התביעה שבפני עניינה בעתירה לפיצוי כספי בגין נזק שנגרם לרכב התובע כתוצאה מקריסת עץ.

טענות הצדדים:

לטענת התובע, ביום 12.12.10 החנה את רכבו ברחוב מנחם בגין בפ"ת, בסמוך לביתו. בשעה 05:00 לפנות בוקר נקרא ע"י המשטרה לצאת ולבדוק את רכבו. בעת ששוחח עם השוטר, הוסבר לו כי מראת רכבו השמאלית ניזוקה, כתוצאה מקריסת עץ וכן נוצרו שריטות על גבי הרכב. למחרת, פנה התובע למשטרה ולחברת הביטוח ונענה, כי העירייה תישא באחריות לנזקים. חרף זאת, הנתבעת מסרבת לשאת בעלות תיקון הנזקים לרכב, אשר עפ"י חוות דעת שמאי אשר צורפה לכתב התביעה הינה 2,470 ₪. התובע עתר לחייב את הנתבעת בעלות התיקון, בעלות שכ"ט שמאי ובהוצאותיו.

לטענת הנתבעת, התובע כלל לא הוכיח את הקשר הסיבתי שבין קריסת העץ לבין הנזק לרכבו. לעניין זה, ציינה הנתבעת כי לא התקבלה כל פנייה למוקד העירייה מן התובע מיד לאחר האירוע. עוד נטען, כי אף אם הוכח שמקור הנזק בנפילתו של העץ, הרי שהואיל ויום 12.12.10 היה סוער במיוחד ומזג האוויר ששרר בו היה קיצוני, חלות נסיבות של כוח עליון מתערב ועל כן לא ניתן ליחס לנתבעת אחריות לנזק הנגרם לרכב. מכל מקום, לטענת הנתבעת, לא ניתן ליחס לה רשלנות כלפי התובע.

במסגרת הדיון העיד בפני התובע וחזר על האמור בכתב תביעה.

מטעם הנתבעת העיד, מנהל העבודה האזורי, מר מיקי אבידן (להלן: מר אבידן). בעדותו סיפר על קיומה של תוכנית עבודה שנתית במסגרתה עוברים עובדי הנתבעת, בודקים את העצים ומטפלים בהם במידת הצורך באם ישנם סימנים חשודים הנראים לעין. עוד הוסיף, כי במקרים בהם דווח על קריסת עצים, עובדי הנתבעת נשלחים למקום האירוע, מצלמים את הנזקים וכן מפנים את העץ השבור. העד העריך, כי לאורך רחוב מנחם ישנם כ – 70 עצים בסה"כ. עוד ציין, כי בלילה נשוא התביעה, קרסו מספר עצים באותו הרחוב. העד אישר, כי כאשר הגיע לרחוב הבחין בפגיעות בכלי רכב, אך לא ספציפית ברכבו של התובע.

כן, העיד מטעם הנתבעת סגן מנהל אגף גנים ונוף, מר ערן ילון (להלן: מר ילון), כי ביום הרלוונטי לתביעה, התקבלה קריאה במוקד בשל קריסת עצים ברחוב מנחם בגין, וכשיצא לרחוב זה והיה עד לקריסתם של שלושה עצים. לטענתו, ע"פ תוכנית העבודה, עוברים עובדי הנתבעת באופן שוטף ברחובות העיר, מבצעים גיזומים ומחפשים סימנים חיצוניים המעידים על סכנת קריסה. כן, הסביר כי כאשר לא נמצאים סימנים שכאלו לא מבוצעת כל פעולה, שכן לא נראה כי נשקפת סכנה. העד העריך, כי בשדרה ברחוב מנחם בגין ישנם כ – 60-70 עצים סה"כ.

נציגת הנתבעת, גב' צאלון, הציגה בפני דו"ח כתימוכין לטענתה כי היא מבצעת טיפולים שוטפים בעצים וכן כי נגזמו 28 מהעצים ברחוב מנחם בגין במהלך חודש ספטמבר אותה השנה.

דיון והכרעה:

על מנת להקים את עוולת הרשלנות, הקבועה בס' 35 לפקודת הנזיקין התשכ"ח – 1963, על התובע להוכיח, כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה וכי הפרה זו היא שהובילה לנזק הנטען. ככל שיעלה בידו לעשות כן, על הנתבעת יהיה להוכיח כי לא התרשלה בטיפולה בעצים וכן כי המדובר ב"כוח עליון" שהוביל לניתוק הקשר הסיבתי.

באשר להוכחת האירוע עצמו, נחה דעתי כי עלה בידי התובע להוכיח מקור הנזק ואת הקשר הסיבתי שבין קריסת העץ לנזק לרכבו, ואלו נימוקיי: הוצג בפני דו"ח המשטרה, ממנו עולה כי השוטרים שהיו נוכחים במקום האירוע הבחינו בעץ שקרס, במיקומו ביחס לרכב התובע, וכן בנזק שנגרם לו כתוצאה מכך. בדו"ח צוין רכבו של התובע עפ"י מספרו ותוארה פגיעתו מן העץ. כמו כן, מצאתי חיזוק לטענת התובע לפגיעת העץ ברכבו בעדויות נציגי הנתבעת עצמם, אשר אישרו נפילת שלושה עצים באותו הלילה ברחוב מנחם בגין ופגיעה בכלי רכב שחנו בשדירה כתוצאה מכך.

באשר לחובת הזהירות, מאחר והתובע החנה את רכבו ברחוב כדין, בשטח ציבורי, ונוכח העובדה כי העץ שקרס היה בבעלותה של הנתבעת, ניתן להגיד כי מתקיימת חובת הזהירות, מושגית וקונקרטית, בהתאם לסעיף 37 לפקודת הנזיקין.

במצב דברים זה, כאשר חבה הנתבעת בחובת הזהירות וניתן לקבוע ע"פ דוח המשטרה כי הנזק שנגרם לרכבו של התובע מקורו בקריסת העץ דנן, מועבר נטל ההוכחה לפתחה של הנתבעת להוכיח כי לא התרשלה.

שאלת האחריות:

הנתבעת הציגה בפני שני פסקי דין הקובעים, כי בתנאי מזג אוויר קיצוניים אין ביכולתה של העירייה לצפות קריסתם של עצים, וכי כל עוד ננקטו אמצעי פיקוח על ידה והעצים טופלו כראוי ובאופן שוטף אין לראות בה כאחראית לנזק (ת"ק (קריות) 2293-04-11 דניאל ויואט נ' עיריית חיפה- מחלקת תכנון ובנייה וכן תא"מ 5961-01-12 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית ירושלים).

הנתבעת טענה, כי מזג אוויר הקיצוני ששרר ביום 12.12.10 מהווה "כוח עליון", כקבוע בסעיף 64(1) לפקודת הנזיקין.

הנתבעת הציגה בפני טבלת סולם בופור, המעריך את עוצמות הרוח והנזקים הצפויים בכל דרגת מהירות, וכן דו"ח ממאגר נתוני השירותים המטאורולוגיים באשר למהירות הרוחות ביום המדובר.

עפ"י מאגר השירות המטארולוגי, עוצמת הרוחות במועד האירוע בין השעות 02:00-05:00, נעה בין 46.8-48.6 קמ"ש. שילוב של נתון זה שהציגה הנתבעת עם סולם בופור, מעלה כי אין בסיס לטענתה למזג אוויר חריג וקיצוני. ובמה דברים אמורים?

עפ"י סולם בופור, במהירות של 44 קמ"ש, צפויות תובעות מסוג "כבלי חשמל מזדעזעים, ענפים גדולים מתנועעים, קשה להחזיק מטרייה", במהירות 55 קמ"ש "עצים גדולים מתכופפים, קשה ללכת נגד הרוח", במהירות 68 קמ"ש "ענפים דקים נשברים, הליכה קשה.", במהירות 81 קמ"ש "נזק למבנים קלים (עץ, פח וכדומה)", ורק במהירות 96 קמ"ש (היינו, מהירות כפולה מזו שהייתה בליל האירוע), צפוי לראות "נזק רב למבנים, עצים נשברים".

נוכח הנתונים האמורים, שכאמור הובאו כראיות מטעם הנתבעת, טענתה כי הסיבה לקריסת העצים נעוצה במזג אוויר קיצוני וב"כוח עליון", דינה שתידחה.

נוכח הראיות שבפני, אני קובעת כי הנתבעת אכן התרשלה כלפי התובע ושכתוצאה מהתרשלות זו נגרם הנזק לרכבו, ואלו נימוקי קביעתי: ראשית, כאמור אף שלא שררו תנאי מזג אוויר קיצוני, מן העדויות עולה כי ברחוב מנחם בלבד בגין קרסו שלושה עצים בלילה נשוא התביעה. שנית, אף שבשדרת רחוב מנחם בגין ישנם כ – 70 עצים (כעולה מעדיה של הנתבעת), טופלו לפני החורף רק 28 מהם. שלישית, מעדותו של מר ילון עולה, כי העצים מטופלים רק במידה ועובדי הנתבעת מבחינים בסימנים חיצוניים המעידים כי נשקפת סכנה לקריסת העץ או ענפיו. מצופה היה מן הנתבעת, כי תבצע הבדיקות ע"י אגרונום ו/או מומחה אחר, שבאפשרותו לבחון סימנים נוספים מלבד אלו הנגלים לעין ולאתר עצים בעלי פוטנציאל שבירה או קריסה, בפרט שעה שעסקינן בשדרה כה מרכזית בעיר, שפוטנציאל הנזק בה כתוצאה מקריסת עצים הוא אדיר, ברכוש ואף חלילה בנפש.

סוף דבר:

מן הנימוקים המפורטים לעיל, אני קובעת כי הנתבעת התרשלה כלפי התובע ועל כן היא אחראית לפצותו בגין נזקיו.

אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,920 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות בסך של 500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ל' כסלו תשע"ה, 22 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.