1. לפני תביעה לפיצוי התובעים בגין נזק שנגרם לרכבו התובע 2 כתוצאה מתאונה שארעה ביום 1.8.13 ברחוב הרימון בקרית אונו.
2. על פי הנטען בכתב התביעה רכב הנתבעת נסע מאחורי רכב התובעים, לא שמר ופגע בו מאחור. לאחר התאונה ביקש התובע 2 מנהג הנתבעת את פרטיו אך הוא סירב, על כן נסע רכב התובעים אחרי רכב הנתבעת ובמקום לעצור, פגע רכב הנתבעת ברכב התובעים בשנית בשתי הדלתות הימניות.
3. בכתב ההגנה נטען כי מיניבוס הנתבעת נסע בנתיב הימני ורכב התובעים שאצה לו הדרך סטה חדות לנתיב הימני ופגע במיניבוס.
4. בדיון שהתקיים בפני העידו מטעם התובעים, נהגת הרכב והתובע 2 ומטעם הנתבעת העיד נהג המיניבוס. בנוסף הוגשו לעיוני תמונות הנזק, תמונות מקום התאונה, תקציר תיק המשטרה וההודעות לחברות הביטוח.
5. נהגת התובעים העידה כי נסעה בנתיב הימני סמוך לכיכר, אותתה כדי להשתלב בנתיב השמאלי, ניתנה לה אפשרות לעבור בהסתמך על קשר עין בין המראות, וכמה דקות לאחר שהשתלבה ונכנסה לכיכר הרגישה מכה כתוצאה מפגיעה מאחור, והבחינה בנהג שנסע מאחוריה עושה לעברה תנועה מגונה ואומר לה שמגיע לה. נהגת התובעים יצאה מהרכב וביקשה שנהג הנתבעת ימסור פרטים אך הוא סירב והמשיך לנסוע. נהגת התובעים הכחישה כי עסקה בפלאפון שלה באותו זמן. נהגת התובעים נסעה אחרי המיניבוס תוך צפירה ורשמה את מספר הרישוי שלו. לאחר מכן התקשרה לאביה, אשר עבד במקום אליו נסע המיניבוס, הנהגת הראתה לאביה את המיניבוס שפגע בה והוא ניסה לעצור אותו, אך נהג הנתבעת ניסה לדרוס אותו. לאחר מכן אביה החליף אותה בנהיגה ברכב התובעים והם עקפו את המיניבוס, נוצר מרחק של כ- 80 מטר בין כלי הרכב והמיניבוס פגע ברכב התובעים בשתי הדלתות. לטענת נהגת התובעים, הם לא נסעו מהר מאחר ומדובר באזור מרובה פסי האטה וכיכרות ושללה הטענה כי הם נסעו בניגוד לכיוון הנסיעה וחסמו את הנתיב השמאלי לאחר שעקפו את המיניבוס בכדי להכריח אותו לעצור ולתת פרטים, וטענה כי המיניבוס סטה לעברם ופגע בהם בדלתות.
6. התובע חזר על גרסת בתו וטען כי הלך לצומת ונופף למיניבוס כדי שיעצור ובמקום לעצור הוא המשיך לנסוע, הדף אותו והפיל אותו אל הכביש. התובע העיד כי החליף את בתו בנהיגה ותיאר כיצד חסם את המיניבוס וטען כי היה לו פתח קטן לעבור ובמקום לעצור הוא נכנס ו"העיף" את רכב התובעים חמישה מטרים. בהמשך עדותו טען התובע כי המיניבוס במקום לפנות ימינה פגע בו בכוונה והמשיך בנסיעה. התובע אישר כי בתו לקחה את מספר המיניבוס לפני כן.
7. נהג הנתבעת שהינו נהג הסעות העיד כי נסע במסגרת עבודתו, וכשהגיע לכיכר בו שני הנתיבים מתמזגים לאחד, עמד רכב התובעים לפניו אלא זז. לטענת הנתבע צפר והבחין כי נהגת התובעים עסוקה בטלפון. לאחר מכן הניחה נהגת התובעים את הטלפון בצד ורכבה חזר לאחור 20 ס"מ ופגע ברכב הנתבעת. נהג הנתבעת הכחיש כי ניסה לעקוף את רכב התובעים. לטענת נהג הנתבעת, נהגת התובעים החלה לצעוק עליו והוא בתגובה אמר לה כי היה בעמידה וכי רכבה חזר אחורה ופגע בו, ואדם שנסע בסמוך אמר לו כי ראה שנהגת התובעים אשמה בתאונה. נהג הנתבעת קיבל את פרטיו של אותו אדם אולם הוא לא הובא לעדות.
8. נהג הנתבעת המשיך בנסיעתו ולאחר שפנה בסוף הרחוב ימינה שמע שמישהו דופק עם היד על החלון של רכבו והוא ראה שלא קרה לו כלום ושהוא הלך למדרכה. נהג הנתבע גרס כי ראה במראה שנהגת התובעים והתובע החליפו מקומות ברכב וכי הם ממשיכים לנסוע אחריו. בהמשך הנסיעה, התובע ניסה מספר פעמים "לסגור" אותו ולהוריד אותו מהכביש, עד שלאחר סיבוב רכב התובעים עקף אותו מטע וסטה לכיוונו, ולא הייתה לו ברירה אלא להשאיר את ההגנה ישר וללחוץ על הבלם שאם לא כן היה פוגע ברכב שחנה בצד ימין. לאחר התאונה השנייה התובע יצא והתחיל לצעוק נהג הנתבעת אמר לו שהוא מזמין משטרה ואז התובע נכנס לרכב וברח, והנתבע יצא מהרכב וצילם תמונות. נהג הנתבעת נשאל מדוע לא עצר כשהבחין ברכב רודף אחריו והשיב כי הוא שומר חוק והיה מסוכן.

נהג הנתבעת התבקש להתייחס לתוכן ההודעה שנמסרה לנתבעת שאינה תואמת את הגרסה בעדותו והוא השיב כי הוא לא יודע מה הם כתבו וכי אינו חתום על הטופס.

1. מן העדויות עולה כי המדובר למעשה בשתי תאונות, האחת בה רכב התובעים נפגע מאחור והשנייה בה רכב התובעים נפגע בדופן הימנית.

התאונה הראשונה

באשר לתאונה בה רכב התובעים נפגע מאחור, בפני גרסת נהגת התובעים אל מול גרסת נהג הנתבעת. גרסת נהגת התובעת בעדותה תואמת את גרסתה בהודעה לחברת הביטוח. גרסה זו מקבלת חיזוק בהודעה שנמסרה לנתבעת בה מתוארת למעשה התאונה השנייה ושם צוין כי "צד ג'" כעס על נהג הנתבעת לאחר שמספר דקות קודם לכן לא אפשר לה להיכנס לנתיב נסיעתו. אמנם נהג הנתבעת התכחש לאמור בהודעה וציין כי אינו יודע מה כתבו, ואינו חתום על הטופס, אולם מעיון בטופס עולה כי המדובר בדיווח טלפוני אשר נמסר לנתבעת וסביר להניח כי תיאור השתלשלות העניינים לא הומצא על ידי מאן דהוא בחברת הביטוח ונמסר לנתבעת על ידי נהג הנתבעת או מי מטענו בחברת ההסעות בה הוא עובד ועל כן הדברים משקפים את מה שהיה.

התמונה המתקבלת אם כן היא כי רכב התובעים ביקש להשתלב לפני רכב הנתבעת קרוב למעגל התנועה ונהג הנתבעת ככל הנראה לא רצה לאפשר זאת לנהגת התובעים או למצער לא שמר מרחק מספק שיאפשר לה השתלבות בטוחה ופגע ברכב התובעים מאחור.

הנתבעת לא הביאה לעדות עד אשר לטענת נהג הנתבעת אמר שנהגת התובעים אשמה ומסר את פרטיו וזאת ללא כל הסבר. בנסיבות אלה מוחזקת הנתבעת כמי שנמנעה מהבאת ראיה אשר לו הייתה מובאת הייתה פועלת לרעתה.

אשר על כן לגבי התאונה הראשונה אני מקבלת את גרסת נהגת התובעים וקובעת כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של נהג הנתבעת.

התאונה השנייה

משלושת העדויות עולה כי לאחר התאונה הראשונה חלה הסלמה בהתנהלות הצדדים, כאשר נהגת התובעים גייסה את אביה למה שאינו ניתן לתיאור אלא כמרדף אחרי רכב הנתבעת וזאת על אף שבשלב זה היה בידיה מספר הרישוי של רכב הנתבעת והיה באפשרותה, באמצעותו לקבל את הפרטים הדרושים לה לתביעת הביטוח וכל שנותר לה הוא להגיש תלונה למשטרה.

מן העדויות כולן עולה כי נהגת התובעים ואביה, הוא התובע 2, החליפו מקומות, והתובע המשיך לנהוג ברכב במרדף אחרי רכב הנתבעת תוך שהוא מנסה לחסום אותו עד שבשלב כלשהו פגע רכב הנתבעת ברכב התובעים בדופן הימנית.

נהגת התובעים והתובע מסרו גרסה מעורפלת לגבי הנסיבות שהובילו בסופו של דבר לקרות התאונה השנייה. מנגד הוצגה בפניי תמונת המקום. גרסת נהג הנתבעת כי צילם את התמונות לאחר שרכב התובעים נסע לא נסתרה. בתמונה נראה כי מימינו של רכב הנתבעת אכן חונה רכב באופן המחזק את גרסתו כי לא היה לו מנוס ועקב חסימתו על ידי רכב התובעים בלם ופגע ברכבם בכדי להימנע מסטייה ימינה ופגיעה ברכב חונה.

בנסיבות אלה, ועל אף שאין בקביעתי זו כדי לאשר או להסכים עם התנהלות נהג הנתבעת אשר לא החליף פרטים עם נהגת התובעים ולא עצר את רכבו, אני סבורה כי התנהלות התובע ובתו במרדף אחרי רכב הנתבעת וחסימת דרכו בהמשך הדרך הייתה הסיבה המכרעת לקרות התאונה השנייה וזאת מעבר להיות התנהלותם לא הגיונית ויוצרת סיכון שעה שהיה באפשרותם, כאמור, להימנע מכל זה ולעשות שימוש במספר הרישוי של רכב הנתבעת לצורך קבלת הפרטים הדרושים להם.

סיכומו של דבר אני קובעת כי האחריות לקרות התאונה השנייה רובצת לפתחם של התובעים.

1. סיכומו של דבר אני מקבלת את התביעה כנגד הנתבעת ככל שהיא נוגעת לנזק במוקד האחורי בלבד. התביעה לגבי המוקד הימני נדחית.

אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים נזקיהם בגין המוקד האחורי, השתתפות עצמית וכינון, היינו סך של 5,322₪, בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה, שכר העדה כפי שנפסק בדיון בסך 250 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, ה' טבת תשע"ו, 17 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.