מבוא וטענות הצדדים

1. בפניי תביעה בסדר דין מהיר לתשלום סכום של 34,718 ₪ וכן למתן צו.
2. לטענת התובע, ביום 03.07.12 פנה אל הנתבעים וביקש את חוות דעתם המקצועית בנוגע לרכב אותו חשב לקנות, מסוג הונדה מודל 2001 ( להלן- "הרכב"). לטענת התובע, הוא פנה לנתבעים בין היתר בשל פרסום באתר האינטרנט שלהם אשר הבטיח אחריות לממצאי בדיקת הרכב. לטענתו, הממצאים שנתגלו בבדיקה, כמו גם מידע בעל-פה אשר נמסר לו, הניעו אותו לרכוש את הרכב. בדיעבד התברר כי ליקויים שהיו צריכים להיחשף בבדיקה שעשו הנתבעים - לא נחשפו. לאור המתואר, נגרמו לתובע נזקים שונים, בין היתר בשל רכישת רכב בסכום הגבוה מערכו בשוק, תיקון נזקים שהיו ברכב ולא התגלו בבדיקה, אובדן ימי עבודה בגין פעולות אלה ולרבות הוצאות עלויות בדיקה נוספת לרכב ועלות השכרת רכב חילופי לתקופה הרלבנטית. כן טוען התובע לנזק בלתי ממוני. לשיטתו, כבר בנסיעה השנייה שביצע ברכב ולאחר שעבר פחות מ-200 ק"מ מהבדיקה והרכישה, נאלץ להשבית את הרכב לאור התחממות מנוע הרכב. לטענתו ובהתאם לחוות דעת השמאי מטעמו, הרדיאטור ברכב היה פגום והוא זה שגרם לפגיעה הקשה במנוע. לטענת התובע, אילו היה יודע שיידרש לשלם סכום של 17,000 ₪ על תיקונים, סביר להניח שלא היה רוכש את הרכב ולחילופין היה מסכם עם המוכר סכום אחר, נמוך יותר. ברם, בפועל התובע ניאות לרכוש את הרכב סכום של 42,000 ₪ וזאת על סמך מצגי הנתבעים. סעד נוסף לו עותר התובע הינו כי בית המשפט יורה על מתן צו לנתבעים לפיו אלו יתקנו את פרסומיהם, באופן המציג בגילוי נאות את רשימת ההחרגות לאחריות שהם מספקים.
3. לטענת הנתבעים, לאחר שבוצעה הבדיקה במכון, נמסר לתובע דו"ח מסכם. דו"ח זה פירט, בצורה מפורשת וביחס לכל רכיב ורכיב ברכב, מהם הליקויים ברכב, נכון למועד הבדיקה. לטענת הנתבעים, בדו"ח הבדיקה שנמסר לתובע (להלן- "דו"ח הבדיקה") צוין מפורשות כי במערכת קירור המנוע קיים ליקוי וכי יש להחליף את החגורות/רצועות. עובדה זו מצוינת הן בתרשים גרפי והן מילולית בטופס הסיכום - בסעיף 2 שבדו"ח הבדיקה. כך גם מופיע סימון X ליד מערכת הקירור אשר מסמן שרכיב זה אינו תקין. עוד טוענים הנתבעים כי בתוך טופס סיכום דו"ח הבדיקה נרשם מפורשות כי על מזמין הבדיקה לפנות למוסך מורשה על מנת לקבל הערכת מחיר לתיקון, וכן את משמעות הליקויים וחומרתם. הנתבעים טוענים כי בניגוד להמלצה מפורשת התובע לא פנה למוסך מיד לאחר הבדיקה וזאת משיקוליו שלו, וזאת למרות שנאמר לו על כך מפורשות בנוסף לציון הדבר בתוך הטופס. כך גם, נטען על ידי הנתבעים כי התובע לא ביקש הצעת מחיר מסודרת ממוסך, למרות שאין חולק כי כן פנה למוסך מורשה של הונדה לקבל את היסטוריית הטיפולים ברכב. עוד צוין על ידי הנתבעים כי מדובר ברכב שהיה 11 שנים על הכביש, קרי רכב ישן ועל התובע היה לפעול בהתאם להמלצותיהם ודו"ח הבדיקה, דבר שהיה חוסך את הנזק שנגרם למנוע. לשיטת הנתבעים דין התביעה להידחות, שכן, הם פעלו כדין וכפי המצופה מהם כמכון בדיקה לרכבים. לשיטתם, הם פירטו בפני התובע את הליקויים ברכב. יתר על כן נטען כי אף אילו נגרם נזק ברכב, לאחר הבדיקה, הרי שהנזק שנגרם היה בלתי צפוי ולא הייתה כל אפשרות לחזותו בעת הבדיקה. לאור כל האמור, הרי שאין להטיל עליהם כל אחריות. עוד נטען כי ככל שתוטל עליהם אחריות הרי שעל צד ג', המוכר, לשפותם. שכן, אילו הייתה נזילה מתמשכת ברכב הרי שמוכר הרכב, צד ג', היה צריך לגלות זאת לתובע, שהרי מדובר בעובדה מהותית שיש לגלות בעת ניהול מו"מ וביצוע עסקה, כך שדין הודעה לצד שלישי להתקבל, אם יוחלט שהתביעה נגדם צריכה להתקבל. יצויין כי סכום ההודעה לצד ג' הינו 25,000 ₪.
4. לטענת צד ג', הוא מוכר הרכב, אין כל עילה נגדו. צד ג' טוען כי לא הציג מצג שווא בפני התובע ולא העלים ממנו את הליקויים שיש ברכב. יתרה מכך, מיד לאחר ביצוע הבדיקה אצל הנתבעים לקח צד ג' בעצמו את התובע למוסך מורשה של חברת הונדה בעפולה והוציא לו מסמך המראה את כל השתלשלות הטיפולים והתיקונים שהרכב עבר. התובע, לאחר שקיבל את ממצאי הבדיקה של המכון ואת היסטוריית התיקונים, החליט לרכוש את הרכב בסך של 42,000 ₪. לטענת צד ג', דו"ח הבדיקה שנערך על ידי הנתבעים, לא הובא לידיעתו, אלא נמסר אך ורק לרוכש, הוא התובע, והוא שהחליט בסופו של יום להתעלם מהמצב הטכני של הרכב כפי שפורט בדו"ח הבדיקה. צד ג', שאינו איש מקצוע בתחום הרכב, לא יכול היה לצפות כשל במערכת הקירור, או התחממות הרכב ואת הליקוי שנתגלה בו, היות ומדובר בליקוי פתאומי עתידי שהיה בלתי צפוי. כך גם, מציין צד ג' כי ביום 02.07.12, יום לפני המכירה, בוצעה החלפה של צינור מים, באותו מוסך מורשה. צד ג' טוען כי עמד בכל החובות המוטלות עליו מכוח היותו מוכר רכב והוא התנהל בגילוי נאות ובתום לב. נוכח האמור מבקש צד ג' לדחות את ההודעה נגדו.

דיון

1. יוער כי התיק הועבר לטיפולי במהלך פגרת הקיץ טרם שנת המשפט 2017. דיון הוכחות התקיים בפניי. מטעם התובע העיד השמאי בן בכר ניסים (להלן- "שמאי התובע"), התובע בעצמו וכן אישתו. מטעם הנתבעים העיד מר גולן גבאי שהינו שותף בנתבעת 1 (להלן ולמען הנוחות- "מנהל הנתבעת") וכן העיד השמאי מר מוטי טל (להלן- "שמאי הנתבעים"). מטעם צד ג' הוא העיד בעצמו. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.
2. ממכלול הראיות עולה כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את תביעתו:
   1. דו"ח הבדיקה: בעוד שהתובע טוען כי לא התגלו נזקים ברכב בעת ביצוע הבדיקה - דו"ח הבדיקה בפועל מלמד אחרת. דו"ח זה היה בידיעת התובע בעת רכישת הרכב.
   2. התעלמות התובע ממצב הרכב: התובע התעלם במודע ממצבו של הרכב, למרות שידע אודות הליקויים במערכת הקירור, על סמך בדיקת הנתבעים.
   3. התנהלות התובע בפועל: התובע, אשר ידע כי קיימים ליקויים ברכב, בחר להמשיך ולעשות בו שימוש, ללא עריכת תיקונים ואף לא טרח לבדוק מדדי שמן ומים ברכב. דבר אשר היה מצופה מכל נהג סביר ובוודאי מי שרוכש רכב עם ותק של 11 שנים על הכביש.
   4. טענות בעל פה כנגד מסמכים בכתב: התובע לא עמד בנטל לסתור עליונות מכלול המסמכים בכתב, אשר מלמדים, כי התובע ידע אודות הליקויים ברכב וכי לא עשה דבר. כל טענתו התמצתה בכך שהנתבעים הבטיחו שהרכב תקין. בפועל, המציאות מלמדת אחרת באופן שונה לחלוטין.
   5. היעדר קשר סיבתי: התובע לא עמד בנטל להוכיח הקשר הסיבתי.
   6. שווי הרכב בפועל: התובע לא עמד בנטל להוכיח טענותיו בעניין הפער בשווי הרכב. התובע ידע אודות הליקויים ולא הראה כל נימוק, ולו חלקי, להתנהלותו בפועל כפי שיתואר בהמשך.
   7. סעד הצהרתי: התובע לא עמד בנטל להוכיח פגם בהתנהלות הנתבעים. בוודאי לא כזה אשר יצדיק היעתרות לסעד המבוקש בעניין זה.

להלן אפרט קביעותיי לעיל:

1. דו"ח הבדיקה: מעיון בדו"ח הבדיקה עולה כי אכן, כטענת הנתבעים, צוין בו שקיימים ליקויים במערכת הקירור. (ראה נספח ב' לכתב התביעה וכן מוצג נ/1). בצמידות לסעיף של מערכת הקירור נרשם X, כלומר, המערכת לא תקינה וכן נכתב בסעיף זה כי יש צורך בהחלפת חגורות/רצועות. התובע בעדותו בבית המשפט אישר שקיבל את דו"ח הבדיקה, ראה את כל הליקויים המופיעים בו וכן נמסר לו בדבר הליקויים הקיימים (פרוטוקול הדיון מיום 11.12.17 להלן- "פרוטוקול", עמ' 11 ש' 17 - 7).
2. התובע התעלם מדו"ח הבדיקה ונהג באופן בלתי סביר: כך גם, אין חולק כי התובע לא תיקן את הרכב במוסך ואף לא ביקש לקבל חוות דעת מהמוסך מיד לאחר הבדיקה כפי שהודה מפורשות בחקירתו (פרוטוקול עמ' 11 ש' 25 - 21). יתרה מכך, התובע אישר כי לאחר רכישת הרכב נסע במרחק של 120 ק"מ אליו הביתה וזאת לאחר שהוא לא בדק שמן ומים ובטרם ביצע תיקון כל שהוא ברכב (פרוטוקול עמ' 12 ש' 11 - 16). בתאריך 08.07.12, לקחה אשתו של התובע את הרכב ממקום מגוריהם ונסעה בו אל מקום עבודתה, כאשר היא עצמה לא בדקה שמן או מים ואף לא הסתכלה בלוח השעונים במהלך הנסיעה (פרוטוקול עמ' 15 ש' 10 - 23). התובע עצמו אישר שאף לא מסר לאשתו כי עליה לבדוק את הרכב בדיקת שמן, מים והיא אף לא בודקת זאת בשגרה, למרות שהוא עצמו יודע שביחס לרכב ישן כזה יש לעשות בדיקה כזו בתדירות תכופה (פרוטוקול עמ' 12 ש' 25 - 32). עוד עולה כי הרכב גמע מרחק של כ- 197 ק"מ, בין היום שבו נבדק במכון לבין מועד בדיקתו ב"מוסך 2000" (נספח 15 לכתב התביעה). אין חולק כי מד האוץ ברכב הראה 148,518 ק"מ ביום שהגיע התובע למכון הבדיקה. עוד יצוין כי מנהל הנתבעת, אושש את טענת הנתבעים לפיה בטופס הבדיקה מופיעים איקסים רבים וכן פירוט מילולי של הרכיבים הלקויים והדבר מצביע על כך שעל מזמין הבדיקה, התובע, לפנות למוסך על מנת לקבל תמונה אמיתית בבואו לרכוש את הרכב והעלויות בגין כך (פרוטוקול עמ' 18 ש' 4-10 ). עוד אישר העד כי קיים אזור המתנה עם חלון גדול ממנו ניתן להשקיף על מהלך ביצוע הבדיקה הכולל מסך מחשב שמציג נתונים בזמן אמת (פרוטוקול הדיון עמוד 17 שורות 15-18 ). גרסה זו לא נסתרה על ידי התובע ואף יתרה מכך הוא אישר שהוא עצמו היה נוכח בעת ביצוע הבדיקה וצפה בחלון וראה את בוחן הרכב מבצע את הבדיקה (פרוטוקול עמ' 10 ש' 8 - 2).
3. לא הוכח קשר סיבתי בין הנזק הנטען לרכב לבין אחריות מי מבעלי הדין: יתר מן האמור לעיל, התובע לא עמד בנטל להוכיח את הקשר הסיבתי בין הנזקים הנטענים ברכב לבין התנהלות מי מבעלי הדין. להלן ייבחנו ראיות הצדדים בהקשר זה. מחד, על סמך גרסת שמאי התובע וחוות דעתו, טוען התובע כי היו במערכת הקירור ברכב ליקויים אשר גרמו להתחממות והינזקות ראש מנוע עקב נסיעה ללא נוזל קירור (ראה חוות דעת התביעה, נספח 15 לכתב התביעה בעמוד 3). כך גם נטען בחוות דעת שמאי התובע, כי העובדה שהמנוע שבק חיים עקב התחממות לאחר שנסע 197 ק"מ בלבד מעידה על כך שהיו ליקויים מהותיים ברכב. ליקויים אשר היו צריכים להיחשף על ידי הנתבעים בעת בדיקת הרכב. מאידך, הנתבעים הציגו חוות דעת נגדית מטעם, לפיה הנזק הנטען אירע בשל אירוע פתאומי ובלתי צפוי, אירוע אשר גרם לירידה חדה במפלס נוזל הקירור במערכת הקירור, מה שגרם להתחממות מנוע הרכב. על פי חוות הדעת, בעת בדיקת הרכב לא נמצאה בו כל דליפה במערכת הקירור וגם לא נצפו סימנים מוקדמים לדליפת נוזל הקירור. עוד צוין בחוות הדעת מטעם הנתבעים, כי במידה והייתה נזילה במערכת הקירור, הדבר היה ניתן לאבחון ויזואלי בנקל ובאופן מידי, הן באמצעות נתזי מים ממקום הדליפה והן באמצעות סימני רטיבות מוגברים על משטח הבדיקה. ברם, כפי שעולה מדו"ח הבדיקה לא היו סימנים כאלה כך שלא זוהתה דליפה או נזילה. יתרה מכך, יום לפני הבדיקה טופל הרכב במוסך מורשה של חברת הונדה, לצורך החלפת צינור המים העליון של מצנן המים, כך שגם מוסך מורשה שבדק מערכת זו לא מצא נזילה או דליפה במערכת הקירור. (ראה העתק חשבונית תיקון של המוסך צורפה כנספח י' לחוות דעת שמאי הנתבעים). מלבד חוות דעת הנתבעים, הציגו הנתבעים גם גרסתו של מנהל הנתבעת. זה הסביר בעדותו בבית המשפט כי אילו הייתה נזילה ברכב בעת עריכת הבדיקה ורכישתו, התובע לא היה מצליח לגמוע מרחק של 200 ק"מ. שכן, המנוע היה צריך להתחמם בשלב מוקדם הרבה יותר. עוד הסביר כי גם הטיפול שנעשה במוסך הונדה, אשר הינו מוסך מורשה, מחייב החלפת צינור מים ובדיקה מקיפה של מערכת הקירור לפני שחרור הרכב מהמוסך כך שלא יכולה להיות נזילה כנטען (פרוטוקול עמ' 19 ש' 5 - 1). יוער כי טענה זו מתחזקת גם מחוות דעת שמאי הנתבעים (ראה סע' 33 - 26 בחוות הדעת). בנוסף, טענת הנתבעים לכך שהנזילה לא התגלתה במועד הבדיקה, מקבלת חיזוק אף מהמסמכים שהוחלפו בין הצדדים "בזמן אמת" כך לדוגמא במכתב שהוציא המכון מיום 09.07.12, במענה לפניית התובע מאותו יום, נרשם מפורשות כי הנזילה מהרדיאטור לא אותרה על ידי הנתבעים. כך גם נרשם כי הרכב נבדק במכון על מכשיר מסוג דינמומטר, בדיקת מאמץ השוללת את המצב של נזילת מים וזאת לעיני התובע. על אותן טענות חוזרים כיום הנתבעים ואף התובע אינו מכחיש כי נערכה בדיקת מאמץ כזו במועד הבדיקה. עובדה נוספת אשר יש ליתן אליה את הדעת, והיא כי התובע בעצמו אינו מכחיש שלא ראה נזילה ברכב במשך הימים בהם הרכב היה אצלו וגם כאשר הוא עצמו נסע איתו נסיעה ארוכה לביתו לא ראה אף נזילה ולא התגלה שום פגם (פרוטוקול עמ' 12 - 11). כך שטענות הנתבעים בעניין זה לא נסתרו. כמו כן, עולה כי גם אשת התובע, אשר נהגה ברכב עשתה זאת ללא שבחנה וללא שהסתכלה על שעון החום, אשר אין חולק כי קיים במצב תקין ברכב (ראה נספח י"ג לחוות דעת הנתבעים). מכל האמור, עולה כי התובע לא הוכיח את הקשר הסיבתי הנדרש בין הנזק לבין הבדיקה שבוצעה על ידי הנתבעים וכי אירעו נסיבות נוספות אשר ניתקו את הקשר הסיבתי בין האירוע לבין הנזק הנטען.
4. טענות התובע באשר לשווי הרכב: מבחינת מכלול הראיות כפי שהונחו בפניי, עולה כי התובע שילם מעבר למחיר הרכב בשווי שוק. שמאי התביעה גרס בחוות דעתו כי בהתאם למחירון לוי יצחק שווי הרכב באותו מועד היה כ-21,000 ₪. יחד עם זאת, התובע שילם לצד ג' סך של 42,000 ₪. כאשר נשאל שמאי התביעה בחקירתו בדבר הפער המשמעותי בין הסכומים הוא הסביר שקבע את ערך הרכב על סך של 35,000 ₪ בחוות דעתו והדבר מבוסס על סקר שוק וערך הרכישה בפועל, מדובר ברכב ייחודי שאין מספר רב של רכבים מסוג זה ומבחינתו למחיר המחירון לא הייתה משמעות ממשית בעניין (פרוטוקול עמ' 5 ש' 22 - 35). מכל מקום, לא ניתן הסבר ממשי על ידי התובע במסגרת הראיות שהובאו מטעמו לשווי הגבוה של הרכב אשר אותו בחר לשלם לצד ג' וזאת על אף העובדה שלא קיבל הצעת מחיר לתיקון הליקויים ברכב ואשר התגלו כבר במועד הבדיקה. עוד יודגש כי בהתאם לטענות התובע עצמו, שווי הליקויים היה חשוב לו בטרם הרכישה, ואולם חרף החשיבות הרבה שהוא עצמו ייחס לדבר לא טרח לבדוק את העלויות בטרם הרכישה (ראה סע' 10 לכתב התביעה). עוד יצוין בהקשר זה, כי הגם שאין חולק שהיסטוריית הטיפולים ברכב הייתה ברשותו של התובע, הרי שהיסטוריה זו לא הובאה ולא הוצגה מטעם התביעה, כך שהדבר פועל לחובתו והרי כלל הוא כי מקום בו בעל דין נמנע מהבאת ראיה הרי חזקה כי זו הייתה עומדת לרעתו "כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כך רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" (ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' פרץ רוזנברג, פ''ד מז(2) 605, עמ' 11 (1993)). אם הייתה נזילה רציפה כטענתו של התובע, הרי שחזקה שאי הבאת היסטוריית הטיפולים של הרכב הייתה מחזקת את הגרסה הנגדית. למען הסדר הטוב יצוין כי לא נמצאו כל פגמים, חוזיים או אחרים, בעסקת היסוד בין התובע לבין צד ג' וכן לא פגמים, חוזיים או אחרים, מטעם הנתבעים אשר מצדיקים התערבות בעניין עלות הרכב כפי ששילם התובע בפועל. התובע היה מודע היטב למצב הרכב ובחר באופן עצמאי וללא השפעה מטעם מי מהצדדים, לשלם את הסכום אותו שילם בפועל.
5. מצג הנתבעים בעת עריכת הבדיקה: לטענת התובע, הנתבעים הציגו בפיו מצג שווא בעת עריכת בדיקת הרכב. לשיטתו, אלו הסבירו לו בעל פה במכון הבדיקה כי הרכב תקין וכי הוא יכול לרכוש את הרכב. ואולם, המדובר בטענה בעל-פה אשר עומדת בסתירה גמורה למסמך בכתב. כפי שפורט לעיל, המסמכים בכתב ויתר הראיות מצביעים דווקא על כך שהתובע ידע היטב שעליו לפנות למוסך על מנת לאמוד את שווי הליקויים ואת היקפם ואולם בחר שלא לעשות כן. טענתו כיום, כאילו מי מהנתבעים אמר לו בעל-פה שהרכב במצב תקין ואין מה להחליף בו באופן ספציפי אינה יכולה לעמוד. מה גם שהתובע לא הביא כל חיזוק לטענה זו, התובע לא זכר מי אמר לו מפורשות אמירה זו, והדבר אף אינו עומד במבחן ההיגיון הסביר. יוזכר כאמור לעיל, כי בטופס הבדיקה אשר אותו קיבל התובע נרשם מפורשות כי על מזמין הבדיקה לפנות למוסך: "משמעות הליקויים, חומרתם והערכת מחיר יש לקבל ממוסך מורשה או שמאי רכב לפי הצורך בלבד ובאחריות קונה הרכב " (ראה נספח 2 לכתב התביעה). עוד יצוין כי אף בדו"ח הבדיקה מטעם מכון בדיקה אחר, עליו סומך התובע, מכון דינמומטר, מופיעה הפניה דומה בלשון כדלקמן: "משמעות הליקויים, חומרתם והערכת מחיר לתיקון יש לקבל ממוסך מורשה ובאחריות קונה הרכב" (ראה נספח 13 לכתב התביעה). מנהל הנתבעים העיד כי: "בסוף הבדיקה אנו יושבים עם דוח שמפרט כל חלק שנבדק, מוסבר למזמין הבדיקה כל המכלולים מה תקין ומה לא, אנו לא קובעים ללקוח אם לקנות את הרכב או לא " (פרוטוקול עמ' 16 ש' 18 - 16). מכל מקום, לא עלה בידי התובע להוכיח טענתו לפיה ניתנה לו הבטחה בעל פה שהרכב תקין וניתן לרכוש אותו. מדובר בעדות יחידה אשר נותרה בבחינת טענה ללא חיזוק של ממש, מה גם שצד ג' לא ידע לחזק טענה זו כך שהדבר פועל לחובתו של התובע. ויודגש כי בגרסת התובע לא היה כדי לאיין את העליונות של המסמכים בכתב שהוצגו בעוד שכל טענותיו התמצו בטענות בעל פה (ראה בהקשר זה ע"א 2032/06 אמנון האגי נ' עזבון המנוח סלמאן יוסף זיאן, עמ' 17 (פורסם במאגרים המשפטיים, 01.02.2009)).
6. שאלת האחריות והצו המבוקש: ביחס לטענות התובע בדבר אחריות המוטלת על הנתבעים והסעד המבוקש על ידו במסגרת התביעה - לאחר ששקלתי טענות הצדדים ובהתחשב בכל הראיות כפי שהובאו בפניי הרי שהנטל להוכיח את הסעד המבוקש לא הורם על ידי התובע. מה גם שבהתחשב במסגרת הדיונית של סדר דין מהיר הרי אין זו האכסניה המתאימה לסעדים הצהרתיים או פוזיטיביים כפי שמבקש התובע שבית המשפט יורה לגביהם. למעלה מן הנדרש, יובהר כי ממכלול הראיות עולה כי לא נפל פגם בהתנהלות הנתבעים. הבדיקה שנעשתה על ידי המכון, הצביעה על ליקויים אשר למעשה היו אף כמעט זהים לליקויים אשר אותרו במכון השני מכון דינמומטר, זאת בניגוד לטענת התביעה. חיזוק לכך שהליקויים שנמצאו ברכב אכן אותרו על ידי הנתבעים בזמן אמת, ניתן למצוא בהשוואה שנערכה על ידי חוות דעת שמאי הנתבעים (לעניין זה ראו עמ' 10 לחוות הדעת). בנוסף וכמו שכבר עלה לעיל, גם ברכיב של מערכת הקירור, האבחנה של המכון השני דומה עד כדי זהה, באשר לקיום ליקוי במערכת הקירור. מעבר לכך, מהעדויות אשר נשמעו בפניי ולרבות עדותו של מנהל הנתבעת, אשר הייתה מהימנה עליי, עולה כי המכון עשה כל שביכולתו, בתום לב ובאמינות רבה, לנסות ולסייע בידי התובע גם כאשר יצר עמם קשר לאחר האירוע. כך למעשה, הוצעו לתובע מספר פתרונות על מנת למזער את הנזק ולאפשר לו את המשך ההתניידות עם הרכב באופן מיידי ואולם כפי שעלה מהעדויות, התובע פעל בהתאם לראות עיניו כך שתיקן את הרכב במוסך אחר עם עלויות גבוהות של שיפוץ ראש המנוע וזמן רב שלקח לחלקים החלופיים להגיע. לאור כך ובהתחשב בעדויות שנשמעו בפניי, אשר לא עלה מהן כי נפל פגם כל שהוא, הן בבדיקה עצמה והן בהתנהלות לאחר הבדיקה, הרי שאין מקום לקבל את טענות התובע בדבר חיוב הנתבעים על בסיס עילת הרשלנות או הפרת חובת תום הלב או הפרת חובות חקוקות אחרות, אשר יכולות להקנות לתובע סעד במסגרת התובענה דנן.
7. לאור כל האמור לעיל דין התביעה להידחות וכפועל יוצא מכך גם ההודעה כנגד הצד השלישי נדחית.

סיכום:

1. התביעה וההודעה לצד ג' נדחות במלואן.
2. התובע יישא בהוצאות הנתבעים בסך של 6,500 ₪, הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
3. הנתבעים יישאו בהוצאות צד ג' בסך של 2,000 ₪, הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ד' אדר תשע"ח, 19 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.