1. התובעת, ילידת 1973, עותרת לחייב את הנתבעת בנזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה מהִתקלות ביתד חלוד בחוף הים בחיפה.

לטענתה, ביום 9/6/07, בעת שיצאה מהים לחוף לאחר שחייה בחוף מוסדר בחיפה (חוף הכאמל) מול סוכת המציל , בעיצומה של עונת הרחצה, נתקלה רגלה ביתד ברזל חלוד הנטוע בחול וכתוצאה מכך נגרם לה קרע בכף הרגל השמאלית. התובעת הובהלה לבית חולים ושם בוצעה בהרדמה מקומית שטיפה, תפירה וחבישה של הקרע.

התובעת שהתה באי כושר 8 מים סבלה מכאבים ועותרת לחייב את הנתבעת שבאחריותה תחזוקת החופים, מחמת התרשלות בשמירה על בטחון הבאים לים.

1. הנתבעת מכחישה את הארוע בשל העובדה כי המקרה לא דווח לה בזמן אמת.

לטענתה, היא מפעילה ובאופן קבוע לרבות ביום המקרה שרותי נקיון כמו גם שרותי גריפת לכלוך מהחול ועל כן אין זה סביר שהיה מפגע של ברזל. לחלופין, אין לה אחריות לפסולת שנערמה, ככל שנערמה, בין נקיון לנקיון.

1. הצדדים ביקשו לקבל פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט.
2. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים וראיותיהם, דין התביעה להתקבל.
3. גרסת התובעת בדבר היתד החלוד התקוע בחול נתמכה בתצהיר, ותיעוד הרפואי מיום הארוע מבית החולים לפיו: "ביום קבלתה בחוף הים נפצעה ברגל שמאל מברזל"
4. טענת הנתבעת לפיה נערך נקיון החוף בכל בוקר וכי אולי נזרק ברזל ע"י מאן דהו לאחר הנקיון אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שהברזל היה נטוע כיתד בתוך החול ומן הסתם היה נטוע זמן לא מבוטל לאור העובדה שהיה חלוד ולא מן הנמנע שהונח ע"י הנתבעת עצמה.
5. על הנתבעת, כמי שמחזיקה בחוף, מוטלת חובת הזהירות כלפי הבאים לחוף ועליה לנקוט באמצעים סבירים כדי למנוע מהבאים בתחומה להיפגע וזאת בין השאר מכוח פקודת הנזיקין, סע' 249 לפקודת העיריות , חוק הסדרת מקומות רחצה והצווים שהוצאו מכוחו. פגיעת ה תובעת בנסיבות שתוארו לעיל מעלה כי הנתבעת הפרה חובתה.

לא מצאתי כי בנסיבות הענין קיים אשם תורם הואיל ומי שיוצא מהים, יוצא יחף ולא צרים לצפות להיתקל במפגע דוגמת ברזל בולט וחלוד.

1. מתוך התיעוד שבתיק עולה כי התלונה לנתבעת והבקשה לפיצוי הוגשה כבר בשנת 2012 ויש להצטער כי הנתבעת, דחתה את הדרישה מכל וכל ולא מצאה את הדרך לסיים את התיק מבלי לאלץ את התובעת להגיש תביעה לבית המשפט ולבזבז משאבים נוספים.
2. לא נטען להפסדי שכר או הוצאות אלא לכאב וסבל בלבד.
3. בשים לב לאמור מצאתי להעמיד את סכום הפיצוי הראוי ע"ס 14,000 ₪.
4. אשר על כן אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך 14,000 ₪. הנתבעת תשפה את התובעת בסכום האגרה ששולמה עם פתיחת התיק, לפי קבלה שתומצא לה, ותשא בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,800 ₪.

לאור סיום התיק לפי סעיף 79א, לפני קיום 3 ישיבות ק"מ, אני מורה על פטור ממחצית שניה של אגרה.

ניתן היום, י"א שבט תשע"ו, 21 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.