א. הערעור שבפנינו הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה, (סגן הנשיא (כתוארו אז), אינאס סלאמה), מיום 24.2.14 בת"א 12151-09-09 (כפי שתוקן בהחלטה מיום 31.3.14), לפיו נתקבלה חלקית תביעתו של המשיב כנגד המערערים שחויבו לשלם למשיב את הסכום של 94,750 ₪ (כולל מע"מ), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, ואילו התביעה שכנגד, שהגישו המערערים כנגד המשיב, נדחתה, והמערערים גם חויבו בתשלום הוצאות המשפט.

ב. הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

המשיב הוא רו"ח במקצועו, ובנובמבר 2007 פנה אליו המערער מס' 1 (להלן: המערער), שהוא איש עסקים המתגורר בגרמניה, והיה ביחסי ידידות עם אביו של המשיב.

המערער ביקש מן המשיב לייצגו בארץ בכל הנוגע לעסקיו, דהיינו, מכירה וקנייה של מכונות למחזור אשפה וחלקי חילוף שלהן. כן ביקש המערער מן המשיב לפתוח חברה לצורך פעילות זו (ואכן, ביום 14.11.07 הקים המשיב את החברה).

ג. סוכם בין הצדדים, כי המערער ישלם למשיב חמישית מן הרווח שתפיק הפעילות הנ"ל בתוספת מע"מ.

פעילות זו נמשכה עד מאי 2009.

בהמשך נוכח המחלוקת שבין הצדדים, הגיש המשיב את תביעתו כנגד המערערים, ואלה הגישו נגדו תביעה שכנגד.

ד. המסכת הראייתית נפרשה במלואה בפני בית משפט קמא שקבע, כי אין מחלוקת שבין המשיב לבין המערער סוכם, כי המשיב ינהל את עסקיו של המערער בארץ.

כמו כן סוכם על הקמת חברה למטרה זו, שהוקמה בנובמבר 2007 (המערערת מס' 2), ובמסגרתה ביצע המשיב את תפקידו. המשיב שימש איש קשר בין המערערת לבין לקוחות החברה בארץ בנוגע לעסקי המכונות וחלקי החילוף.

עבודת המשיב בחברה החלה בסמוך לאחר הקמתה ונמשכה כשנה ומחצה, והסתיימה במאי 2009 עקב המחלוקות אשר בין הצדדים.

ה. בכל הנוגע לתנאי ההתקשרות שבין הצדדים, קבע בית משפט קמא, שהסיכום ביניהם היה כזה שבגין מכלול שירותיו של המשיב עבור החברה ישולם לו סך של חמישית מן הרווח ביחס לכל עסקה ועסקה (של מכונות), בהתאם למנגנון החישוב שנטען על ידי המשיב (דהיינו, מחיר מכירה פחות מחיר רכישה).

ו. באשר למושג "מכלול שירותיו של המשיב", קבע בית משפט קמא שהכוונה היא הן לשירותיו של המשיב בעסקאות הנוגעות לחלקי החילוף, והן בנושא הנהלת החשבונות של החברה (מבלי שהמשיב יהא זכאי לשכר טרחה נוסף בגין טיפולו בהנהלת החשבונות).

ז. לא הייתה מחלוקת על כך שבין המשיב לבין המערער התקיימה פגישה במהלכה סוכם ששכרו של המשיב יעמוד על חמישית מן הרווחים.

סלע המחלוקת בין הצדדים נגע לשאלה כיצד הוגדר "רווח".

בית משפט קמא קבע, כי הוא מאמין למשיב (שעדותו הותירה רושם אמין וחיובי), שהכוונה הייתה לרווח הנקי/הגולמי שיופק מכל עסקה ועסקה של מכירה (ולא לאחר קיזוז כל ההוצאות השוטפות כנטען על ידי המערער).

טענתו זו של המשיב, מלבד עדותו, נתמכה, כך קבע בית משפט קמא, בראיות נוספות וכן בעדות אביו של המשיב, שנכח בפגישה, וכן במכתבו של המערער ת/18, מיום 21.5.09, שעניינו סיום ההתקשרות בין הצדדים, והצורך בהתחשבנות סופית.

ח. בית משפט קמא קבע, כי מצופה היה שטענת המערער לקיזוז הוצאות, כטענתו כיום, תמצא אף היא את מקומה במכתב הנ"ל ת/18, ומשלא מצאה את מקומה שם, הסיק בית משפט קמא, כי יש להניח שמלכתחילה לא היה לה מקום, ומה גם שכאשר נשאל על כך המערער בחקירתו הנגדית, הוא התחמק ממתן תשובה עניינית.

ט. בית משפט קמא דן באופן מפורט בשאלות שהיו שנויות במחלוקת בין הצדדים, וגיבש את קביעותיו ומסקנותיו בצורה מנומקת.

בית משפט קמא דחה את טענותיו של המשיב בכל הנוגע לשכר עבור שירותי הנהלת חשבונות ועסקאות מכירות חלקי חילוף. בית משפט קמא דחה את טענות המשיב כאילו היה סיכום בינו לבין המערער בדבר תשלום שכר נפרד בגין שירותים אלה.

י. בהמשך פירט בית משפט קמא אחת לאחת את העסקאות בגינן טען המשיב, כי הוא זכאי לתמורה שנתבעת על ידו. בית משפט קמא קבע מהו שווי התמורה שהמשיב זכאי לה לגבי כל אחת מעסקאות אלה.

י"א. סך כל הסכומים להם נמצא המשיב זכאי הועמד על 104,463 ₪ (לא כולל מע"מ). מסכום זה קיזז בית משפט קמא סך של 27,247 ₪ (שהיווה, לפי הטענה, את שכרה של אחות המשיב), ומכאן שהמשיב נמצא זכאי ל-80,975 ₪ (לא כולל מע"מ).

י"ב. עוד דן בית משפט קמא בהרחבה בטענות שהעלו המערערים כנגד התנהלותו של המשיב והנזקים שנגרמו להם, לטענתם, כתוצאה מכך.

השאלה הייתה, האם יש מקום לקזז סכומים כלשהם מן הסכום המגיע למשיב, והאם יש מקום לחייב את המשיב בתשלום כלשהו למערערים, שטענו, בין היתר, כי המשיב התרשל במילוי תפקידו, מעל בכספיהם, ובתוך כך, הם מייחסים לו מעשים ומחדלים שונים.

י"ג. בית משפט קמא דן אחת לאחת, באופן מפורט, גם בטענות אלה, ואף שמע את עדויותיהם של רו"ח סווילים, רו"ח בולוס, ועדים נוספים, שזומנו לעדות על ידי המערערים, ודחה את טענות הקיזוז שהעלו המערערים, למעט סכום של 800 ₪, בגין רכישת מנעול ועגלה, שלא הגיעו לידי החברה בע"מ, וסכום זה הורה בית משפט קמא לנכות מן המגיע למשיב.

י"ד. בכתבי הטענות העלו המערערים טענות נוספות, אך מכיוון שהן לא הועלו בסיכומיהם, קבע בית משפט קמא, שהן נזנחו, וממילא לא הוכחו. באשר לעיכוב או אי-המצאת מסמכי הנהלת החשבונות שהיו בידי המשיב, קבע בית משפט קמא, שלא עלה בידי המערערים להראות שהמשיב פעל לעיכוב מסמכים, או שנמנע מהמצאת מסמכים מלאים.

ט"ו. התוצאה הייתה שהמערערים חויבו, ביחד ולחוד, לשלם למשיב את הסך של 94,750 ₪ (כולל מע"מ), ואילו התביעה-שכנגד שהגישו המערערים נדחתה.

ט"ז. על כך מלינים המערערים הטוענים, כי שגה בית משפט קמא בדרך ניהול ההליך, בחסימת דרכם של המערערים למצות את חקירתו הנגדית של המשיב, ובהעדת רו"ח נחאס, והימנעות מדיון בטענות רבות שהעלו המערערים במהלך הדיונים, מה שהקשה על המערערים להוכיח את רכיבי תביעתם. בנוסף שגה בית משפט קמא, לפי הנטען, בהסקת מסקנות ובביצוע חישובים לסכומים השונים.

י"ז. עוד נטען, כי שגה בית משפט קמא בדחיית התביעה-שכנגד, וכן לא התייחס לטענות המערערים בסיכומיהם בנושא המסמכים. בנוסף, נטען על ידי המערערים, כי המשיב הטיל עליהם עיקולים זמניים, וביום 3.3.11, לצורך ביטול העיקולים, נאלצו המערערים להפקיד סך של 200,000 ₪.

בסופו של יום פסק בית משפט קמא למשיב כ-90,000 ₪ (כולל מע"מ), משמע, פחות ממחצית סכום התביעה. בשים לב לעובדה שהמשיב אילץ את המערערים, על ידי העיקול שהטיל, להפקיד בבית המשפט לצורך ביטול העיקול, סכום הכפול מן הסכום שנפסק לו, לא היה מקום, כך נטען, לפסוק לזכות המשיב הפרשי הצמדה וריבית.

י"ח. המשיב טען לעומת זאת, כי הערעור הוגש באיחור לאחר שחלף המועד להגשתו, ולעיצומו של עניין, אימץ המשיב את קביעותיו ומסקנותיו של בית משפט קמא, הן בנוגע לתביעה העיקרית, והן בנוגע לתביעה-שכנגד.

י"ט. לעניין פסיקת הפרשי הצמדה וריבית, טען המשיב, כי הפרשים אלה נפסקו רק ממועד הגשת התביעה, ולא מן המועד בו אמורים היו להיות כספים אלה משולמים למשיב.

סה"כ סכום פסק הדין, כך ציין המשיב, הסתכם ב-130,596 ₪, ולכן הטענה כי נפסקו למשיב 90,000 ₪ בלבד (כולל מע"מ), אינה נכונה, וככל שסבורים המערערים שנגרם להם נזק מחמת העיקול, (דבר שהמשיב מכחיש), כי אז זכותם לנקוט בהליך מתאים, אך אין בכך כדי להוות צידוק לשלילת הפרשי הצמדה וריבית מצד שזכה בדינו.

כ. בישיבת בית המשפט שהתקיימה בפנינו ביום 11.11.14, שמענו באריכות את טיעוניו של ב"כ המערערים, והשגותיו המפורטות על קביעותיו ומסקנותיו של בית משפט קמא.

קבענו בתום אותה ישיבה שלא ראינו מקום לבקש את תשובתו של ב"כ המשיב.

כ"א. לאחר שנתנו דעתנו לפסק דינו של בית משפט קמא, לנימוקי הערעור, למוצגים השונים, לעיקרי הטיעון המפורטים שהגישו שני הצדדים, לרבות טיעוניו של ב"כ המערערים בפנינו במהלך ישיבת 11.11.14, מסקנתנו היא שדין הערעור להידחות.

כ"ב. כידוע, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות ובממצאים שבמהימנות, שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, לה הייתה ההזדמנות להתרשם התרשמות בלתי אמצעית מן העדים שהופיעו בפניה.

אמנם גם לכלל זה יש יוצאים מן הכלל, אך לא זה המקרה שלפנינו.

המסכת הראייתית נפרשה במלואה בפני בית משפט קמא ששמע את העדים הרלוונטיים, ודן בצורה מפורטת ומנומקת בכל הטענות וההשגות שהעלו בפניו הצדדים. על יסוד הממצאים העובדתיים והמסמכים שהונחו בפניו, גיבש בית משפט קמא את מסקנותיו בצורה מנומקת, ולא ראינו כי נפל בהן פגם שיש בו כדי להצדיק התערבותה של ערכאת הערעור.

גם לא מצאנו פגם כלשהו באופן התנהלות ההליך בפני בית משפט קמא, ולא שוכנענו שהיה בהתנהלות זו כדי לקפח בצורה כלשהי את עניינם של המערערים.

כ"ג. ב"כ המערערים טען, בין היתר, שלא היה מקום לפסוק הפרשי הצמדה וריבית לזכות המשיב, שזכה רק בחלק קטן יחסית מתביעתו, ואילו העיקולים שהטיל גרמו לכך שהמערערים נאלצו להפקיד סכום של 200,000 ₪ לצורך ביטול העיקולים, (משמע, סכום הגבוה מן הסכום שנפסק בסופו של יום לזכות המשיב), ולכן, כך נטען, לא היה מקום לפסוק לזכות המשיב הפרשי הצמדה וריבית.

כ"ד. אנו דוחים טענתו זו של ב"כ המערערים. מקובלת עלינו עמדת ב"כ המשיב לפיה אין באמור לעיל כדי להצדיק שלילת הפרשי הצמדה וריבית מן המשיב שזכה בדינו. ככל שסבורים המערערים כי נגרם להם נזק כתוצאה מן העיקול, הרי רשאים הם לנקוט בהליך משפטי מתאים (כשהמשיב, מצדו, כופר בכך שנגרם נזק).

כ"ה. לעיצומו של עניין, מסקנתנו היא שאין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של בית משפט קמא. הממצאים שנקבעו בפסק הדין תומכים במסקנה המשפטית אליה הגיע בית משפט קמא, ואין לגלות בה טעות שבחוק.

כ"ו. התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאנו מאשרים את פסק דינו של בית משפט קמא לפי תקנה 460(ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולפיכך אנו מורים בזאת על דחייתו של הערעור.

נוסיף, כי משהגענו למסקנה שיש לדחות את הערעור לגופו של עניין, לא ראינו צורך להיזקק לטענת המשיב, לפיה הוגש הערעור לאחר חלוף המועד להגשתו.

כ"ז. אנו מחייבים את המערערים, ביחד ולחוד, לשלם למשיב שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.

כ"ח. מזכירות בית המשפט תעביר את סכום שכר הטרחה הנ"ל מתוך הפיקדון שהפקידו המערערים להבטחת הוצאות המשיב בערעור, לידיו של ב"כ המשיב, עבור המשיב, ואילו יתרת הפיקדון, ככל שתישאר כזו, תוחזר על ידי המזכירות לידי ב"כ המערערים עבור המערערים.

המזכירות תמציא את העתקי פסק הדין לב"כ של שני הצדדים.

ניתן היום, כ"ג חשוון תשע"ה, 16 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.