1. לפניי תביעה כספית ע"ס 73,257 ₪ ותביעה שכנגד כספית ע"ס 58,653 ₪, בסדר דין מהיר, שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 28.09.2013, בין כלי רכב מ"ר 20-645-78 (להלן: "רכב התובעות") לבין כלי רכב, מ"ר 88-848-63 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2. למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3. נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוצגו ראיות הצדדים, העידו הנהגים המעורבים בתאונה ועד ראייה נוסף מטעם התובעות.

4. בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית והתביעה שכנגד להתקבל חלקית, באופן שתערך חלוקת אחריות לקרות התאונה בין הנהגים המעורבים בה.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

5.1. אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב הנתבעים אשר עדותו הותירה בי רושם מהימן יותר, על פני גרסתם של עדי התובעות, התובעת 2 ואחיה.

5.2. שוכנעתי כי נסיבות התאונה היו כאלה שנהגת רכב התובעות הייתה בנתיב האמצעי מבין שלושה הנתיבים בכיוון נסיעתה וכשהיא הבחינה באור הירוק הדולק בכיוון הנסיעה הישר היא טעתה לחשוב כי אור הירוק מאפשר לה לפנות שמאלה (שכן התכוונה לפנות שמאלה אלא שטעתה בעצירתה בנתיב הלא נכון) בעוד שהאור ברמזור לפנייה שמאלה היה אדום.

תמונת מיקום רכב התובעת בתוך הצומת, לאחר הפגיעה, תומך בהיות רכב התובעות בנתיב האמצעי בסמוך לפני התאונה.

5.3. אף העובדה כי נהגת רכב התובעות התנצלה בפני נהג רכב הנתבעים, למרות שהיא טוענת כי ההתנצלות באה על מנת להרגיע את הרוחות, מעידה על מידה מסוימת של אשם שנהג רכב התובעות הרגישה לאחר קרות התאונה.

5.4. גם מוקדי הנזק ברכבי הצדדים, חזית רכב התובעות וצד השמאלי ברכב הנתבעים, מלמדים כי רכב התובעות נכנס לצומת שאינו פנוי. מה עוד שהיה עליה ליתן דעתה לרכבים הנוסעים ישר מהכיוון הנגדי.

5.5. יחד עם זאת, איני פוטר את נהג רכב הנתבעים מאחריות לתאונה, באשר גם עליו היה ליתן דעתו למתרחש בצומת ואף להנמיך את מהירות נסיעתו בבואו לחצות את הצומת גם אם האור בכיוון נסיעתו הינו ירוק. שכן אור ירוק ברמזור אינו חזות הכל, ועל נהג רכב המבקש להיכנס לצומת לוודא כי נכנס לצומת פנוי וכי יוכל להשלים את החצייה של הצומת בבטחה.

6. לנוכח כל האמור לעיל, הרי שחלוקת האחריות לקרות התאונה תעשה באופן שנהגת רכב התובעות תישא באחריות בשיעור של 70% ואילו נהג רכב הנתבעים יישא באחריות בשיעור של 30%.

7. לפיכך, לסילוק סופי ומוחלט של התביעה והתביעה שכנגד ישולמו הסכומים הבאים:

7.1. בתביעה העיקרית:

הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעות את הסכומים הבאים:

7.1.1. סך של 21,977 ₪, שהינו 30% מסכום התביעה, בתוספת אגרת בית המשפט ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

7.1.2. שכ"ט עו"ד בשיעור 11.8% מהסכום המוצמד שנפסק.

7.1.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

7.2. בתביעה שכנגד:

הנתבעת שכנגד תשלם לתובעת שכנגד את הסכומים הבאים:

7.2.1. סך של 41,057 ₪, שהינו 70% מסכום התביעה שכנגד, בתוספת אגרת בית המשפט ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה שכנגד ועד למועד התשלום המלא בפועל.

7.2.2. שכ"ט עו"ד בשיעור 11.8% מהסכום המוצמד שנפסק.

7.3. הסכומים הכוללים, המנויים בסעיפים 7.1 ו-7.2 ישולמו תוך 30 יום.

8. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"ב שבט תשע"ה, 01 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.