לפני ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין שניתן בבית משפט קמא תעבורה מרכז בתיק 6910-08-13 על ידי השופטת טל אוסטפלד נאוי, מיום 9.4.14.

המערער הורשע בעבירות של נהיגה בקלות ראש בניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א-1961. (להלן: "הפקודה")

נהיגה בזמן פסילה , בניגוד לסעיף 67 לפקודה.

נהיגה במהירות בלתי סבירה לתנאי הדרך, בניגוד לתקנה 51 לתקנות התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א 1961.( להלן: "התקנות" ).

נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף, בניגוד לסעיף 10 לפקודה.

נהיגה ללא רשיון רכב תקף, בניגוד לסעיף 2 לפקודה.

שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, בניגוד לסעיף 2 לפקודה.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 10.8.13 בשעה 16:00 נהג המערער ברכב פרטי מסוג GMC

בכיכר הדרומית של קלאנסווה, מכוון דרום לצפון.

ביום 11.5.2009 נפסל המערער לנהוג בבית משפט לתעבורה בנוכחותו, למשך 3 שנים בתיק תעבורה 1608/07, הרשיון לא הופקד.

ביום 20.9.11 נפסל המערער לנהוג בנוכחותו, בבית משפט תעבורה פתח תקוה למשך 18 חודשים בתיק 11589-11-10. הרשיון לא הופקד.

המערער הודה כי היה פסול לנהיגה, הודה כי לא החזיק ברשיון נהיגה תקף וברשיון רכב תקף. המערער כפר בנהיגה, טען כי אחר נהג. לאחר שמיעת ראיות קבע בית משפט כי המערער הוא זה שנהג ,הרשיעו בעבירות כמצויין לעיל.

העונש שגזר בית משפט קמא על המערער :

מאסר בפועל לתקופה של 18 חודשים.

הופעל מאסר על תנאי בן 12 חודשים מתיק 1608/07 , שתוקפו הוארך בתיק 11589-11-10 לריצוי באופן מצטבר.

מאסר על תנאי בן 12 חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור על העבירות בהן הורשע.

פסילת רשיון בפועל למשך 10 שנים, תקופת הפסילה תימנה מיום שחרורו מהכלא.

פסילה על תנאי בת 12 חודשים למשך 3 שנים.

קנס בסך 5000 ₪, לתשלום בתוך 30 יום.

מכאן הערעור שלפני.

בנימוקי הערעור מציין בא כח המערער:

בית משפט אימץ עדויות עדי התביעה באופן מוחלט על אף הסתירות שנתגלו בעדותם, ובכך טעה.

בית משפט לא נתן משקל למחדלי חקירה ובכך טעה.

בית משפט לא התייחס להעלמות מסמכים מתיק החקירה.

המערער נפגע ביכולתו להתגונן בשל רשלנות היחידה החוקרת שבאה לידי ביטוי במחדלי חקירה.

ולענין העונש:

בית משפט לא קבע מתחם עונש הולם.

בית משפט הפעיל מאסר על תנאי במצטבר, ובכך טעה.

בית משפט סירב לשלוח המערער לתסקיר, אלא הסתפק בתסקיר קודם, ובך טעה.

בית משפט לא נתן ביטוי בגזר הדין לנסיבות חייו של המערער, כפי שעלו מהתסקיר , ובכך טעה.

מאסר על תנאי בן 12 חודשים ל-3 שנים על כל העבירות, קרי,

לרבות חטא , הוא בלתי מידתי.

קנס בסך 5000 ₪ הוטל על המערער בהתעלמות מוחלטת מנסיבותיו האישיות.

באת כח המשיבה:

מבקשת לדחות הערעור על שני חלקיו. לא נפלה כל טעות בבית משפט קמא, במסגרת הכרעת הדין ניתן מענה לכל טענות בא כח המערער, כפי שהועלו בערעור.

גזר הדין הולם ,ראוי לעבירות שבוצעו, ולעברו התעבורתי של המערער.

הכרעת הדין.

בית משפט לאחר שמיעת עדויות קבע ,כי היה זיהוי ודאי על ידי עת/1 סמ"ר הודיה יפת, ועת/2 דורון אחרק, עדות עת/2 הותירה רושם אמין ביותר, שני העדים מכירים הכרות עמוקה ומוקדמת עם הנאשם, בשונה מזיהוי אקראי של אדם שנתקלים בו בפעם הראשונה.

עוד נקבע כי זיהוי המערער כנהג הרכב עמד במבחנים שנקבעו בפסיקה.התנאים במקום איפשרו זיהוי המערער במקום, מדובר באור יום שעה 16:00 בחודש אוגוסט, עדי התביעה נסעו במקביל לנתיב נסיעת המערער, ומשפנו פניית פרסה , התקרבו עם רכבם לשמאלו של רכב המערער וזיהוהו בוודאות.

טענת בא כח המערער לענין סתירה בעדויות עדי התביעה ,כשעת/1 זיהתה את המערער נכנס לרכב, ואילו עת/2 הבחין במערער כשהוא בתוך הרכב, נדחית ובית משפט קובע לא מן הנמנע שעת/2 הסתכל לכוון המערער רק לאחר שנכנס לרכב, ובכל מקרה אין באמור כדי לאיין עדויות עדי התביעה החד משמעיות.

בית משפט דוחה הטענה לסתירות בענין צבע הרכב וקובע כי הרכב נראה מלוכלך עד כדי כך שניתן לסבור כי צבעו ירקרק כהה כפי שצויין על ידי עדי התביעה.

לענין מחדלי חקירה קובע בית המשפט כי גם אם היו כאלה אין בהם כדי לפגוע בעובדה כי המערער הוא שנהג ברכב ואין בהם כדי לקעקע עדויות התביעה או לעורר בהם ספק שיביאו לזיכוי המערער.

תוך הפניה לפסיקה רלוונטית.

נדחתה טענת ההגנה לפיה במועד ביצוע העבירה הרכב לא היה כשיר לנהיגה. המערער יכול היה לזמן את אבו אידריס בעל המוסך אליו נגרר הרכב לטענתו, אך לא עשה כן. כך גם לא זימן את שותפו העיסקי. בית משפט מוצא באי הזמנתם לעדות חיזוק לעמדת התביעה.

בית משפט לא נותן אמון בעדות המערער ועה/2 מטעמו (אחיו של המערער ).

בית משפט מוצא סתירות בעדויותיהם ובינם לבין עצמם.

בהכרעת דין ארוכה ומנומקת הורשע המערער בעבירות המצוינות ברישא.

לגופו של ענין דין הערעור להידחות.

1. טענת בא כח המערער למחדלי חקירה נדחית מכל וכל. המערער נצפה על ידי עדי התביעה נוהג ברכב ביום 10.8.13. לא היה צורך לחקור טענת המערער לאי כשירות הרכב, כאשר לטענתו שלו, הרכב הגיע למוסך לתיקון ביום 16.8.13. כלומר 6 ימים אחרי מועד ביצוע העבירה.

היה על המערער לזמן לעדות את בעל המוסך.

המערער ידע כי מעל ראשו מאסר על תנאי בן 12 חודשים חב הפעלה, על רקע זה ,אין לקבל טענת בא כח המערער, כי " מאחר והגיע המערער מספר פעמים לביהמ"ש, לקח לו שבוע להתייצב בבימ"ש, אמר כבר כי אין לו כוחות לכך יותר".(עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 5.10.14 שורה 6-7.)

2. טענת בא כח המערער לענין העלמות המסמכים, נדחית. עת/2העיד כי בשבת בערב כתב מסמך ונתן לבלאיש למחרת בבוקר ביום ראשון ,בלאיש מעיד כי קיבל דיווח מעת/2 שנתן לו דוח פעולה.(עמוד 28 לפרוטוקול מיום 28.11.13)וכן מציין כי אם עת/2 אומר משהוא הוא יודע מה הוא אומר, כי יש לו הרבה דוחות גם אם הולך דוח לאיבוד העד יכול לשחזרו בתוך 12 שעות ואין להטיל דופי בכך. אין לומר כי במקרה זה "נעלמו מסמכים" כלשון בא כח המערער.

3.בהכרעת הדין בית משפט מתייחס לכל העדויות, מנתח אותן, קובע עובדות וממצאי מהימנות .

על בסיס כל החומר שעלה בבית משפט קמא , ההחלטה להרשיע נכונה, לא ניתן היה להגיע למסקנה אחרת מזו אליה הגיע בית המשפט.

4. לענין העונש,גזר הדין מנומק היטב .

בית משפט נותן משקל לנסיבות החמורות של בצוע העבירות, לעברו התעבורתי המכביד,

לוותק הנהיגה משנת 2006 ומאז צבר 20 הרשעות קודמות ביניהן 6 הרשעות בגין נהיגה ללא רשיון נהיגה, שתי הרשעות בגין נהיגה בזמן פסילה, שתי הרשעות בגין נהיגה בשכרות, נהיגה בחוסר זהירות, אי ציות לתמרורים, נהיגה במהירות.

בית משפט קמא התייחס גם לעבר פלילי , בעבירות רכוש, סמים, סחר בסמים, עבירות אלימות, גניבות רכבים, ובגין אלה ריצה המערער תקופות מאסר ארוכות. מערער זה נהג בפעם החמישית בזמן פסילה.

אין מקום לקבל טענת בא כח המערער לענין העדר מתן משקל לנסיבות האישיות. ראה רע"פ1211/12 מיום 15.2.12.

לענין הפעלת מאסר על תנאי במצטבר ראה 10020-05-10. העונש הולם המעשים והעושה.

לא מצאתי להתערב בעונש, הערעור נדחה.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, י"ב תשרי תשע"ה, 06 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.