1. בפני תביעה לנזקי רכוש אשר אירעו בעקבות תאונת דרכים מיום 11/3/14 בבית שאן. (להלן: "התאונה ").

2. התובעת טוענת כי הנתבע נסע אחורה ופגע ברכבה. כתוצאה מהפגיעה נגרמו לרכבה נזקים אשר הוערכו ע"י שמאי מטעמה על סך של 4,720 ₪ כפי שעולה מחוות דעת השמאי שצירפה לכתב התביעה. כן טענה כי נשאה בשכר טרחת השמאי על סך של 650 ₪, ומבקשת לפצות אותה בגין עוגמת נפש על סך של 800 ₪.

3. הנתבע הגיש כתב הגנה מטעמו וטען כי החנה את רכבו ליד רכב התובעת, ליד מגה בול, ועת סיים קניות עלה על רכבו, וגם הנתבעת עלתה על רכבה, התחיל לנסוע לאחור, היא לא ראתה אותו ולא נתנה לו להשלים את הנסיעה לאחור, נתנה גז ונכנסה ברכב שלו מאחור.

4. הנתבע הוסיף, כי דיבר עם התובעת לאחר התאונה, והציע לשלם לה 200 ₪ לתיקון הצבע, התובעת הסכימה להצעה, אך ביקשה להביא את הרכב למוסך אחיה, והנתבע סירב להצעה מאחר והוא מכיר אחי התובעת . לטענתו הוא מסר לתובעת פרטים, ואילו הנתבעת סירבה למסור. הנתבע מבקש לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות.

5. ביום 18/1/15 התקיים דיון בו הופיעו התובעת, אחיה מר אלי אוחיון והשמאי מטעמה מר מיכה ביבי. ומטעם הנתבע התייצב הוא בעצמו.

ההכרעה

6. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים אשר צורפו ע"י התובעת, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל.

7. גרסתה של התובעת לתיאור התאונה הייתה אמינה ומהימנה. התובעת חזרה על גרסתה שהעלתה בכתב התביעה, והעידה כי התובע פגע ברכבה תוך נסיעתו לאחור. התובעת הדגישה כי היא צפרה לנתבע, הוא לא שמע את הצפירה והמשיך בנסיעתו לאחור ופגע ברכבה.

8. עדותה של התובעת תואמת את גרסתה שנמסרה בטופס ההודעה מטעמה, לרבות השרטוט הקיים על הטופס. עדותה של התובעת לא נסתרה ע"י הנתבע.

9. תמיכה לעדותה של התובעת הייתה בעדותו של אחיה אלי אוחיון, אשר העיד כי מיד לאחר התאונה, התקשרה התובעת אליו, וביקשה ממנו לדבר עם הנתבע. עד התובעת העיד, כי הנתבע הודה שפגע בכנף הרכב של התובעת וגרם לנזק קטן. העד הוסיף, כי לאחר שראה הרכב, התקשר לנתבע ואמר כי מדובר בנזק לא קטן, הנתבע לא הסכים לדבר איתו יותר. עדותו של עד התובעת הייתה אף היא אמינה ומהימנה, ולא נתגלו בה סתירות.

10. חיזוק לעדויות התובעת ואחיה ניתן למצוא בעדותו של הנתבע אישית. הנתבע העיד כי הוא נסע אחורנית, ובכך הוא מחזק טענת התובעת בעניין זה. טענת הנתבע כי התובעת אף היא חזרה אחורנית, לא נתמכה בראייה כלשהי. הנתבע, כפי שהעיד בבית המשפט, וכפי שהעידה התובעת, לא רצה להפעיל את הביטוח שלו, ולכן אין טופס הודעה על תאונה ממנו ניתן ללמוד על אירוע התאונה בסמוך לה. זאת ועוד, וככל שהנתבע ראה את התובעת נוסעת לאחור, ולטענתו היא לא הבחינה בו, והוא היה בצד שמאל שלה, לא ברור מדוע הוא לא עצר את רכבו עד אשר היא תשלים את נסיעתה לאחור.

11. לא זו אף זו, הנתבע לא צירף תמונות לרכבו מהם ניתן ללמוד על מוקד הנזק אצלו. לעומת זאת, התובעת הגישה תמונות צבעוניות, ת/1 מהם עולה כי בדלת הנהג יש כיפוף פנימה לפח משמע כי רכב הנתבע פגע ברכבה וגרם לכיפוף. אם טענת הנתבע שהתובעת היא זו שפגעה ברכבו הייתה נכונה, היינו צריכים לראות פגיעת שפשוף ברכבה, מה שלא כך המצב.

12. כאמור לעיל, התובעת תמכה את תביעתה בחוות דעת שמאי מטעמה, ואילו הנתבע לא הגיש חוות דעת נגדית, לא חקר שמאי התובעת על אף שהתייצב בדיון, ולא סתר את הסכומים המפורטים בחוות הדעת.

לאור כל האמור לעיל אני קובעת כי יש לקבל את התביעה במלואה.

לא מצאתי מקום לחייב את הנתבע בגין הפסד זמן ריצות ימי עבודה- לא הוכח כל סכום בגין ראש נזק זה והטענה הועלתה בעלמא ללא כל אסמכתא.

סוף דבר, הנתבע ישלם לתובעת סך של 5,500 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (29/5/2014) ועד התשלום בפועל. הסכום הנ"ל כולל הוצאות משפט.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום המצאת פסק הדין.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ח טבת תשע"ה, 19 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.