<#1#>

פרוטוקול

הערת בית המשפט: על רקע שביתת העובדים והקלדניות בבתי המשפט, והיות שהדיון מוקלד על ידי המותב הדנה בתיק בעצמה, יירשמו דברי הצדדים שנשמעו לפני בתמציתם בלבד.

הצדדים: מסכימים.

התובעים: מוזהרים כדין. חוזרים על האמור בכתב התביעה.

הנתבע: מוזהר לומר אמת. חוזר על האמור בכתב ההגנה. מדובר בחברה. החברה נמכרה.

התובע: זה עוסק מורשה, לא חברה. מציג מסמך ת/1.

התובעת: מבקש לקבל החלטה.

התובע: נתנו לו כסף, כי הבטיחו עבודה.

התובעת: הלכנו, הוא נתן לנו טופס לחתום. נתן את השם של הבנאדם בקנדה. אמר שיש עבודה שמחכה בקנדה. הנתבע אמר לנו שעוד חודש יהיה עבודה בקנדה. דברנו איתו בטלפון. זו היתה הטעות שלנו. בסוף מחכים, מחכים, ולא אומר לנו שום דבר, אלכסנדר ארבוטב אמר לו שהבן אדם בפשיטת רגל.

סורין שחנזריאן: מוזהר לומר אמת. אני מתעסק בשירותי רילוקיישן. התובעים לא נעזרו בי, כי אינני עורך דין. אני גם לא חברת כח אדם. הנתבע הציג עצמו כחברת כח אדם מוסמכת. אני שמעתי מהם את זה ולא נכחתי בפגישה עצמה ונתנו לו חוזה לחתום. החוזה הוא משונה. את החוזה ראיתי לאחר שכל התשלומים הועברו לקנדה.

התובעת: לא שתפנו את האח כי חשבנו שהכל בסדר. לא ראה מסמכים בכל התהליך, כי סמכנו על הנתבע.

האח: לאחר שהעבירו את כל התשלום. חיכו לויזה שתגיע ומכרו את הדירה. אנגלה כמעט התפטרה. כבר חתמתי חלת. התובע עזב לגמרי את העבודה ושילם 35 אחוז מהפיצוי. אני נכנסתי לתמונה שהם כבר היו על מזוודות. הגיעו מסמכים מקנדה שיש מעביד. אני דובר אנגלית. אני התקשרתי למעביד שאחי היה אמור לעבוד אצלו, במאפיה, ואמר לנו כי אני לא מתכוון לקבל אף אחד לעבודה. אחכ פנינו אליו שוב, לשותף, איתו דברנו כל הזמן, באופן כללי הוא היה אומר כי "זה כבר מוכן", השותף אמר כי המאפיה פשטה רגל אבל אמר כי הוא מתכוון למצוא עבודה לאחי, באדמונטון, במדינה אחרת. הוא שלח שם של איזה מעביד ושוב חזר הסיפור על עצמו. ניסינו ליצור קשר עם הנתבע, אבל הוא לא היה עונה. היה לי כנס מהעבודה שלי בונקובר, הלכתי לשותף, ארבטוב, והוא אמר כי אין שום בעיה, והוא אמר שניתן לקבל את הכסף חזרה. אמרתי לו שאנחנו רוצים לקבל את הכסף. לאחר מכן, פנינו לארטוב לקבל את הכסף, וכמובן ארבטוב לא ענה.

התובע: גם למיילים לא ענה. לא קיבלנו שום דבר מהכסף. לא קיבלנו כלום מהנתבע.

הנתבע: מוזהר לומר אמת. חוזר על האמור בכתב ההגנה. אני מגייס לקוחות לארבטוב. זה חוזה עבודה ולא הגירה. זה החוזה שתורגם על ידי התובעים. החוזה הוא בינם לבינו. הם העבירו את הכסף לארבטוב.

התובע: מכל הכסף שהעברנו, 10864 ₪ העברנו לתובע והיתר עבר לארבטוב.

הנתבע: אני איש מכירות. הקשר היה בינם לבין ארבטוב. הם באו אלי לא מעט. הם ביקשו לזרז את התהליך. אמרתי להם כי מי שעשה את התהליך זה ארבטוב.

לגבי מעסיק: יש לי הוכחות שמצאו שלוש פעמים מעביד עבור התובעים. מציג מסמך.

התובעים: אנו לא מכירים את המסמכים. למעט מסמך שלגביו מדובר באותה חברה שפשטה את הרגל.

הנתבע: אלי באים כדי לחתום על מסמכים. לא הגענו לשלב הזה, כיוון שהם לא הסכימו להמשיך עם המעסיק.

התובע: הנתבע היה אומר לא לדבר עם ארבטוב, אלא לדבר איתו. הוא היה אומר להתחיל ללמוד אנגלית.

הנתבע: זה לא נכון. הייתי אומר להתקשר לארבטוב, כי זה מידע סופי. אני לא צד שבונה את התיק ומחפש מעסיק. אני הצד המקשר. מצאו להם מעסיק, אבל הם לא רצו להתקדם.

אני כבר לא עובד עם ארבטוב. כשאני שומע את הטענות שיש חקירה פלילית נגדו בקנדה, זו פעם ראשונה שאני שומע את זה. אין לי שום קשר איתו. שמעתי ממנו דרך מייל, לפני חצי שנה.

אני אומר שאין עוד תביעות.

הצעת בית המשפט:

הפקדון שמופקד בבית המשפט על סך 10,864 ₪ יועבר מיידית לידי התובעים. ככל שהפקדון לא בבית המשפט, על הנתבע להעביר סכום זה תוך 14 יום לתובעים.

בנוסף, יעביר הנתבע לידי התובעים החל מיום 1.9.16 סך 5,000 ₪, בחמישה תשלומים על סך 1,000 ₪, בכל ראשון בחודש. הכסף יועבר לחשבון הבנק של התובעים, על פי פרטים שניתנו במעמד פסק הדין. לא ישולם אחד מהסכומים במועדו, תעבור יתרת החוב לפרעון מיידי. מובהר, כי אין בהצעה זו משום מניעה לתובעים לפרוע את החשבון כנגד ארבטוב.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובעים סך 750 ₪ הוצאות משפט וזאת תוך 30 יום מהיום.

הנתבע: אני מסכים.

התובעים: לאחר שניתן לנו זמן להתייעץ, אנחנו מסכימים.

פסק דין:

ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים.

ניתן והודע היום כ"ה תמוז תשע"ו, 31/07/2016 במעמד הנוכחים.