ביום 13.12.12 ניזוק רכב המבוטח על ידי התובעת בתאונת דרכים. התובעת כמבטחת שילמה למבוטח את נזקיו כתוצאה מן התאונה והיא תובעת שיבוב מן הנתבעים שאחראים, לטענתה, לתאונה.

לפי טענת התובעת התאונה נגרמה כתוצאה מכך שמריצה נפלה מנגרר, שהיה רתום לרכב של הנתבעת 2 הנהוג בידי הנתבעת 1, על הכביש המהיר בו נסע רכב המבוטח שלה. רכב המבוטח עצר ואז הגיע רכב של נתבעים 3 ו- 4 ופגע בו מאחור. התביעה הוגשה איפוא נגד 4 הנתבעים האחראים, לטענת התובעת, לתאונה ולנזקיה.

הנתבעים 1 ו- 2 טוענים כי המריצה שנפלה, ככל שנפלה, לא שייכת להם. הנתבעים 3 ו- 4 טוענים כי מדובר מבחינתם בתאונה בלתי נמנעת שנבעה מכך שמריצה חסמה כביש מהיר, רכב המבוטח של התובעת עצר רק לאחר שזיגזג על הכביש וכתוצאה מכך נגרמה התאונה.

יש לציין כי רכב הנתבעים 1 ו- 2 מבוטח על ידי חב' ביטוח הפניקס ואילו העגלה הנגררת שממנה נפלה, לפי טענת התובעת והנתבעים 3 ו- 4, המריצה, מבוטח על ידי חברת ביטוח כלל וחברות אילו חלוקות ביניהם על מי יש להטיל את האחריות, אם ביהמ"ש ימצא שמדובר במריצה שאכן נפלה מהעגלה של הנתבעים 1 ו-2.

העידו בפני הנהגים בכל אחד מכלי הרכב (המבוטח של התובעת, הנתבע 1 והנהגת ברכב המבוטחים 3 ו- 4 ) וכן עד ניטרלי שראה את התאונה.

מבין כל העדויות אני מעדיף את עדותו של העד הניטרלי שהיתה אמינה קוהרנטית וכללה פרטים רבים שיש בהם כדי לאשש את נכונותה, כאשר ברור כי לעד זה אין כל נגיעה לתוצאות ההליך לפיכך הממצאים העובדתיים יקבעו לפי עדות זו. בהתאם לעדותו התאונה אירעה כך:

רכב הנהוג בידי נתבע 1 גרר אחריו עגלה שבה היו כלי גננות וכן מריצה. במהלך נסיעה על כביש 5 (דרך בינעירונית) נפלה מריצה מהנגרר על הכביש. רכב המבוטח של התובעת לא הספיק לעצור ופגע במריצה ורכב של נתבעים 3 ו- 4 פגע בו מאחור. רכב הנתבעים 1 ו- 2 המשיך בנסיעה ועצר לאחר כמה מאות מטרים. העד עצר במקום התאונה, ראה שאין נפגעי גוף ונסע לעבר רכב הנתבעים 1 ו- 2 ואולם בשלב זה רכב הנתבעים 1 ו- 2 המשיך בנסיעה. העד רדף אחריו ועצר אותו במרחק מה, כאשר הוא מעיר לנתבע 1 שנהג ברכב על כך שעזב את המקום מבלי למסור את פרטיו. הנתבע אמר לעד שהוא יחזור למקום התאונה כדי למסור את פרטיו אך לא עשה כן והמשיך בנסיעה. העד שראה שהנתבע לא חוזר, סובב את רכבו חזר למקום התאונה, לאחר שרשם את פרטי הרכב של הנתבעים 1 ו- 2, כשהוא זוכר גם שמדובר ברכב של חברה שעוסקת בגינון לפי השילוט שעל הרכב, ומסר לנהגת ברכב הנתבעים 3 ו- 4 את פרטיו למקרה שיהיה צורך בעדותו.

העולה מהאמור הוא כי אין ספק שהנתבעים 1 ו- 2 אחראים עיקריים לתאונה. רשלנותם בענין עיגון המריצה לעגלה בה היתה מונחת גרמה למריצה ליפול בכביש בין עירוני וכתוצאה מנפילה זו אירעה התאונה. המבוטח של התובעת לא יכול היה למנוע את התאונה שכן מצד שמאל שלו היתה גדר הפרדה ומצד ימין נסעו כלי רכב אחרים, לפיכך, הוא לא יכול היה לסטות. הנהגת ברכב של נתבעים 3 ו- 4 אחראית אף היא במידת מה לתאונה שכן היה עליה ליסוע במרחק כזה שיאפשר לה עצירה גם במקרה שבו הרכב שלפניה יבצע עצירה פתאומית. ואולם, כיוון שמדובר בדרך בין עירונית ובעצירה שנבעה, כאמור, מנפילת המריצה מהרכב של נתבעים 1 ו- 2, יש להטיל עליה אחריות מופחתת של 10% בלבד. יתר 90% מוטלים על כתפי הנתבעים 1 ו- 2.

באשר למחלוקת בין מבטחת הרכב של נתבעים 1 ו- 2 למבטחת הנגרר אני סבור שיש לחלק ביניהם את האחריות בחלקים שווים. מחד, ברור שיש להטיל אחריות על הרכב שכן נסיעתו היא זו שגרמה למריצה ליפול. ללא נסיעה של הרכב, המריצה לא היתה נופלת. מאידך, המריצה נפלה בשל כך שלא נקשרה כראוי לנגרר. אילו המריצה היתה נקשרת כראוי ואילו היו לנגרר מחיצות די גבוהות למנוע נפילה של חפצים ממנו, המריצה לא היתה נופלת. לפיכך, יש לחלק ביניהם את האחריות כאשר כל אחת מהן תישא ב- 45% מהנזקים של התובעת.

כאמור 10% נוספים הוטלו על הנתבעים 3 ו- 4.

נזקי התובעת על פי הסכמת הצדדים בפרוטוקול מיום 28.9.14 הם בסך של 64,000 ₪.

בהתחשב בכל האמור אני מחייב את הנתבעים 1 ו- 2 לשלם לתובעת את הסך של 57,600 ₪ (כאשר החלוקה בין המבטחת של הרכב למבטחת של הנגרר, בחלקים שווים) ואני מחייב את הנתבעים 3 ו- 4 לשלם לתובעת סך של 6,400 ₪.

אני מחייב את הנתבעים 1 ו- 2 לשלם לתובעת גם את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 6,500 ₪ ואת הנתבעים 3 ו- 4 בשכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪.

המזכירות תשלח את פסה"ד לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ט"ז חשוון תשע"ה, 09 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה