ניתנה ביום 10 דצמבר 2014

השופטת רונית רוזנפלד

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת חנה טרכטינגוט; בל' 7863-12-12). בפסק דינו, דחה בית הדין האזורי את ערעור המבקשת על החלטת הוועדה לעררים (אי כושר) מיום 5.11.12 (להלן גם: הוועדה). בהחלטתה קבעה הוועדה כי המבקשת איבדה 65% מכושרה להשתכר. בבקשתה טוענת המבקשת לאבדן כושר עבודה מלא. לטענתה, הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק דין מחזיר שניתן בעניינה, ולא נימקה את החלטתה. לפיכך, יש להחזיר את הדיון בעניינה לוועדה בהרכב אחר.

2. לפי העולה ממסמכי התיק, ביום 21.9.11 קבעה ועדה רפואית לעררים (נכות כללית) כי למבקשת דרגת נכות רפואית יציבה משוקללת בשיעור 78%, בתחולה מיום 21.9.11. ביום 21.11.11 התכנסה הוועדה לדון בעניינה של המבקשת שמעה את תלונותיה, וקבעה כדלקמן:

"מדובר בתובעת ילידת 1952 הסובלת י.ל.ד 10% סכרת 20% גסטרופריזיס 10% דליות 10% פולנרופתיה 10% הפרעה דכאונית 20% גב תחתון 10% חדות ראיה 35% .... 10% גלאוקומה 10% שדה ראיה 10% כתף ימין 10%.

התובעת נכנסת בכוחות עצמה מעברים חופשיים בעת הראיון פרשה את כל תלאותיה ומרי גורלה באריכות פרצה בבכי ודיווחה על קושי רב בקיום. התובעת עובדת באופן חלקי בליווי קשישים לדעת הוועדה יכולה להמשיך בעבודה כפי שעושה בפועל בהיקף חלקי או כל עבודה דומה לה המתאימה לכישוריה וגילה ומצבה הרפואי.

הוועדה דוחה את הערר וחוזרת וקובעת כי איבדה 65% מכושרה להשתכר."

על כך הגישה המבקשת ערעור לבית הדין האזורי. ביום 7.10.12 ניתן פסק דין המחזיר את עניינה של המבקשת לוועדה "על מנת שתשקול שוב את עמדתה לאור הנתונים העולים מחוות הדעת השיקומית לגבי השכלתה של המערערת, ניסיונה התעסוקתי, העובדה כי ישנה עליה באחוזי הנכות הרפואית וכן יכולתה האינטלקטואלית והפיזית. אם הוועדה תסבור כי אין לקביעת דרגת אי כושר מלאה, תשקול קביעת דרגת אי כושר בשיעור חלקי שלא בשיעור הנמוך ביותר ותנמק את החלטתה" (בל' 25901-12-11, להלן: פסק הדין המחזיר).

להשלמת התמונה יצוין כי בחוות דעתה סיכמה פקידת השיקום את ההמלצות בעניינה של המבקשת, באלה המילים: "בת 58 ש', סובלת מסכרת ... . על פי המלצה רפואית, מסוגלת לעבודה בתנאים מיוחדים ללא צורך בחדות ראיה טובה וללא מאמץ רב. קיימת עליה מסוימת באחוזים רפואיים. עבדה משך השנים במשק בית, בטיפול בילדים ובשנים האחרונות בלווי ילד אוטיסט. לאור ההגבלה לחדות ראיה, ולמאמץ גופני ולאור גילה, תתקשה באופן חלקי להשתלב בשוק העבודה. עם זאת מסוגלת לעבודה קלה כמו טלפנית..".

3. ביום 5.11.12 התכנסה הוועדה בעניינה של המבקשת בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר, וקבעה כדלקמן:

"הוועדה עיינה בפסק דין מיום 10.10.12 שבו התבקשה הוועדה להתייחס הן לשינוי במצבה הרפואי והן לדו"ח השיקום מיום 7.10.10. למען הסר ספק מציינת הוועדה כי בעת מתן החלטתה המקורית היתה הוועדה ערה הן לשינוי באבחון הרפואי והן לאמור במכתבה של עובדת השיקום.

א. ביחס לנכות הרפואית קובעת כי התוספת של 10% בגין כאבים מפושטים אין בה כדי לשנות ולהשפיע על שיקולי הוועדה ביחס לאפשרויות התעסוקה.

ב. ביחס למכתבה של העו"ס חוזרת הוועדה ומציינת כי כל מרכיבי הלכת מוהרה עמדו בפני הוועדה בעת שקיבלה את החלטתה. הוועדה חוזרת כי השכלתה כמטפלת קשישים ו-10 שנות לימוד עמדו בפניה בעת שקיבלה את ההחלטה.

המערערת קיבלה דרגת נכות בשיעור של 65% שכידוע אינה הדרגה המינימלית. לדעת הוועדה דרגת נכות זו מבטאת נאמנה את כל כושרה התעסוקתי לעבודה כפי שפורט בהחלטה המקורית. יש מקום לציין שאף עובדת בהיקף חלקי.

לסיכום הוועדה אינה רואה מקום לשינוי החלטתה מה עוד שכל הנתונים שהצביע בית הדין היו ברורים ועמדו בפניה".

משכך חזרה הוועדה על קביעתה כי המבקשת איבדה 65% מכושרה להשתכר. על כך הגישה המבקשת ערעור לבית הדין האזורי.

4. בפסק דינו קבע בית הדין האזורי, כי פסק הדין המחזיר הורה לוועדה לשקול שוב את עמדתה לאור הנתונים העולים מחוות הדעת השיקומית שנערכה בעניינה של המבקשת, דהיינו השכלתה, ניסיונה התעסוקתי, יכולתה האינטלקטואלית והפיזית והעובדה כי ישנה עליה באחוזי הנכות הרפואית. הוועדה התייחסה לנתונים אלה תוך שציינה כי בעת ההחלטה המקורית הייתה ערה להם. הוועדה התייחסה ליכולתה הפיזית של המבקשת והבהירה כי תוספת של 10% בגין כאבים מפושטים אינם משפיעים על שיקוליה ביחס לאפשרויות התעסוקה. כמו כן, הוועדה התייחסה לאמור במכתבה של פקידת השיקום בנוגע להשכלתה של המבקשת ולניסיונה התעסוקתי, ונימקה מדוע אין בנתונים אותם התבקשה לשקול שוב כדי לשנות את עמדתה. עוד הבהירה הוועדה כי דרגת אי הכושר שנקבעה על ידה אינה בשיעור הנמוך ביותר. בית הדין ציין כי גם פקידת השיקום לא קבעה כי המבקשת איבדה לחלוטין את כושר ההשתכרות, ומסקנתה הייתה כי היא מסוגלת לעבודה בתנאים מיוחדים ללא צורך בחדות ראיה וללא צורך במאמץ רב. משכך קבע בית הדין כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר, ודחה את הערעור.

5. בבקשתה טוענת המבקשת כי בפסק הדין המחזיר התבקשה הוועדה לשקול שוב את עמדתה. הוועדה לא עשתה כן, אלא הודיעה לבית הדין ששקלה את מכלול הנתונים בעניינה בעבר, ללא נימוק או התייחסות ספציפית לעניינה של המבקשת. על הוועדה היה להתייחס למכלול הנכויות בעניינה של המבקשת, ולא לפטור את עצמה בקביעה כי מדובר באחוזי נכות נמוכים. נוכח זאת מבקשת המבקשת כי הדיון עניינה יוחזר לוועדה בהרכב אחר.

6. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה לעררים (אי כושר) ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. זאת מן הטעמים כמפורט להלן.

7. בפסק הדין המחזיר התבקשה הוועדה לשקול שוב את עמדתה לאור הנתונים העולים מחוות דעתה של פקידת השיקום, ניסיונה התעסוקתי, העובדה כי ישנה עליה באחוזי הנכות הרפואית וכן יכולתה האינטלקטואלית והפיזית. לאור זאת התבקשה הוועדה לשקול לקבוע דרגת אי כושר למבקשת, שלא בשיעור הנמוך ביותר. בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר ובנוגע לעלייה בדרגת הנכות הרפואית הסבירה הוועדה כי מדובר בתוספת של דרגת נכות בשיעור 10%, ואין בתוספת זו כדי להשפיע על אפשרויות התעסוקה של המבקשת.

לאחר מכן התייחסה הוועדה לחוות דעתה של פקידת השיקום, המפרטת את ניסיונה התעסוקתי של המבקשת ואת שנות השכלתה. בחוות דעתה, לא המליצה פקידת השיקום לקבוע למבקשת דרגת אי כושר בשיעור מלא, אלא ציינה כי היא מסוגלת לעבודה קלה. נוכח זאת קבעה הוועדה כי דרגת אי הכושר שנקבעה למבקשת תואמת את כושרה התעסוקתי לעבודה, וציינה כי המבקשת עובדת בהיקף חלקי. קביעתה זו עולה בקנה אחד עם המלצת פקידת השיקום וכן עם חוות דעתו של הרופא המוסמך בעניינה של המבקשת. משכך, מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין המחזיר.

אכן, הוועדה ציינה כי הנתונים אליהם התבקשה להתייחס עמדו לפניה גם בישיבתה הקודמת והיא הייתה ערה להם. עם זאת, ציון זה אינו מלמד על כך שהוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר, ולא שקלה שוב את עניינה של המבקשת לאור כלל הנתונים בעניינה.

8. בשים לב לכל האמור, לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה או בפסק דינו של בית הדין האזורי המצדיקה מתן רשות ערעור. לפיכך, דין הבקשה להידחות.

ניתנה היום, י"ח כסלו תשע"ה (10 דצמבר 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.