ע"י עו"ד שחר בוטון

ערעור על החלטת רשם בדבר מחיקת כותרת התביעה 'בסדר דין מקוצר', אותה הגישה המערערת נגד המשיבה, אגב חיובה של המערערת בהוצאות.

א. ההליך והצדדים לו

1. המערערת הגישה נגד המשיבה תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום 1,556.5 ₪ בתא"ק (חד') 41215-02-14 (להלן התביעה). ביסוד התביעה ניצבה טענת המערערת כי הנתבעת-המשיבה רכשה מנוי למתן שירותים באינטרנט, ולפי ההסכם שנכרת בהקשר זה – עליו חתמה המשיבה באמצעות האינטרנט ובעזרת מכשיר סלולרי שברשותה – חבה המשיבה למערערת סכום קרן בסך של 1,372 ₪ והפרשי הצמדה וריבית בסך 184.5 ₪, אשר מהווים יחד את סכום התביעה [להלן כתב התביעה; נספח א' לתיק מוצגי המערערת].

2. במענה לכתב-התביעה הגישה הנתבעת-המשיבה בקשה שכותרתה "בקשה למחיקת התביעה על הסף ו/או לחלופין מחיקת כותרת ו/או לחלופין הפקדת ערבון ע"י המשיבה" [להלן בקשת המשיבה; נספח ב' בתיק מוצגי המערערת].

3. לכב' הרשם הוגשו תגובת המערערת בהתייחס לבקשת המשיבה ותשובה לתגובה מטעמה של המשיבה [נספחים ג' ו-ד' בתיק מוצגי המערערת].

4. ביום 11.5.2014 ניתנה החלטת כב' הרשם (ש' רומי) בבקשת המשיבה. כב' הרשם הורה על מחיקת הכותרת בשל כך שהתביעה אינה מתאימה להידון בסדר דין מקוצר; למערערת ניתנה הזדמנות להגיש כתב-תביעה מתוקן בסדר דין מהיר. על המערערת הושתו הוצאות הבקשה בסך 3,000 ₪ (כולל מע"מ) ללא קשר לתוצאות ההתדיינות (להלן ההחלטה). על החלטה זו נסב הערעור שלפני, בגדרו משיגה המערערת בקליפת-אגוז הן על מחיקת הכותרת ועל הטעם שניתן לה בהחלטה והן על חיובה בהוצאות בסכום שלשיטתה אינו סביר ומידתי.

5. בהחלטה מיום 12.6.2014 נקבע כי הערעור ידון בדרך של הגשת כתבי-טענות וטיעונים בכתב ומבלי לקיים דיון במעמד הצדדים, תוך מתן הזדמנות לבעלי-הדין לבקש לקיים דיון. הצדדים לא ביקשו לקיים דיון כזה; לצד הודעת הערעור הונחו לפני תשובת המשיבה לערעור ועיקרי טיעון שהגישו הצדדים על נספחיהם, ובכלל זה תיק מוצגי המערערת.

ב. דיון והכרעה

דין הערעור להידחות. להלן יובאו הטעמים לכך.

1. אין ממש בטענת המערערת על-אודות פיצול בקשת המשיבה, והנפקות הנודעת לחסרונה של בקשה חלופית למתן רשות להתגונן – כמתחייב מן ההלכה שנפסקה ברע"א 10227/06 בובליל נ' עו"ד אינדיג (5.2.2007). עיון בבקשת המשיבה, כפי שצורפה בידי המערערת עצמה לתיק מוצגיה, מלמד כי נכללה בה עתירה חלופית מפורשת למתן רשות להתגונן, ככל שלא תיענה הבקשה לסילוק התובענה על הסף או הבקשה למחיקת כותרת; לשם כך צורף לבקשה תצהיר המשיבה, תוך הדגשה שהוא מהווה את בקשתה לרשות להגן [ר' הסיפא בפסקה הראשונה בבקשת המשיבה].

2. המערערת מלינה על קביעת כב' הרשם כי יש למחוק את הכותרת 'בסדר דין מקוצר' בשל כך שסכום התביעה אינו קצוב – דרך כלל, וביתר שאת בשל כך שהמשיבה לא טענה זאת ולא ניתנה למערערת הזדמנות לטעון טענותיה בסוגיה זו. דין הטענה להידחות.

הגשת תביעה בסדר דין מקוצר כרוכה בפגיעה בזכותו של הנתבע להתגונן נגד התובענה. דרכו של נתבע להתגונן, בהליך מסוג זה, אינה סלולה: על-מנת שיוכל להתגונן עליו לבקש (ולקבל) רשות לעשות כן, ואזי ברגיל יהא תצהירו שניתן לתמיכת הבקשה לכתב-הגנתו; לחלופין, עליו לבקש (ולקבל) מחיקת הכותרת, תוך העברת ההליך לפסים של הליך רגיל ואזי תינתן לנתבע בדרך כלל הזדמנות להגיש כתב-הגנה במענה לכתב-התביעה [תקנה 204 לתקנות סדר הדין האזרחי]. הגבלת כוחו של נתבע להתגונן מפני תביעה כרוכה מניה וביה בפגיעה בזכות הגישה שלו לערכאות – זכות שיש לה מימד של זכות יסוד [שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד 38-27 (מהדורה שניה, 2008)]. בשל כך יש להקפיד הקפדה יתרה על כשירותה של תביעה המוגשת בסדר דין מקוצר להתברר בהליך כזה, ובדין קבע כב' הרשם כי הבחינה נעשית ראשית לכל לפי כתב-התביעה כפי שהוגש – ולא על-יסוד טענות הנתבע [ע"א 4345/05 שובל שדמה מימון וסחר בע"מ נ' בנק לפיתוח התעשיה בישראל בע"מ, פסקה 7 (2006)].

3. אכן, לבעלי-הדין זכות להישמע ולטעון טענותיהם טרם מתן החלטה שיפוטית בעניינם. אשר על כן, משסבר כב' הרשם שהתביעה אינה מתאימה להידון בסדר דין מקוצר לא רק מטעמים שבהיעדר ראיה בכתב על-אודות החוזה וההתחייבות שביסוד התביעה – טענה שנכללה באופן מפורש בבקשת המשיבה, אלא גם בשל היותו של סכום התביעה לא קצוב – טענה שלא נכללה בבקשת המשיבה – היה עליו ליתן לצדדים הזדמנות לטעון טענותיהם בעניין זה בטרם יכריע בבקשה גופה [ע"א 197/89 הסתדרות אגודת ישראל-בארץ ישראל נ' שוורץ, פ"ד מה(3) 320, 324 (1991)]. יחד עם זאת, אין ספק שהפגיעה בזכות הטיעון של המערערת בעניין זה באה על תיקונה בהליך הערעור דנן, בו ניתנה לה הזדמנות הולמת להישמע ולשטוח את טענותיה כנגד ההחלטה שהורתה על מחיקת הכותרת גם בשל כך שסכום התביעה אינו קצוב. בנסיבות אלה, מתן זכות טיעון למפרע תיקנה את העוול הדיוני שנגרם למערערת בהליך קמא, ואין מקום לבטל את ההחלטה אך בשל כך שזכות הטיעון לא ניתנה קודם לכן, טרם ההכרעה הראשונית בבקשת המשיבה.

4. לגופם של דברים, ברי כי ביסוד כתב-התביעה ניצבה טענת המערערת לפיה חבה לה המשיבה סכום של 20 ₪ במכפלה שאינה ידועה, כפי שאכן קבע כב' הרשם בהחלטה. טיעונו של כתב-התביעה בסוגיה זו חסר ולקוי; כך נכתב, בעניין זה, בסעיף 3 לו: "גב' הרר/אסטרוגונו פרח (להלן: 'הנתבעת'), ביקשה להיות מנויה לשירותי המידע שבאתר האינטרנט והתחייבה לשלם תמורת הגישה למידע שבאתר סך של 20 ₪ (כולל מע"מ) שבוע שבו הגישה וזאת באמצעות אישור תנאי העסקה המופיעים בדך ההרשמה וכן אישור תקנון השירות [...]" [כך במקור, ק"א]. אין בכתב-התביעה טיעון סדור, דבר-דבור-על-אופנו, שילמד כיצד היה התעריף העתי בסך של 20 ₪ לקרן חוב בסך של 1,372 ₪, ובהיעדר טיעון כזה לא ניתן לראות בסכום התביעה 'סכום קצוב' שיסלול את הדרך להגשתה בסדר דין מקוצר. קציבות הסכום נלמדת מניסוחו של כתב-התביעה כפי שהוגש; תובע אינו רשאי לצפות כי בית-המשפט יפשפש בנספחי כתב-התביעה על-מנת להעריך קציבות זו ולדלות נתונים לגביה, שמא היא מתקיימת או דווקא חסרה.

זאת ועוד, בהודעת הערעור דנן ציינה המערערת נתון רלוונטי שמקומו נפקד מכתב-התביעה, והוא כי חלק מן התשלום החודשי השוטף שחל על-פי הנטען על המשיבה שולם באמצעות חברת הסלולר, באופן שבכתב-התביעה צויינה רק יתרת החוב [שם, בסעיף 19]. די בהודאה זו כדי ללמד כי כתב-התביעה כפי שהוגש חסר נתונים מהותיים על-אודות אופן חישוב הסכום שנתבע, באופן ששולל כל טענה בדבר היותו קצוב ומתאים לבירור בסדר דין מקוצר.

5. ההחלטה בדבר מחיקת הכותרת ניתנה גם ובנוסף על-יסוד קביעת כב' הרשם כי הדרישה לראיה בכתב אינה מתקיימת בכתב-התביעה. מדובר בקביעה נכונה ואין מקום להתערב בה. החוזה עליו נסמכה התובענה נחתם, כך לטענת המערערת, באמצעות רשת האינטרנט. התיעוד שצורף לכתב-התביעה לכאורה אינו נושא חתימה של המשיבה, דיגיטלית או אחרת. על-מנת לתקף את התיעוד ממנו ביקשה המערערת להסיק קיומו של חוזה בין הצדדים צורפו לכתב-התביעה כמה מסמכים: חוות-דעת טכנולוגית לגבי אותנטיות של מערכות המערערת, תצהיר של סמנכ"ל סלקום לגבי אותנטיות המערכות של המערערת ותצהיר באותו עניין של מנהל פרויקטים באגף מוצרים ושירותים בחברת פלאפון [סע' 11 ונספחים 3-1 לכתב-התביעה].

לפי תוכנם ומהותם, המסמכים הללו אינם מהווים ראיה בכתב אלא עדות; כשירותם לשמש בסיס לקביעת ממצא לטובת המערערת בדבר קיומה של התקשרות חוזית תקפה שנתכוננה באמצעות רשת האינטרנט בינה לבין המשיבה מותנית בכך שבית-המשפט ישמע את העדים הללו וימצא שיש לאמץ את עדותם. מסמכים שלפי מהותם הם עדות שניתנה לצרכי המשפט אינם באים בגדר אותה ראיה בכתב הדרושה לפי תקנה 202(1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי על-מנת להכשיר תביעה לבירור בסדר דין מקוצר. הראיה הנדרשת בכתב היא מסמך אותנטי שנערך בין הצדדים בזמן-אמת, לשם כינון ההתקשרות ביניהם; עליה לעמוד על רגליה שלה, מבלי שכוחה ומעמדה הלכאורי יהיו תלויים בעדויות שתשמענה במשפט.

כבר נפסק כי "הדרישה בדבר ראיה בכתב, ביחד עם הדרישות הרלוונטיות הנוספות שבתקנה 202 - סכום קצוב ותביעה מכוח חוזה או התחייבות - מיועדות למיין תביעות על יסוד ההנחה שקיים סיכוי גבוה כי התובע יזכה בתביעתו, אם כתב התביעה והנספחים שאיתו מקיימים את הדרישות האמורות (ראו ע"א 236/64 חברת ארדה בע"מ נ' כץ, פ"ד יח(3)518, 522 מול האות ז', וכן י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), עמ' 654). אותה הנחה הסתברותית חלה אף לגבי התביעות האחרות שניתן להגישן בסדר דין מקוצר, בהתאם לתקנה 202. מכאן הצידוק להשמת משוכה בדרכו של הנתבע בתביעה בסדר דין מקוצר. אין לו זכות אוטומטית להתגונן בפני התביעה, אלא עליו לקבל רשות, ורק משזו ניתנת רשאי הוא להתגונן" [עניין שובל שדמה מימון וסחר בע"מ שנזכר לעיל, בפסקה 9]. כאשר אותו מסמך בכתב שעליו נסמכת התביעה אינו ניצב על רגליו שלו, ונדרשת עדות חיצונית כדי לתקפו, אינה מתקיימת הדרישה לראיה בכתב שתכשיר תביעה להתברר בסדר דין מקוצר.

בצרפה לכתב-התביעה עדויות שהן נחוצות לכאורה לשם הכשרת ההתקשרות האינטרנטית בין הצדדים והוכחת תקפותה, פגמה המערערת במו ידיה בכוחם של מסמכי ההתקשרות שעליהם היא נסמכה להוות ראיה בכתב לצרכי הגשת ההליך בסדר דין מקוצר.

6. נוכח הדברים הללו, אין מקום להתערב בהחלטת כב' הרשם שהורתה על מחיקת הכותרת ועל העברת ההליך לפסים רגילים, תוך מתן הזדמנות למערערת להגיש כתב-תביעה מתוקן בסדר דין מהיר. מן האמור לעיל – ובכלל זה הודאת המערערת כי מכתב-התביעה נשמטו נתונים על-אודות תשלום חלקי של החוב באמצעות חברת הסלולר – ברי כי יש לתקן את כתב-התביעה על-מנת לסלול את הדרך לדיון בו.

7. כלל הוא כי ערכאת הערעור תתערב רק במשורה ובמקרים נדירים בלבד בהחלטת הערכאה הדיונית שנסבה על פסיקת הוצאות ההליך. כך נקבע בעניין זה [ע"א 2906/01 עיריית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פסקה 57 (25.5.2006)]:

ככלל, אין בית המשפט שלערעור מתערב בקביעותיו של בית משפט קמא לעניין שכר טרחה והוצאות שכן עניינים אלה מסורים לשיקול דעתו של בית המשפט הדן בעניין. יחד עם זאת, במקרים חריגים בהם נראה כי נפלה טעות משפטית בהחלטה או שנתגלה פגם מהותי בשיקול הדעת של הערכאה הראשונה, יש מקום להתערבותה של ערכאת הערעור גם בעניינים אלה (ראו: ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס, פ"ד מו(2) 60, 68; עניין שלוס, 459-458; עניין סיעת "ביאליק 10", בפיסקה 3; ח' בן נון, א' גוטפרוינד הערעור האזרחי (תשנ"ז) 156-153). תקנה 512(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי סכום שכר הטרחה שפוסק בית המשפט לא יפחת מן התעריף המינימאלי שנקבע בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), תשל"ז-1977, זולת אם הורה בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, על תשלום סכום נמוך יותר. תעריף זה משמש, אפוא, רף תחתון לעניין שכר הטרחה שיש לפוסקו בהעדר נסיבות חריגות. יתרה מכך, המגמה הראויה לעידוד בפסיקת בתי המשפט נוטה לאחרונה אל עבר פסיקת שכר טרחה ריאלי ככל הניתן, על מנת שלא יימצא הזוכה בדין יוצא בחיסרון כיס בשל פער גדול מדי בין ההוצאות שהוציא בפועל ובין ההשתתפות בהוצאות שנפסקה לטובתו (ראו: בג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה והמסחר [פורסם בנבו]; עניין סיעת "ביאליק 10", בפיסקה 3; א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית, תשס"ה) 665; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 546-545).

בענייננו נסבה פסיקת ההוצאות על שכר-טרחת עורך-דין, אף שהדבר לא צוין בה במפורש; הדבר משתמע מן התיבה 'כולל מע"מ' אשר נכללה בהחלטה בהקשר זה. סכום התביעה איננו חזות הכול בקביעת שיעור שכר-הטרחה. לבעל-דין שמגיש תביעה בסכום נמוך אין זכות קנויה לצפות כי אם יחוייב בהוצאות, יעשה הדבר בהכרח תוך גזירתן מסכום התביעה. פסיקת סך של 3,000 ₪ כולל מע"מ בגין בקשה למחיקת כותרת בה הוגשו בקשה, תגובה ותשובה, וכאשר אין מדובר בכתב-תביעה קצר ופשוט אלא בתובענה עתירת סעיפים ונספחים, אינה חורגת ממתחם הסבירות באופן שמצדיק התערבות של ערכאת הערעור בה. לא ניתן לומר שהיא נגועה בטעות משפטית או בפגם מהותי בשיקול-הדעת של הערכאה הדיונית.

יחד עם זאת, ובהתחשב בכך שסכום ההוצאות שפסק כב' הרשם הוא על הרף הגבוה – אף שאינו חורג ממתחם הסבירות באופן שיש להתערב בו – לא תפסקנה למשיבה הוצאות נוספות בהליך הערעור דנן, חרף התוצאה של דחיית הערעור.

ג. סיכומם של דברים

הערעור נדחה אפוא ללא צו להוצאות מעבר לסכום שנפסק בהחלטת כב' הרשם.

המערערת תגיש כתב-תביעה מתוקן, כמתחייב מהחלטת כב' הרשם ומן האמור לעיל בחלק ב(6), כל זאת עד 7.12.2014. כתב-התביעה המתוקן יומצא למשיבה בתכוף לאחר הגשתו. כתב-הגנה יוגש במועד הקבוע בדין.

המזכירות תמציא את פסק-הדין לצדדים ותעבירנו לעיון כב' הרשם, וכן תיצור תזכורת מזכירות בתא"ק 41215-02-14 לשם מעקב אחר הגשת כתבי-טענות מתוקנים כמתחייב מפסק-דין זה.

ניתן היום, י"ב חשוון תשע"ה, 05 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.