1. ערעור על החלטות בית-הדין לביקורת משמורת (האחרונות – מימים 13.4.14 ו - 13.5.14, על-ידי כב' הדיין פשיטיצקי), לפיהן אושר צו משמורת ונדחתה בקשת המערער לשחררו ממשמורת ולאפשר חזרתו לכפר-סירא שברשות הפלסטינית.

רקע

2. ביום 18.11.13 נתפס המערער באתר בנייה בנתיבות, מבלי שהיה בידו אישור שהייה או כניסה לישראל. כאשר נתבקש להזדהות, הציג בפני השוטר שעיכב אותו תעודת זהות של אחר, תושב ברשות הפלסטינית, עליה הודבקה תמונתו שלו.

בגין אירוע זה, הוגש כנגד המערער (ושניים נוספים) כתב אישום אשר ייחס לו ביצוע עבירות של כניסה לישראל שלא כדין, זיוף ושימוש במסמך מזויף והתחזות לאחר.

3. ביום 26.11.13 נערך דיון בבקשת המדינה לעצור את המערער עד לתום ההליכים כנגדו. במהלך הדיון נטען על-ידי נציגת המדינה, כי בירור שנערך מול השב"כ העלה, כי המערער אינו רשום במרשם האוכלוסין הישראלי או הפלשתינאי וזהותו אינה ברורה, ובהמשך נטען כי המדובר ככל הנראה בנתין ירדני.

4. ביום 9.12.13 הורשע המערער על-פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירות של כניסה לישראל שלא כדין והפרעה לשוטר, והושת עליו, בין השאר, עונש של 45 ימי מאסר לריצוי בפועל. ביום 19.12.13 הועבר המערער למתקן משמורת "גבעון", לאחר שריצה את עונש המאסר בפועל.

5. בפרוטוקול שמיעת טענות (נספח 5 לעיקרי טיעון המשיב), שנערך עם הגיעו של המערער למתקן המשמורת "גבעון" ביום 19.12.13, טען המערער כי לו עצמו לא היה דרכון אלא רק תעודת לידה, כשמצויין כי זו אמורה להימצא בפקדון שב"ס. עוד מסר, כי הוריו פלסטינאים, בעלי תעודת זהות של תושבי שטחים. לאחר שממונה על ביקורת גבולות יצר קשר טלפוני עם משפחתו של המערער, מסרה אימו של המערער את מספר תעודת הזהות שלה ושל בעלה – ואכן נמצא כי השניים עלו במערכת "אביב" בגעלי תעודות זהות של תושבי שטחים. עוד צויין, כי למערער אין תעודת זהות של תושב שטחים, בניגוד לארבעת אחיו. המערער הסביר שהוא היחיד שאינו בעל תעודת זהות, שכן הגיש בקשה לפני כחמש שנים אך עדיין ממתין הוא לתשובה. המערער השיב לממונה כי אינו מעוניין לחזור לירדן אלא למשפחתו השוהה בבית סירא. כנגד המערער הוצא צו משמורת.

6. ביום 23.12.13 התקיים דיון בעניינו בבית-הדין לביקורת משמורת, במהלכו טען כי נולד בירדן בשנת 1992 וכי הוא מחזיק בתעודת לידה ירדנית, אך אינו בעל כל זהות, ואין לו משפחה בירדן. כן טען, כי הגיע לכפר סירא לפני כ – 11 שנה עם משפחתו, כאשר כולם בעלי תעודת זהות, מלבדו. בהחלטתו, ציין בית-הדין (כב' הדיין פטישיצקי), כי לא ברור מדוע למערער אין תעודת זהות, אך בכל מקרה אישר את צו המשמורת. עוד ציין, כי על זרוע ההרחקה לפתוח בהליך להרחקתו לירדן, וכי ככל שפעולה זו אינה מתאפשרת, יש להעבירו למחסום "מכבים" משם יוכל להגיע לכפרבית סירא.

7. ביום 25.12.13 הוצא צו הרחקה כנגד המערער (אשר אינו נתקף בהליך זה).

8. ביום 30.12.13 מסר נציג המשיב עדכון לבית-הדין לביקורת משמורת, לפיו רשויות ההגירה תפעלנה להרחקת המערער לירדן, וכי עליו להציג את תעודת הלידה שלו וכל מסמך אחר התומך בזהותו הירדנית. עוד צויין, כי למערער אין תעודת זהות פלסטינאית, ועל כן אינו בעל זיקה לשם. לאחר שהמערער ימציא את המסמכים הנדרשים וימלא בקשה לתעודת מעבר, רשות ההגירה תפנה לנציגות הירדנית בישראל (נספח 9 לעיקרי טיעון ב"כ המשיב).

9. ביום 23.1.14 התקיים דיון נוסף בבית-הדין לביקורת משמורת, אשר החליט לאשר את צו המשמורת.

10. בין לבין, החל המערער להעביר מסמכים (שאינם מאומתים לטענת ב"כ המשיב), לתמיכה בטענתו לפיה משפחתו מתגוררת בבית-סירא וכי הגישה לרשות בקשה לאיחוד משפחות עימו, כאשר הרשות הביעה נכונות לקלוט אותו עד שיוכרע מעמדו.

11. ביום 23.2.14 התקיים דיון נוסף בבית-הדין לביקורת משמורת, במהלכו טענה ב"כ המערער כי עניין מעמדו של המערער ברשות נמצא בבחינה של משרד המשפטים הישראלי, וכי הרשות הביעה רצון לקלוט אותו בתחומה, בעוד במנהל האזרחי ברמאללה טענו כי אין להם עניין במערער, כל עוד לא ישהה בתחומי ישראל. עוד טענה, כי אביו של המערער נפטר ביום 17.2.14 ממחלה קשה. בסיום הדיון נתבקשה תגובת הממונה למרשם אוכלוסין ביו"ש, וצו המשמורת אושר.

12. החלטה נוספת של בית-הדין ניתנה ביום 10.3.14, במסגרתה מצויין, כי ביום 24.2.14 התקבלה עמדתו של ממונה שירותי מרשם אוכלוסין ביו"ש. נמסר, כי המשרד מטפל בהענקת מעמד רק לאחר שהמשרד לעניינים אזרחיים ברשות פנה למתפ"ש (מפקדת תאום פעולות בשטחים), וזה אישר לתת מעמד לאדם לאחר שנעשו על-ידו כל הבדיקות המתאימות ובכללן הביטחוניות. לכן, על המשרד ברשות המעוניין לתת מעמד לפנות בצינורות המקובלים למתפ"ש, אשר מוכרים לו. ייאמר כבר, כי למרות שב"כ המשיב מתבססת על מכתב זה, הוא לא הוצג לעיוני וגם לא היה ברשותה במהלך הדיון.

בסופו של יום, דחה בית-הדין את בקשת המערער לשחרור ו/או להעברתו לכפר סירא, עד אשר יפעל באופן האמור, ואישר את צו המשמורת.

13. ביום 13.4.14 התקיים דיון נוסף בבית-הדין לביקורת משמורת, במסגרתו הבהירה ב"כ המערער, כי הוא אינו מבקש מעמד בשטחי הרשות, אלא ברצונו רק לעבור ולשהות שם עד שתינתן החלטה בשאלת מעמדו, כשם שהיה טרם הסתננותו לישראל. בנוסף ציינה, כי היתה פניה מטעם הרשות, למרות שהגורמים הישראליים אינם מאשרים זאת. בהחלטת בית-הדין נקבע, כי אין מנוס מהשארתו במשמורת עד להרחקתו לירדן או עד לקבלת אישור להעברתו לשטחי הרשות.

14. דיון אחרון התקיים ביום 13.5.14 ללא נוכחות באת-כוחו, כשהמערער טען כי אין לו איש בירדן, ואינו בעל דרכון ירדני או של כל מדינה אחרת. צו המשמורת אושר בלא שינוי. עוד נתבקשה רשות ההגירה לפרט אלו פעולות בכוונתה לנקוט כדי לקדם את הליך הרחקתו לירדן.

15. ביום 20.5.14 מסרה נציגת המשיב עדכון לבית-הדין (נספח 15 לעיקרי הטיעון), לפיו לא ניתן לברר את אזרחותו הירדנית של המערער או לקדם את הרחקתו, לאור העובדה כי אינו משתף פעולה.

טיעוניה העיקריים של ב"כ המערער

16. לטענת ב"כ המערער, מרשה שוהה במשמורת מעל ל – 6 חודשים, הציג מסמכים התומכים בזהותו ובטענתו כי בקשתו לקבלת זהות עדיין נבחנת (נספח ד' לכתב הערעור), ומעוניין לחזור לשטחי הרשות שם מצויה כל משפחתו. עוד נטען, כי הרשות מוכנה לקלוט אותו, כפי שעולה ממסמכים שהוצגו למשיב (נספח ה' לכתב הערעור). החלטת המשיב שלא לשחררו מנוגדת לסעיף 13טו לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952 [להלן: חוק הכניסה], שכן המערער עמד בנטל המוטל עליו ועשה ככל הניתן וככל אשר ביכולתו בכדי להשלים את הליך הרחקתו מישראל.

17. עוד הזכירה, כי המערער שוהה במשמורת למעלה מ- 60 ימים ברציפות, ודי בכך כדי להורות על שחרורו ממשמורת, כשהוא אינו מבקש להישאר בישראל אלא לחזור למשפחתו בכפר סירא.

טיעוני המשיב

18. ב"כ המשיב הפנתה להלכות בית-המשפט העליון הקובעות, כי לשוהה בלתי חוקי בישראל אין זכות לקבוע את מדינת היעד אליה יורחק, כל עוד לא יימצא שם בסכנת חיים או חירות.

19. המערער הוא שמסכל הליכי הרחקה לירדן, רק מן הטעם שאינו מעוניין להיות מורחק לשם, ודינו כמי שאינו משתף פעולה עם הרחקתו באופן אשר מבסס את המשך החזקתו במשמורת.

דיון והכרעה

20. לאחר שמיעת טיעוני ב"כ הצדדים ועיון במסמכים, שוכנעתי כי יש לקבל את הערעור באופן חלקי, במובן זה, שראוי לקצוב את התקופה בה יתקבל אישור להעביר את המערער לשטחים, לאחריה ישוחרר ממשמורת.

21. עסקינן במי שהוא נעדר זהות רשמית, אשר שוהה במשמורת למעלה מ – 6 חודשים (לאחר שריצה עונש מאסר בפועל). במהלך שהותו במשמורת, אף נפטר אביו (ראו נספח יב' שהוגש במהלך הדיון היום).

22. מתחילת הדרך, היה המערער עקבי בגרסאותיו, ובבירור שנערך עוד בחודש דצמבר על-ידי ממונה ביקורת גבולות אושר כי הוריו ואחיו של המערער הינם בעלי תעודות זהות של תושבי השטחים.

23. עוד יוער, כי מפרוטוקול שימוע טענות (אותו נספח 5 לעיקרי טיעון המדינה) עולה, כי תעודת לידתו של המערער אמורה להימצא בפקדון שב"ס, ולא ראיתי כל אסמכתא לכך שגורם מטעם השב"ס או מטעם המשיב בדק קיומה של תעודה זו.

24. עוד לא הוכח, כי המערער אינו משתף פעולה עם הרחקתו. בידי ב"כ המשיב לא היתה כל אסמכתא לכך שנעשה נסיון להחתים את המערער על תעודת מעבר, אלא הוצגו לבית-הדין תגובות לאקוניות של גורמים במשיב שכללו אמירות בדבר חוסר שיתוף פעולה ללא כל ביסוס או הסבר. בנוסף, עדכונים אשר הגיעו מטעם גורמים במשיב התייחסו להליכים הקשורים במתן מעמד למערער, ולא לשאלה אם יכול הוא לשהות בכפר-סירא עד שיתקבלו החלטות בעניין מעמדו.

25. לעומת מחדלי המשיב, ב"כ המערער הציגה מכתב מיום 17.2.14 (נספח ה' לכתב הערעור) מאת The General Authority of Civil Affairs"" ברשות הפלסטינית ולפיו, המערער פנה לקבלת תושבות קבע ביום 22.2.12, פנייתו עדיין מצויה בבדיקה, והרשות מקבלת אותו בברכה על-מנת שיוכל לשוב למשפחתו.

26. לטענת ב"כ המשיב המדובר במסמך לא מאומת, אך מסמך זה הוצג לפני מספר חודשים, וניתן היה לבדוק אותו אם קיים ספק באמיתותו. הדברים נאמרים על רקע התקופה הארוכה במיוחד שבה שוהה המערער במשמורת, מבלי שננקטים כל הליכים לקדם את הרחקתו, ולא בשל העדר שיתוף פעולה שלו.

27. על רקע מכלול הנתונים והאמור בסעיפים 13ו(א)(4) ו – 13ו(ב)(1) לחוק הכניסה, כאשר עסקינן במי ששוהה במשמורת למעלה מ – 6 חודשים, והרחקתו אינה מתעכבת בשל העדר שיתוף פעולה מצידו, הכרעתי היא כי אין מקום להחזיקו במשמורת. זאת, בכפוף לכך שתינתן לגורם המוסמך במשיב שהות של 14 ימים כדי לתאם את כניסתו של המערער לרשות וכן לבדוק אם קיימת מניעה ביטחונית לחזרתו לכפר-סירא שברשות.

לאחר ביצוע תיאום כאמור ובהעדר מניעה ביטחונית, יובא המערער על-ידי שב"ס למחסום "מכבים" הקרוב לכפר-סירא, הוא ישוחרר שם, יגורש מישראל ויורשה לחזור למשפחתו שבכפר-סירא.

שהות זו של 14 יום תאפשר גם לב"כ המשיב לשקול פנייה לבית-המשפט העליון, כאשר נתבקש עיכוב ביצוע פסק-הדין במהלך הדיון ככל שבית-המשפט יורה על שחרור המערער.

28. המזכירות תשלח החלטה זו בדחיפות לב"כ הצדדים, וב"כ המערער תמסור אותה למרשה.

ניתן היום, י' תמוז תשע"ד, 08 יולי 2014, בהעדר הצדדים.