת השמאי מטעמו, על בסיס שיעור הנזקים הנטען אשר אינו עולה לכדי הכרה מיידית של המבטחת באובדן מוחלט של הרכב, שוכנעתי כי המבוטח הסכים במסגרת המו"מ שקיים עם המבטחת להפחתת סך של 50,000 ₪. מכיוון שלא רצה לתקן את הרכב והעדיף למכור אותו במצבו לצד ג'. לאחר שקיבל מספר הצעות מצא את הצעת הרוכש, בצירוף ההצעה שקיבל מהמבטחת ככדאית בנסיבות.
7. הלכה היא כי על המזיק לפצות את הניזוק בשיעור נזקיו המוכחים. עוד, על המזיק לעשות ככל שניתן להשיב מצבו של הניזוק למצבו עובר לתאונה. בנוסף, על הניזוק לעשות להקטנת נזקיו. בנסיבות אלו, ברי כי התובע זכאי לפיצוי בגין ההשתתפות העצמית שהפחיתה המבטחת משיעור הפיצויים, בסך של 7,500 ש"ח וכן בגין הנחת העדר תביעות, בשיעור שהוכח, בסך של 9,000 ₪ אותה לא יהיה זכאי לקבל בנסיבות. לפיכך, אני מקבלת את תביעתו של המבוטח בגין אלו.
8. אשר לסכום הנתבע ואשר הוגדר בנספח ו' לכתב התביעה כפיצוי "בגין השבת סכום הביטוח", מצאתי כי דין התביעה להידחות. הוכח כי שיעור הנזקים שנגרמו לרכב התובעים, לא עלה כדי הכרה ב"נזק מוחלט". אולם, המבוטח משיקוליו האישיים, כפי שאף פירט אותם בחקירתו הראשית והנגדית, העדיף שלא לתקן את הרכב ואף בחר למכרו באופן אישי לצד ג' במצבו. עוד, הובהר כי התובע ניהל מו"מ עם המבטחת ומשיקולי "עלות תועלת" בזבוז זמנו וקבלת הכסף באופן מיידי, החליט להפחית סך של 50,000 ₪ משיעור הנזקים המוסכמים, בינו לבין המבטחת. במסגרת ההליך שלפני הוא מבקש לקבל מהמזיק והמבטחת את ההפרש עליו "ויתר" במסגרת המו"מ. כך, ששיעור סה"כ הפיצוי שיקבל יעמוד על שוויו של הרכב כפי שהוערך במועד התאונה.
9. שיעור הנזקים שנגרמו לרכב, כפי שהוכחו במסגרת הליך זה נקבעו בסעיף 33 לעיל. על בסיס הנתונים שהוצגו לפני התובע ובמסגרת היחסים שלו עם המבטחת, לאחר ניהול מו"מ בחר שלא לתקן את הרכב כאמור. על הנתבעים לפצות התובע רק עד לגובה נזקיו המוכחים ובנסיבות אלו, משקבלתי את תביעת המבטחת בשיעור שהוכח כאמור, הרי שדין תביעתו של התובע בגין ההפרש שהפחית במסגרת המו"מ להידחות.
10. התובע לא הוכיח את נזקיו בגין ראש הנזק של ביטול זמנו וטרחתו בנסיבות אלו אני דוחה גם תביעה בגין ראש נזק זה.
11. מכל האמור לעיל, תביעתו של התובע נגד הנתבעים מתקבלת על סך של 16,500 ₪ בלבד, בצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪ ואגרה. התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ז סיוון תשע"ו, 03 יולי 2016, בהעדר הצדדים.