28 יוני 2015

1. בפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 20.8.13 ומיום 10.3.14 אשר קבעה למערער נכות זמנית בשיעור 10% מיום 31.7.12 ועד ליום 31.10.12 וכן נכות צמיתה בשיעור 5% החל מיום 1.11.12 .
2. המערער, יליד 1968, רתך במקצועו. ביום 20.4.12 נפגע במהלך עבודתו עת ניסה לשחרר ציר תקוע בתוך גלגל ונפגע בחבלה ישירה בעינו הימנית ובאף. הפגיעה הוכרה כתאונת עבודה. ביום 15.1.13 ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה את נכותו הזמנית מיום 31.7.12 ועד ליום 31.10.12 בשיעור 10% והחל מיום 1.1.12 נכות צמיתה בשיעור 0%. על החלטה זו הוגש ערר.
3. כאמור, ביום 20.8.13 התכנסה ועדה רפואית לעררים לדון בעניינו של המערער וקבעה כדלקמן:

"[...]בסיכום אין נכות נוירולוגית.

הוועדה עיינה בחוו"ד מ 30.4.13. הוועדה חולקת מכל וכל על בדיקתו שאינה הולמת את בדיקת הוועדה מהיום וכמו כן, קובע ד"ר טויזר שרירותית שהיה נזק למקולה ולעצב הראיה. זאת בניגוד לבדיקתו עצמו שקובעת כי העצב תקין. וה- OCT מראה על מקולה תקינה לחלוטין.

הוועדה מבקשת חוו"ד פסיכיאטר וא.א.ג היות ומתלונן בשטחים אלה, עם דיון על קש"ס. הוועדה תסכם ללא נוכחות.

מבחינת העיניים אין כל נכות."

ביום 10.3.14 הוועדה התכנסה ללא נוכחותו של המערער וקבעה לעניין התחום הפסיכיאטרי וה-א.א.ג, כדלקמן:

"הוועדה עיינה בחוות דעת א.א.ג ומקבלת אותה, שאין נכות שקשורה לתאונה הנדונה.

הוועדה עיינה בחוות דעת פסיכיאטרית ומקבלת אותה שנכותו 5% לפי סעיף 34 ב(1)-(2).

בהמשך לפרוטוקול מיום 20.8.13 אין נכות נוירולוגית ואין נכות עיניים."

טענות הצדדים

1. לטענת המערער, נפלו טעויות משפטיות בהחלטתה של הוועדה, בכך שלא קבעה למערער נכות בעיניים, נכות נפשית, נכות נוירולוגית וכן נכות בגין צלקות, כפי שיפורט להלן. בתחום העיניים, טעתה הוועדה בכך שהתעלמה מהמסמכים הרפואיים הרבים שהונחו בפניה בתחום זה- המסמך של ד"ר בן בסט איריס מיום 1.8.13, המסמך של ד"ר טויזר הנרי מיום 30.4.13 וכן המסמך של ד"ר שופין מיום 3.2.13 אשר מציינים נזק בשדה הראייה בעין ימין של המערער. ד"ר בן בסט אף הנחתה את המערער שלא לנהוג בשל נזק זה.

לטענת המערער, טעתה הוועדה בכך שהתעלמה גם מהמסמכים הרפואיים בתחום הפסיכיאטרי, לרבות המסמך מיום 21.4.13 שנערך על ידי ד"ר גולדנברג וכן המסמך מיום 21.11.13 שנערך על ידי ד"ר גאגין, המומחה הנוירופסיכולוגי, המראים כי מאז התאונה סובל המערער מהפרעת הסתגלות, מצב נפשי ירוד, נדודי שינה, חוסר מרץ, חרדה וסיוטים. ד"ר גולדנברג המליצה להעניק למערער 30% נכות נפשית וכן ד"ר גאגין אף המליץ לראות במצבו של המערער מצב שהוא עדיין זמני, למשך שנה מהאבחון אשר הציג- אבחנה משולבת של המצב שלאחר חבלת ראש סגורה בעוצבה קלה עם הפרעת הסתגלות, המלווה באפקט מעורב חרדתי ודיכאוני בצורה קלה עד בינונית ועם מהלך שמאיים להפוך לכרוני.

בנוסף, טוען המערער כי טעתה הוועדה בתחום הנוירולוגי, שכן החל מקרות התאונה המערער מתלונן על כאבי ראש עזים וסחרחורות ומקבל טיפול נוירולוגי, כפי שמתועד במסמכים רפואיים, לרבות המסמכים הערוכים על ידי ד"ר שיפון וד"ר אלדר אשר הוועדה לא התייחסה לתוכנם. לבסוף, טוען המערער כי טעתה הוועדה בכך שלא קבעה נכותו בגין השברים באף והצלקות שנותרו בעקבות התאונה. אם כן, לאור הטעויות המשפטיות המוצגות לעיל, המערער מבקש כי עניינו יושב לוועדה.

1. לטענת המשיב, אין ממש בטענותיו של המערער, מלבד טענותיו בתחום הנפשי, כפי שיפורט להלן. בתחום העיניים, המשיב טוען כי הוועדה כללה מומחים בתחום הנוירואופטלמולוגיה, שמעה את תלונות המערער והתייחסה לתיעוד הרפואי שהונח בפניה בתחום זה, לרבות חוות דעתו של ד"ר טויזר מיום 30.4.13. הוועדה נימקה היטב מדוע אינה מקבלת את מסקנתו לעניין הנזק הנטען בעצב הראייה. המשיב טוען כי הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית שהעלתה ממצאים תקינים ולכן קבעה כי אין נכות עינית. זאת ועוד, נטען כי אין הוועדה מחויבת להתייחס לכל מסמך ומסמך. בתחום הנוירולוגי, המשיב טוען כי הוועדה ערכה למערער בדיקה נוירולוגית מקיפה שהעלתה גם היא ממצאים תקינים ומכאן קביעתה כי אין נכות בתחום זה. בתחום א.א.ג, המשיב טוען כי הוועדה אימצה את חוות דעתו של היועץ בתחום זה, פרופ' קרוננברג, מיום 8.1.14 אשר שמע את תלונות המערער, ערך לו בדיקה קלינית, הציג את ממצאו הרפואי כי ישנו מעבר אויר תקין משני הצדדים באף והגיע למסקנה שאין נכות בתחום זה הקשורה לתאונה. לעניין הצלקת, המשיב טוען כי טענה זו כלל לא הועלתה בפני הוועדה ולכן לא היה על הוועדה להתייחס אליה. עם זאת, בתחום הנפשי, המשיב מסכים כי היה על היועץ בתחום הנפשי, ד"ר רומוב, להרחיב את הנמקתו. זאת כי לא ניתן להבין את הלך מחשבתו לעניין קביעת דרגת נכות של 5%, וכי לא התייחס להערכתו של ד"ר גולדנברג מיום 22.4.13 אשר המליץ על דרגת נכות נפשית של 30% ולהמלצתו של ד"ר גאגין מיום 21.11.13 שיש לראות במצבו הנפשי של המערער כזמני למשך כשנה החל ממועד האבחון.

אם כן, המשיב סבור כי בתחום העיניים, הנוירולוגי, הא.א.ג והצלקת דין הערעור להידחות, שכן לגביהם הוועדה קבעה קביעות רפואיות מובהקות שאין על בית הדין להתערב בהן. המשיב מסכים כי עניינו של המערער, בתחום הנפשי, יוחזר ליועץ הרפואי בתחום זה, כדי שהוועדה תשקול את עמדתה מחדש.

1. בדיון שנערך ביום 17.2.15, הצדדים הגיעו להסכמות הבאות:

"עניינו של המערער יוחזר ליועץ הרפואי בתחום הפסיכיאטרי ד"ר רומוב על מנת שיתייחס למסמך רפואי של ד"ר איוון גולדנברג מיום 22.4.13 שבה המליץ, על נכות נפשית צמיתה בשיעור 30%. כמו כן יתייחס היועץ להמלצת הנוירופסיכולוג מטעם הועדה ד"ר רון גגין מיום 21.11.13 שלפיה המליץ לראות במצב הנפשי כזמני למשך כשנה החל ממועד האבחון.

לאחר קיום האמור לעיל על ידי היועץ, יועבר העניין לועדה הרפואית לעררים על מנת שתסכם מסקנותיה.

עוד מוסכם, בהמלצת בית הדין הנכבד, הואיל והענין ממילא מוחזר לוועדה, חרף העובדה שלא נטען מאומה לעניין הצלקת, בפני הועדה, והואיל ובפועל קיימות צלקות בפניו של המערער שמן הראוי שהוועדה תתייחס אליהן- מוסכם כי הועדה תבחן האם יש מקום לקביעת נכות בגין אותן צלקות."

1. ב"כ המערער ביקשה שהות בת 7 ימים על מנת להודיע לבית הדין האם היא עומדת על הערעור בתחומי העיניים הנוירולוגיה, וביום 30.3.15 הודיעה כי אכן עומדת על הערעור בתחומים אלה.

אדון להלן בתחומים אשר בגינם נותרה המחלוקת- תחום העיניים והתחום הנוירולוגי.

דיון והכרעה

1. הלכה פסוקה היא כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 22.6.2006)).
2. אחת מהחובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים, בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). אשר לחובת ההנמקה, עליה להיות ברורה ומפורשת אשר ממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם בית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון האם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130).
3. מעיון בפרוטוקול הוועדה ניכר כי הוועדה הביעה התייחסות מפורשת למספר בדיקות עיניים, ממספר נקודות זמן שונות שהונחו לפניה וכן כי הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית מקיפה בעיניו, כדלקמן:

"הוועדה עיינה בתיעוד עדכני מסיכום ביקור במח' עיניים שיבא (3.8.12)- תאריך הפגיעה הוא 30.4.12. חדות הראיה בבדיקה זו היא תקינה לחלוטין 6/6 בשתי העיניים ללא כל ממצא פנימי או חיצוני בבדיקה פנימית. סיכום הבדיקה- אין כל הסבר לגבי הראש מבחינת העיניים כאשר בחדר המיון נמצא חתך קטן בגבה מימין וחתך לא עמוק תחתון שנתפרו. לא היו תלונות על ירידה בראיה בעיניים במעמד זה וגם לא היה כל ממצא עיני רלוונטי. גם בבדיקת מעקב חודש לאחר התאונה ד"ר מה-נעים 22.5.12 חדות הראיה 6/6 בשתי העיניים ללא כל ממצא עיני או ארובתי. בבדיקה ע"י ד"ר חפץ מ27.2.13 לאור "לאחרונה הרגיש ירידה ניכרת בראיה בצד ימין" חשדה הרופאה בבעיה בשדה הראיה הימני ואף הפנתה אותו לבדיקת שדה ראיה שמדגים חסר טמפורלי מלא בעין ימין בנוכחות שדה תקין לחלוטין בעין שמאל. השדה אינו אמין עם טעויות של פולס פוזיטיב ונגטיב ואין לו ערך כממצא ממקם לאור בדיקת העיניים התקינה ללא סימנים של ... בעצב האופטי הימני- אין אישון פתולוגי ומראה ה.... תקין לחלוטין. בבדיקה היום חדות ראיה עם תיקון אופטי הינו 6/6 בשתי העיניים, חיצונות ותנועה בשתי העיניים ב.מ.פ, האישונים תקינים, פונדוס ב.מ.פ. בשדות הראיה ב...- חסר מלא של השדה הטמפורלי ללא כל התאמה לתנועות ה... שמלאים לשני הצדדים." (ההדגשות אינן במקור- א.ה).

1. לאור דברי הוועדה המוצגים לעיל, ניכר כי הוועדה נתנה דעתה לשלוש בדיקות עיניים שונות שנערכו למערער. כעולה מהתרשמותה, בסמוך למועד התאונה שעבר המערער ביום 30.4.12, לא היו כל ממצאים המעידים על פגיעה בראייה של המערער. הממצא היחיד שהעיד על כך, הועלה בבדיקת עיניים שנערכה למערער על ידי ד"ר חפץ ביום 27.2.13, כעשרה חודשים לאחר התאונה, בה אכן עלה ממצא של נזק בשדה הראייה בעין ימין של המערער. עם זאת, הוועדה טוענת, על סמך ידע מקצועי ולאחר הפעלת שיקול דעתה הרפואי, כי ממצאי בדיקה זו אינם אמינים. מסקנתה זו של הוועדה, מתחזקת לאור ממצאי הבדיקה הקלינית שנערכה למערער על ידי הוועדה. אם כן, ברי כי הוועדה התייחסה באופן מקצועי ומנומק לבדיקות העיניים שהונחו בפניה.
2. בנוסף לאמור לעיל, במסמך שנערך על ידי ד"ר בן-בסט מיום 1.8.13, עולה כי גם ממצאי בדיקתה תקינים וכן בתיעודה את הבדיקות האחרות שנערכו למערער בטרם הגיע אליה, ציינה בהקשר זה כי המערער אכן התלונן על נזק טמפורלי בשדה ראיה אך תלונה זו אינה מאומתת על ידי ממצאים אובייקטיביים בבדיקה. במסמך אשר נערך על ידי ד"ר שופין, נוירולוגית, ביום 3.2.12, מוצג ממצא של הפרעות בשדה הראיה מימין בעין ימין. מאחר והוועדה מפרטת את ממצאי בדיקתה הקלינית ומנמקת את החלטתה, הרי שלא נפל בהחלטתה כל פגם.
3. הוועדה אף התייחסה התייחסות מפורשת לחוות דעתו של ד"ר טויזר מיום 30.4.13, כדלקמן:

"הוועדה עיינה בחוו"ד מיום 30.4.13. הוועדה חולקת מכל וכל על בדיקתו שאינה הולמת את בדיקת הוועדה מהיום וכמו כן, קובע ד"ר טויזר שרירותית שהיה נזק למקולה ולעצב הראיה. זאת בניגוד לבדיקתו עצמו שקובעת כי העצב תקין. וה- OCT מראה על מקולה תקינה לחלוטין."

1. הלכה פסוקה היא כי הוועדה חייבת להתייחס לחוות הדעת הרפואית שהוגשה לה התייחסות "עניינית ומנומקת" (דב"ע ל/0-15 אשר בטרמן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב' 147, 150). הסדר הטוב מחייב שהוועדה רפואית תנתח את חוות הדעת הרפואית אשר בפניה, תצביע על מה שנחשב בעיניה כטעות בחוות הדעת ותנמק שלילת המסקנה שבחוות הדעת (דב"ע לד/0-258 יגאל הניג - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ו' 225, 227). אופן ההתייחסות מושפע מנסיבות המקרה וייתכן להתייחס אליה גם במלים קצרות (דב"ע לב/0-120 צבי מנחם – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ד 73, 76; דב"ע נא/99-122 חיים רייזלר – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ג 169, 170).

הוועדה הסבירה כי מסקנותיו של ד"ר טויזר אינן מתיישבות עם ממצאי הבדיקה הקלינית שערכה למערער וכן הצביעה על ממצאים סותרים בחוות הדעת. אם כן, ניכר כי הוועדה פרסה תשתית עובדתית-רפואית המגבשת את אי הסכמתה עם חוות דעתו של ד"ר טויזר, כך שאי הסכמה זו הוסברה בצורה בהירה, עניינית ומנומקת כדבעי.

1. לעניין התחום הנוירולוגי, הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית והציגה את ממצאיה, כדלקמן:

"בדיקה נוירולוגית- עיצבי גולגולת ב.מ.פ. אין ניסטגמוס. אין הפרעה בתחושת הפנים. בגפיים אין תנוחה פרטית. כח גס שמור. החזרים בידיים הופקו שווים ללא החזר חולני. יתר הבדיקה הנוירולוגית תקינה כולל ה...."

1. אם כן, ניכר כי הוועדה ערכה למערער בדיקה נוירולוגית מקיפה אשר העלתה ממצאים תקינים, המהווים בסיס סביר להחלטתה כי אין למערער נכות נוירולוגית. לעניין המסמכים הרפואיים אשר נטען כי הוועדה לא התייחסה אליהם- המסמך של ד"ר שופין, נוירולוגית, מיום 3.2.13 והתיעוד הרפואי של ד"ר אלדר ממרפאת הכאב- כאמור, אין הוועדה חייבת להתייחס לכל מסמך ומסמך המונח בפניה. מעבר לכך, עיוני במסמכים אלה לא העלה כל ממצא הסותר את ממצאי בדיקתה של הוועדה- ד"ר שופין מתארת ממצאים תקינים, בין היתר עצבים קרניאליים תקינים, כח גס שמור בארבע גפיים, החזרים שווים וללא הפרעות בתחושה. ד"ר אלדר מתאר ממצאים תקינים, מלבד הממצא העקבי של כאב בהקשה קלה על עצמות מצח ומקסילה ימין.
2. לאור האמור לעיל, ניכר כי לא נפל כל פגם משפטי בהחלטתה של הוועדה. החלטתה כי אין למערער נכות בתחום העיניים ובתחום הנוירולוגי, מבוססת על שמיעתה את טיעוני המערער, על בדיקות קליניות אשר ערכה למערער וכן על שיקול דעתה וניסיונה הרפואי, שאין על בית הדין להתערב בהם. החלטתה של הוועדה מנומקת היטב ואין כל קושי לעמוד על הלך מחשבתה.

18. סוף דבר- הערעור מתקבל בהתאם להסכמת הצדדים. עניינו של המערער יוחזר ליועץ הרפואי בתחום הפסיכיאטרי ד"ר רומוב על מנת שיתייחס למסמך רפואי של ד"ר איוון גולדנברג מיום 22.4.13 בו המליץ, על נכות נפשית צמיתה בשיעור 30%. כמו כן יתייחס היועץ להמלצת הנוירופסיכולוג מטעם הועדה ד"ר רון גגין מיום 21.11.13 שלפיה המליץ לראות במצב הנפשי כזמני למשך כשנה החל ממועד האבחון.

לאחר קיום האמור לעיל על ידי היועץ, יועבר העניין לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתסכם מסקנותיה.

עוד הוסכם, כי הואיל ובפועל קיימות צלקות בפניו של המערער שמן הראוי שהוועדה תתייחס אליהן- מוסכם כי הועדה תבחן האם יש מקום לקביעת נכות בגין אותן צלקות.

המערער וב"כ יוזמנו לטעון בפני הוועדה.

הוועדה תנמק את החלטתה.

19. מאחר והערעור התקבל בחלקו, בהתאם להסכמות שניתנו על ידי המשיב במעמד הדיון, אין צו להוצאות.

20. על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"א תמוז תשע"ה, (28 יוני 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.