10 דצמבר 2014

לפני:

כב' השופטת אורנית אגסי

החלטה

1. לפני בקשתה של המבקשת גב' עדינה בני (התובעת - הנתבעת שכנגד) למחוק על הסף את התובענה שכנגד שהוגשה כנגדה על ידי המשיב מר שלמה בן דוד (הנתבע - התובע שכנגד).

2. התביעה בסך 105,741 ₪ היא לזכויות שונות מכוח דיני העבודה.

התביעה שכנגד, בסך 43,880 ₪ היא להשבת מתנות ו/או שווין הכספי של מתנות שלטענת הנתבע הוא העניק לתובעת במהלך יחסיהם.

3. עיקר העובדות הנחוצות לעניננו

א. המבקשת הועסקה על ידי המשיב תחילה כעוזרת במשרדו ולאחר מכן כמנקה בביתו.

ב. יחסי העבודה התקיימו בין 01/2009 לבין 12/2012 הצדדים חלוקים בשאלה האם מדובר בעבודה רציפה או במספר תקופות עבודה במהלך התקופה.

ג. תלושי שכר הונפקו למבקשת רק בחלק מתקופת העבודה.

ד. בין הצדדים היו יחסים קרובים מעבר ליחסי העבודה בינהם.

ה. המשיב העניק למבקשת מתנות שונות במהלך הכרותם. מתנות כגון חופשות, מימון טיפולים רפואיים, מימון טלפון וצורכי בית של המבקשת ובני משפחתה. המשיבה לא הכחישה קבלת מתנות אולם אין אנו נדרשים להכריע לגבי כל מתנה ומתנה האם ניתנה.

טענות הצדדים

4. לטענת המבקשת יש למחוק את התביעה שכנגד על הסף בהעדר סמכות ענינית לבית הדין לדון בה. המתנות לא הוענקו במסגרת יחסי עבודה. הענקת מתנות במקום שכר ו/או פיצויי פיטורין סותרת את הוראות חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 ואת חוק פיצויי פיטורין, תשכ"ג-1963. הטענה כי מדובר במתנה על תנאי שנועדה להחליף שכר ו/או פיצויי פיטורין ולכן היא נובעת מיחסי העבודה אינה מחזיקה מים שהרי בכתב התביעה שכנגד נטען כי המתנות ניתנו כדי לבטא רגשי הכרת תודה וממילא לא ניתן להעניק מתנות במקום שכר.

5. המשיב טוען כי לבית הדין סמכות ענינית לדון בתובענה בהתאם לתקנה 53 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד -1984 אותן רשאי בית הדין לעבודה לאמץ על פי הוראת תקנה 33 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב -1991 וזאת משום שמדובר באותם צדדים לסכסוך.

דיון והכרעה

6. כלל נקוט הוא כי בית הדין יימנע מסילוק תובענה על הסף, בטרם תינתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה לפרוש בפני בית הדין את טענותיהם, להביא ראיותיהם ולשמוע עדיהם. בית הדין יעשה שימוש בסמכותו לסלק תובענה על הסף במשנה זהירות ובמקרים חריגים בלבד, בהם יוכח מעל לכל ספק, כבר בשלב מקדמי זה, כי התובענה חסרת יסוד משפטי ו/או עובדתי באופן שאין לה על מה לסמוך, כך שאף אם יוכיח התובע כל טענותיו הנטענות בכתב התביעה לא יהא בכך כדי להקנות לו את הסעד המבוקש.

סעיף 45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991 קובע כדלקמן

"45. (א) בית הדין רשאי בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לדחות

על הסף תובענה נגד נתבע מאחד הנימוקים האלה:

(1) מעשה בית דין

(2) חוסר סמכות

...

(ג) לא ייעתר בית הדין לבקשת דחיה מחוסר סמכות, אם נראה לו שיש

להעביר את העניין לבית משפט או לבית דין מוסמך לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984

7. סמכותם הענינית של בתי דין לעבודה הוגדרה בסעיף 24 (א) (1) לחוק בית הדין לעבודה , התשכ"ט-1969 הקובע כי "לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה... " הדיבור "שעילתן ביחסי עבודה" פורש בפסיקה כתובענות בעניין שנובע מיחסי עובד מעסיק, כלומר מזכויות המוקנות וחובות המוטלות ביחסים בין עובד ומעסיק .

8. נפסק כי מקום בו ישנן מספר עילות תביעה, חלקן בסמכות בית הדין לעבודה וחלקן אינן בסמכותו אין מנוס מפיצול התביעה ע"ע 2618/03 פי.או.אס (רסטורנט סולושינס) בע"מ נ' ליפקונסקי פ"ד נט(3).

9. מעיון בכתב התביעה שכנגד עולה בבירור כי עילות התביעה שכנגד אינן עילות שנובעות מיחסי העבודה בין הצדדים. התובע עצמו הגדיר את התביעה כתביעה כספית חוזית ולפי תאוריו את המתנות שהעניק אין מדובר במתנות שניתנו עקב ובשל יחסי העבודה בין הצדדים.

בתשובה לבקשה למחיקה על הסף מבהיר המשיב כי "בין המשיב למבקשת התקיימו יחסים מיוחדים שאלמלא היו לא היתה מקבלת המבקשת את כל טובות ההנאה שקיבלה מהמשיב, כנהוג ביחסי עבודה רגילים" (סע' 8 לתשובה, ההדגשה הוספה). המשיב עצמו מבהיר כי לולא התקימו יחסים מיוחדים בין הצדדים לא היתה המבקשת מקבלת את המתנות שקיבלה, קרי אין מדובר בתגמול עבור עבודה או בשל יחסי העבודה אלא בשל היחסים שחרגו מיחסי עובדת-מעסיק.

10. עולה אם כן כי עילת התביעה אינה עילה שביחסי עבודה ומשכך אין לבית הדין סמכות לדון בתביעה.

דין התביעה שכנגד להימחק.

לאור הקביעה דלעיל ישא התובע שכנגד בהוצאות הנתבעת שכנגד בגין בקשה זו בסך

1500 ₪.

ניתנה היום, י"ח כסלו תשע"ה, (10 דצמבר 2014), במעמד הצדדים/בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.