<#2#>

נוכחים:

ב"כ המערער – עו"ד דוד גולן

ב"כ המשיבה – עו"ד אסף שביט

המערער הופיע

פרוטוקול

המערער: אני לא מבין עברית.

התייצב מתורגמן לשפה הרוסית – מר בוריס ברק.

ב"כ המערער: למעשה, הייתי מצפה מחברי שיגיב אחת לאחת לטענותיי בערעור. לשאלת בית משפט אני משיב, כי המערער היה איתי בבית משפט יחד עם שני עורכי דין ממשרדי ועם התביעה. הציעו לי שלושה חודשי פסילה והמערער לא הסכים, מה אני אעשה?

חוזר על נימוקי הערעור. מדובר באדם שאין לו איפה לישון. הנאשם היה ער לכל מה שהתפתח בתיק זה בשלב הראשון ושמע את הערת בית המשפט בשלב זה, לאורך כל הדרך הנאשם טוען שהוא לא נהג. המילה "נהיגה" לא קיימת בכל צורה שיש לראות את התיק. לפעמים רכב יכול גם לשמש לישון ברכב, כאשר אין להם מוצא אחר. אנו מדגישים שהרכב היה מונע עוד לפני שהוא נכנס אליו, אין אפשרות להוכיח מתי הייתה שעת הנהיגה. הוא ישן זמן רב וקשה אפילו היה להעיר אותו, אז לבוא ולומר, איך אפשר להאשים אותו? הכל הוא עשה בשביל לא לנהוג. הוא לא רצה לנהוג, הוא רצה לישון.

כולנו מסכימים שהרכב הזה לא היה בתנועה, הרכב לא נע בכביש, איש לא ראה את המערער נוהג לפני כן. נשארה הפרשנות המשפטית – האם אדם זה היה צריך להיכנס לרכב בחום ללא מזגן ולשבת בפנים ולישון ברכב סגור בלי אוויר. כל הרעיון הוא כאשר אדם לוקח אחריות ואני מפנה לפס"ד בעניין שי אביטל. האיש הזה מלכתחילה לא רצה לנהוג. מבחינה משפטית הרי עוד יחזרו תיקים כאלו לבית המשפט. יש בידיי סדרת פסקי דין של אנשים שישנים ברכב ומזוכים בדין שאותם אני מציג לבית המשפט. צריכה להיות החלטה ברורה גם לנהג מהישוב, כאשר הוא שותה ואין לו איפה לישון ולשם כך נכנס לרכב. אני מבקש מבית המשפט, למרות שכתוב ששיכור לא הניע רכב, המערער הזה, לפני שהיה שיכור, הניע את הרכב.

בנוסף, אני מבקש מבית המשפט לקחת בחשבון את נושא העונש. מדובר בנהג מקצועי. המערער הורשע לגבי עבירה ברכב פרטי. כדי לאזן את נושא זה, אנו מבקשים לסווג את הפסילה למשאית כדי שהיא לא תחול על הרכב שעמו הוא עובד.

ב"כ המשיבה: בהחלט מוצדק לפרש את הסיטואציה הזו כנהיגה בשכרות. אני מסכים רעיונית עם העניין שהסיכון פחוּת יותר ולכן רמת הענישה יכולה להיות פחוּתה מעט יותר. הפסילה לא צריכה להיות בשיעור כל כך נמוך מהטעמים הבאים: הרכב נמצא ברח' יצחק שדה כאשר הוא מפריע לתנועה ומהווה סיכון. לא צריך להיות מורשע בעבירה נפרדת אלא רק בנסיבות העבירה כפי שתוארו. אדם שיכור שמהווה סיכון מעיד על רמת שכרותו, כשנכנס לרכב מונע שמפריע לתנועה ברח' יצחק שדה, שהוא רחוב מרכזי.

רמת השכרות מאוד גבוהה ומבטאת חוסר אחריות, כשאנו לוקחים בחשבון, בנסיבות שהוא בילה עם חברים לפני כן, כשהייתה לו האפשרות לקחת מונית. הבחירה שלו להיכנס לרכב היא גם בחירה של להיכנס למצב מסוכן. כשמסתכלים על נסיבות העונש ניתן לראות שהיו לו אלטרנטיבות אחרות, חלופות אחרות, והוא בחר "לצפצף" על החוק. בנוסף, אין מדובר בנהג זהיר – למערער עבירה של נהיגה במהירות ועבירות נוספות. את כל הנתונים הללו יש להביא בחשבון. יש לנו מוכנוּת להמתיק במידת מה את הענישה בשל הנסיבות הללו, אך שהענישה תהיה קרובה לעונש המינימום.

<#6#>

פסק דין

בתאריך 02.10.09 בשעות הערב, המערער נהג ברח' יצחק שדה באזוּר. בדיקת נשיפה שנערכה לו עובר לעיכובו על-ידי שוטרים (עוד קודם לכן הוזעק למקום כח מד"א), נמצאו בכל ליטר אוויר נשוף מריאותיו 885 מק"ג אלכוהול.

על כך הועמד המערער לדין בעבירות לפי סעיפים 62(3), 39א' ו-64ב' לפקודת התעבורה.

אלה הן העובדות היבשות, אך עובדתית נקבע בהכרעת דינו של בית משפט קמא לאחר שמיעת ראיות, ולמעשה לעובדות אלה לא הייתה מחלוקת, גם מפיו של המערער, כאשר הגיעו אנשי מד"א והשוטרים אל המערער, הרכב היה במצב עמידה כאשר הוא חונה בחנייה כפולה באופן חלקי ברח' יצחק שדה באזוּר, המערער יושב מאחורי ההגה ושקוע בשינה עמוקה ומתוקה.

כל זה קרה כאשר הרכב היה מוּנָע.

בית משפט קמא, לאחר שמיעת הראיות קבע, ובצדק קבע, שלאור העובדה שהרכב היה מונע, יש לראות את שהותו של המערער ברכב כנהיגה, זאת קבע בית משפט קמא תוך שהוא עושה שימוש, ובצדק, באמור בתקנה 169ב'(א) לת"ת "...לא ינהג אדם רכב בדרך או במקום ציבורי ולא יניעו אם הוא שיכור...".

ב"כ המערער טען בפני בית משפט קמא שיש לקרוא את המונח "יניעו" כשהנהג השיכור מניע את הרכב ואין לפרש את הדבר כמתאים, בנסיבות המקרה שבפנינו, בהן לא ניתן היה לסתור את גרסת המערער שהרכב היה מונע והוא נכנס אליו ושהה במקום שהרכב במצב עובד.

הנני מסכים לפרשנותו של בית משפט קמא, פרשנות אחרת היא בלתי סבירה בעליל ולכן צדק בית משפט קמא בקבעו שמי שיושב ברכב מונע כשהוא שיכור, עובר את העבירות האוסרות לנהוג שיכור.

אזכיר את שלא הזכיר בית משפט קמא, את סעיף 64ב' לפקודת התעבורה. סעיף (א)(1) ששיכור הוא מי "...ששותה משקה משכר בעת נהיגה...".

המערער, אמנם בחקירתו הראשית בבית המשפט, אמר ששתה טרם הכניסה לרכב המונע, אבל בחקירתו הנגדית, ואפנה לעמ' 20 סיפא, עמ' 21 רישא לפרוטוקול יום 09.04.14 "...וישבתי שם וחשבתי שאני עכשיו הולך לישון, אך בשביל בטוח שאלך לישון טוב, שתיתי את השאר. שתיתי את זה ואז לגמרי התנתקתי, נרדמתי".

בוודאי שצדק בית משפט קמא אפוא כשהרשיע את המערער בדין. אסכים עם ב"כ המערער שבמקרה זה נפלו כשלים בעת עיכובו – מעצרו של המערער, אי-הזהרתו על זכותו לסנגור וכיוצא באלה, אבל בתיקנו אין לכך כל משקל לאמרותיו של המערער בחקירתו או ראיות אחרות משהודה המערער על דוכן העדים בשכרותו.

כאמור, ציינתי שהנני מסכים עם הכרעת דינו של בית משפט קמא, אינני מסכים עם גזר הדין. הנני סובר שבאופן עקרוני, קביעתו של בית משפט קמא שהסיכון הנובע מאדם שנוהג ברכב מונע זהה לשיכור הנע ברכב בכביש, איננה נכונה.

אמרתי במקום אחר שאדם שסובר שהוא איננו בכושר מתאים לנהוג ומחנה לשם כך ולא נוהג, הוא ראוי להערכה ולא לגינוי, ובוודאי שהדבר מהווה הצדקה להתחשבות בעונש. הדבר מהווה נסיבה מאוד רלוונטית וחשובה לאשמו של המערער בקביעת מתחם הענישה בעניינו. בוודאי שלצורך סעיף 39א' לפקודת התעבורה הדבר מהווה נסיבות מיוחדות המצדיקות ואף במידה רבה הפחתה מעונש פסילת המינימום בן שנתיים הימים.

הנני אפוא מתקן ומשנה את גזר דינו של בית משפט קמא ברכיב הפסילה בפועל שהוטל עליו, בכך שבמקום 24 חודשי פסילה בפועל ישא הוא בעונש של שמונה חודשי פסילה בפועל, מתוכם שלושת החודשים הראשונים יחולו על נהיגת כל כלי רכב, וחמשת החודשים האחרונים יסווגו לנהיגת רכב דו-גלגלי ורכב פרטי בלבד, וזאת כדי למנוע פגיעה יתרה בפרנסתו של המערער.

הקנס שקבע בית משפט קמא יישאר על כנו, כך גם הפסילה המותנית.

באשר לרכיב המאסר המותנה, אפחית אותו לארבעה חודשי מאסר מותנה למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירות של נהיגה בזמן פסילה או עבירות של נהיגה בשכרות או נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.

המערער יפקיד את רישיון הנהיגה עד יום 06.07.14 במזכירות בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו.

<#5#>

ניתן והודע היום, ז' סיוון התשע"ד, 05/06/2014, במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי נופר דוידי