1. בפני בקשה לפי סעיף 57ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961 להורות על ביטולה של הודעת איסור שימוש שהוטלה ביום 25.5.14 למשך 30 יום, לגבי רכב מ.ר. 67-109-57, שהינו בבעלות המבקש.

2. על פי הנטען בהזמנה לדין וכתב אישום בליל ה-23.5.14 שעה 03:33 בערך, נהגה אסולין נופר (להלן: "הנהגת") ברכב מ.ר. 67-109-57, ונרשמה לה הזמנה לדין בעבירה של נהיגה בשכרות.

ב"כ המבקש לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה אלא טען רק לעניין הנסיבות המיוחדות של המבקש המצדיקות ביטול הודעת איסור השימוש או קיצורה.

על מנת לסבר האוזן יצויין, כי הנהגת נבדקה במכשיר ינשוף ונמצא, כי ריכוז האלכוהול בליטר אוויר נשוף בגופה היה 400 מ"ג אלכוהול לליטר אויר נשוף.

3. לטענת ב"כ המבקש, המבקש זקוק לרכב לצורך קבלת טיפולים רפואיים ולפיכך יש להורות על ביטול איסור השימוש שהוטל על הרכב למשך 30 יום.

לתמיכה בטענה זו צירף המבקש מסמכים לרבות סיכום ביקור מיום 11.3.14 מביה"ח אסף הרופא לפיו הוא סובל מחלת ריאות חסימתית קשה אך יציבה. תוצאה של בדיקת CT מיום 31.5.12 לפיה סובל משינויים ניווניים בע"ש ותעודת נכות מהמל"ל.

4. ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וטענה, כי יש ראיות מוצקות בתיק , וכי החלטת קצין המשטרה מעוגנת בחוק , סבירה ומידתית.

5. השאלה העומדת עתה לבחינה בפני בית המשפט הינה, האם יש יסוד להחלטת קצין המשטרה לאסור השימוש ברכב.

6. כפי שעולה מהמסמכים המצויים בתיק החקירה, קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת לנהגת כגון בדיקת המאפיינים ופלט בדיקת הינשוף. על פי בדיקת המאפיינים מפי הנהגת נדף ריח חזק של אלכוהול. היא התנדנדה הן במבחן העמידה והן במבחן ההליכה על קו, החטיאה הבאת אצבע לאף והשוטר התרשם, כי היא נראית תחת השפעת אלכוהול בינונית. בבדיקת נשיפה נמצא ריכוז אלכוהול של 400 מק"ג בליטר אויר נשוף.

הראיות שבתיק הינן מספיקות בשלב זה לצורך ביסוס החלטת הקצין.

7. אין בפני כל טענה כיצד פעל המבקש על מנת למנוע ביצוע העבירה. יסוד המסוכנות בא לידי ביטוי בסוג העבירה ובקלות הדעת, שבה מסר את רכבו לידי הנהגת, ומבלי לפקח באופן ממשי, כי תהיה כשירה לנהיגה ומבלי שתסכן את עצמה ואת יתר המשתמשים בדרך.

8. מאחורי אסור מנהלי על השימוש ברכב עומד הרציונל של נטילת "כלי העבירה" מידי בעליו, בין היתר על מנת למנוע הישנותם של מקרים דומים ועל מנת להדק את פיקוחו של בעל הרכב על הנהג הנוהג ברכב ולוודא באופן מוחלט, שהנהג יהיה מורשה וכשיר לנהוג ברכב.

9. סעיף 57 ב (2) לפקודת התעבורה מאפשר לבית המשפט לבטל צו איסור שימוש, אם הוכח, כי הנהג פעל בניגוד להוראות בעל הרכב ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

המבקש תמך בקשתו בתצהירו ובתצהיר הנהגת. הנהגת הצהירה, כי היא שנהגה ברכב במועד העבירה, הא ותו לא. המבקש הצהיר, כי בתו נהגה ברכב במועד העבירה וכי הוא זקוק לרכב לפרנסתו וצורך טיפולים רפואיים שלו ושל אשתו הסובלת ממחלת לב.

אין בתצהירים אלו מילה וחצי מילה על כך שהמבקש, שהינו בעל הרכב, הזהיר את הנהגת טרם נהיגתה לבל תבצע עבירות תעבורה ובמיוחד נהיגה בשכרות.

היינו, לא רק שהמבקש לא עשה ככל שביכולתו למנוע ביצוע העבירה אלא שלא עשה דבר למונעה. אם כך, מה לו כי ילין?

10. המבקש כשל מלהצביע על קיומן של ההגנות הקבועות בסעיף 57 ב (2) הנ"ל.

בתיק זה כאמור, קיימות ראיות לכאורה לכך, שהנהגת ברכב ביצעה את המיוחס לה. בראיות אלה די כדי להקים את סמכותו של הקצין להורות על השבתת הרכב .

המבקש נטל על עצמו את הסיכון של נהיגה בלתי שקולה ע"י הנהגת עם אפשרות של פגיעה באחרים וכן היה עליו לדעת, שאם תיתפס הנהגת בשכרות, עלול הוא להיענש מנהלית בהתאם לחוק. המבקש גילה זלזול בסיכונים אלה, ועל כן אין לו להלין אלא על עצמו.

11. הטענה, כי איסור השימוש פוגע במבקש ומכבידה על ניידותו וניידות בני משפחתו, לרבות אשתו, הזקוקה לטיפולים רפואיים, טענה אשר לא נתמכה במסמך כלשהו, היא מקוממת ועלולה להתפרש כאילו נוחותו ונוחות בני משפחתו חשובים יותר משלום הציבור ומתירה עבירה על החוק עד כדי סיכון המשתמשים בדרך.

נסיבותיהם האישיות של המבקש ואשתו, לרבות מצבו הרפואי של המבקש אינן עדיפות על האינטרס הציבורי של שמירה על שלום הציבור והמשתמשים בדרך ואינן מצדיקות ביטול איסור השימוש או קיצורו.

יוער, כי אין המדובר ברכב עם התאמות מיוחדות לנכה (ומכל מקום הדבר לא נטען, ולא הובאה על כך ראיה). על כן אין מניעה, שהמבקש יסע ויסיע את אשתו לטיפולים רפואיים בכל רכב אחר.

54678313

12. לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפני, לא שוכנעתי, כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול ההודעה בדבר איסור השימוש ברכב או קיצור תקופתה, ומצאתי, כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על איסור השימוש ברכב.

13. אשר על כן, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת קצין המשטרה והבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"א סיוון תשע"ד, 09 יוני 2014, בהעדר הצדדים.