מונחת לפני תביעה, שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 6.5.13 בירושלים בין כלי רכב נושא מספר רישוי 28-686-78 ובין כלי רכב נושא מספר רישוי 31-164-75 (להלן: "התאונה").

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים ועדות עד התובעת, הסמיכו באי כח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סע' 79א לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן ללא נימוקים וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל במלואה.

עדותו של עד התובעת היתה קוהרנטית ומהימנה. הוא העיד בישרות, כי אינו זוכר אלו נזקים נגרמו בתאונה (שהתרחשה ב- 6.5.13), אך שב וטען, כי רכבו היה נקי מפגיעות קודם לתאונה, וכי הנזקים המתועדים בחוות הדעת השמאית משקפים את נזקי התאונה. הוא שיער, כי כננת שהיתה מותקנת ברכב הנתבעת הסבה הנזק לטמבון. עדותו עולה בקנה אחד עם טופס ההודעה מטעמו במסגרתו דיווח על פגיעה בטמבון ועל שבר בפנס ערפל אחורי. היא גם מתיישבת עם תוואי הכביש (הצר) במקום.

מטעם הנתבעת לא התייצבו עדים למתן עדות. בנסיבות אלה, איני מתרשמת, כי די בטענת הנתבעת, כי שני מוקדי הנזק ברכב התובעת "מנותקים" האחד מהשני כדי להפריך את גרסת התובעת. זאת בפרט מאחר שהנתבעת לא מצאה לנכון לזמן השמאי מטעם התובעת או להציג חוות דעת שמאית נגדית כתימוכין בטענתה זו, ולא סתרה את עדותו של נהג התובעת לעניין זה בכל דרך אחרת.

לפיכך יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 5,187 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל ואגרת משפט ששולמה.

שכר עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, כ"ח כסלו תשע"ז, 28 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.