בעניין: התנגדות לביצוע תביעה ובקשה להארכת מועד

הבקשה כללית וסתמית, ואינה מפורטת, כנדרש בפסיקה.  

טענת המבקש לרצונו להחזיר סחורה, מהווה הודאה בחוב נשוא התביעה ובקבלת הסחורה ואי תשלום עבורה. יצויין כי מדובר בסחורה שסופקה בשנים 2011-2012. הנטל להוכיח את הטענה בעניין סירוב המשיבה לקבל סחורה בחזרה בניגוד למוסכם מוטל על המבקש, ולצורך שלב זה של הדיון הוא לא פירט אותה כלל.

בעניין בקשת רשות להתגונן בסדר דין מקוצר, שזהה להתנגדות לביצוע תביעה לסכום קצוב, חובה על המבקש להתכבד ולהכנס לפרטי הגנתו, ולפרט סכומים ומועדים.  

"... נתבע בסדר דין מקוצר המבקש רשות להתגונן, חייב להיכנס לפרטי העניין שעליו מבוססת הגנתו, ואיננו רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות. טענה סתמית על תשלום כסף בלי לפרט סכומים, חשבונות מסמכים ונסיבות איננה מספקת ואיננה מזכה אותו ברשות להתגונן" ד. בר אופיר, "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהדורה תשיעית, עמ' 193. 

בקשת המבקש ערוכה בדיוק באופן שנפסל על ידי הפסיקה, אין פירוט של הסחורה שביקש המבקש להחזיר, מתי סופקה ומתי ביקש להחזירה ובעיקר מה שווייה, והאם מדובר בהגנה כלפי מלוא סכום התביעה.

בנסיבות העניין אין חשיבות לטעמים לאיחור בהגשת הבקשה, מאחר וגם לו היתה הבקשה מוגשת במועד, היתה נדחית.

הבקשות נדחות, ללא דיון וללא צו להוצאות.

הליכי ההוצל"פ יימשכו כסדרם.

ניתנה היום, כ"ב אייר תשע"ד, 22 מאי 2014, בהעדר הצדדים.