המבקשת עותרת לחיוב המשיבים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה, על-פי תקנה 519 לתקנות סדר- הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

הבקשה נסמכת על מספר אדנים:

האחד, אי תשלום הוצאות שנפסקו בתביעה נוספת שניהלו המשיבים נגד אחות המבקשת, אשר יוצגה בידי המבקשת, ובגינן נפתח תיק הוצל"פ נגד המשיבים.

השני, סיכוייה הקלושים ביותר של התביעה, לשיטת המבקשת, לאור דחיית טענות המשיבים בתביעה נגד אחותה. נטען על-ידי המבקשת כי הראיות שהובאו בפני בית המשפט קמא וקביעותיו העובדתיות בפסק הדין שם, ישמשו תשתית לתביעה דנן.

השלישי, עיתוי הגשת התביעה נגד המבקשת, על גבול מועד ההתיישנות, והשיהוי, כביכול המלמד, לטענת המבקשת, על חוסר תום לב מצד המשיבים וניסיון להוציא ממנה כספים לאחר כישלון התביעה נגד האחות.

המשיבים מתנגדים לבקשה.

לטענת המשיבים, מהווה בקשה זו משום ניסיון נוסף לחסום את בירור התובענה לגופה, לאחר מהלך דומה שנעשה במסגרת התביעה הנוספת, ונדחה.

המשיבים טוענים כי שאלת חבותה של המבקשת כלל לא נדונה בתביעה הנוספת. מה גם שלדבריהם, בית המשפט שם התייחס (ולא באופן חיובי) לכישוריה ומיומנותה המקצועית של המבקשת.

לטענת המשיבים, הם לא שילמו את ההוצאות שנפסקו לחובתם בבית המשפט קמא, שכן הערעור שהגישו על פסק הדין שניתן, עניינו גם שיעור ההוצאות שנפסקו.

לשיטתם של המשיבים, הטענה כי לא יוכלו לשלם את הוצאות המבקשת הינה מופרכת ודינה להידחות, נוכח העובדה כי שילמו את אגרת בית המשפט במלואה בתביעה הנוספת, כמו גם את העירבון שקבע בית המשפט המחוזי בערעור, סך של 20,000 ₪.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

על-פי תקנה 519(א) לתקנות, "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

השיקולים להורות על הפקדת ערובה אינם בגדר רשימה סגורה, ושיקול הדעת של בית המשפט הינו רחב. אולם ככלל, אין להורות על הפקדת ערובה להוצאות הנתבע, אלא במקרים חריגים בלבד ולא כדבר שבשגרה (רע"א 321/07 אלינה רבינוב גושן ואח' נ' עו"ד יורם אבי-גיא ואח' (2007)).

בענייננו, לא שוכנעתי כי יש בנימוקי הבקשה כפי שהוצגו בפניי, כדי להצדיק חיוב המשיבים בהפקדת ערובה.

סיכויי התביעה הינם שיקול חשוב בבואו של בית המשפט לבחון בקשה להפקדת ערובה, אלא שהדבר מחייב לנקוט בזהירות מירבית, לבל יהא בהחלטה משום חריצת דין בטרם עת (רע"א 2241/01 נינה הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ (2007)).

בשים לב לזהירות הראויה בה אנו מצווים, אין בידי לקבוע בשלב זה של ההליך כי תביעת המשיבים הינה בעלת סיכוי כה קלוש ולמעשה "עומדת על כרעי תרנגולת", כדברי המבקשת, מה גם שפסק הדין של בית המשפט קמא איננו חלוט.

חששה של המבקשת כי המשיבים לא ישלמו את ההוצאות שייפסקו להם, אם בכלל, נטענה בעלמא.

העובדה כי המשיבים לא שילמו את ההוצאות שנפסקו לחובתם בפסק הדין בתביעה הנוספת, אף מבלי שביקשו עיכובם של הליכים, הינה מושא לדיון נפרד (ולא בפניי). ואולם אין בה כדי להוכיח אי יכולת כלכלית, או העדר כוונה מצד המשיבים לשלם את ההוצאות במידה ותביעתם דנן תידחה אף היא.

טענת המבקשת בדבר שיהוי בהגשת התביעה, לכשעצמה אינה מצדיקה הטלת ערובה בנסיבות העניין.

לאור האמור והמפרט לעיל, דין הבקשה להידחות, ובשלב זה אינני עושה צו להוצאות, אלה ישקלו במידת הצורך בסיומו של ההליך.

המזכירות תמציא החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, ח' תמוז תשע"ה, 25 יוני 2015, בהעדר הצדדים.