עניינו של התיק דנן – כתב תביעה אשר הוגש כנגד הנתבעת ובו נטען כי ביום 17.10.13, עת שעמד אוטובוס התובעת (להלן: "האוטובוס") בעצירה מוחלטת, נסע רכב הנתבעת מ.ר 91-965-01 (להלן: "המטרונית") לאחור, פגע באוטובוס וגרם לו נזק (להלן: "האירוע").

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי האירוע לא התרחש כלל ולראיה - נהג האוטובוס לא פנה לנהג המטרונית בזמן האירוע כביכול. כן טענה כי האוטובוס נבדק בחלוף 3 שבועות מהאירוע המוכחש, וחוות דעת השמאי נערכה בחלוף חמישה חודשים ממנו וביקשה לדחות התביעה.

במהלך שני דיונים בהם נשמעו ראיות, שמעתי עדותם של נהג האוטובוס, נהג המטרונית והאחראי על הדרכת נהגים אצל הנתבעת.

נהג האוטובוס, מר יוסי דן, העיד כי החנה את האוטובוס במסוף עצירה בבת גלים בחיפה ונהג המטרונית, שהגיע ורצה לחנות בצמוד לאוטובוס, "שפשף עם החלק האקורדיון שלהם בדופן השמאלי שלי". נהג האוטובוס הציג לבית המשפט תמונות שצילם בטלפון הנייד שלו ביום 17.10.13 בשעה 10:40, מהן עולה כי הנזק שנגרם לאוטובוס הינו שריטה בצד הקדמי שמאלי שלו.

מר דן העיד כי ניגש לנהג המטרונית, אותו הוא מכיר כי הוא עבד פעם באגד וזה אמר לו שאין צורך לדווח כי מדובר בשפשוף בלבד, סרב ליתן פרטים למעט שמו והלך מהמקום. אז צילם נהג האוטובוס אך את האוטובוס.

בחקירתו הנגדית הסביר מר דן כי דיווח על האירוע בחלוף 5 ימים בשל שילוב בין סידור העבודה שלו והמועדים בהם נמצא הנציג שמקבל דיווחים מסוג זה. מר דן הסביר כי לא הוא מילא פיזית את טופס הדיווח על הארוע, אלא הנציגה, העיד כי הפגיעה באוטובוס הייתה מהגלגל הקדמי ולא ידע להסביר כיצד המטרונית לא פגעה גם במראה של האוטובוס. מר דן לא ידע לומר האם האוטובוס המשיך לעבוד רגיל גם לאחר האירוע וציין כי צילם את האוטובוס באותה שעה והוא לא מחפש אוטובוסים עם פגיעות כדי לצלם.

עד הנתבעת, מר ראובן הבר, המשמש כאחראי הדרכת נהגים והביטוח אצל הנתבעת, העיד כי לא תיתכן פגיעה בחלק תחתון של האוטובוס בלבד מבלי שיפגע כל גובהו או לפחות פגיעה במראה הקדמית השמאלית, שכן מדובר בשני גופים אנכיים ולא ניתן לפגוע רק בחלק תחתון של גוף אנכי אחר.

בחקירתו הנגדית העיד מר הבר כי ביום 24.4.14, לאחר קבלת הדרישה מהתובעת, הגיע לזירת האירוע ביחד עם נהג המטרונית, על מנת להבין האם בכלל יכול להיווצר מצב שבו מטרונית שנוסעת לאחור יכולה לפגוע רק בחלק התחתון של אוטובוס, מבלי לפגוע בחלק העליון, ומצא כי אין אפשרות כזאת. כן צילם תמונות של מטרונית בצמוד לאוטובוס (התמונות הוגשו וסומנו נ/1).

נהג המטרונית, מר אשכנזי יצחק העיד כי לא הייתה תאונה מעולם וטען כי אם אכן הייתה, לא היתה לו כל סיבה שלא למסור פרטים לנהג האוטובוס.

בחקירתו הנגדית חזר נהג המטרונית על גרסתו לפיה ארוע כפי זה המתואר בכתב התביעה כלל לא התרחש והעיד כי לכל נהג קורים דברים כאלה, זה חלק מהסיכון המקצועי ולכן לא היתה לו סיבה שלא למסור פרטים לנהג האוטובוס, לו ארוע כזה אכן היה קורה. מר אשכנזי העיד כי יכול להיות שנהג האוטובוס מכיר אותו, שכן הוא היה נהג באגד 14 שנה, הרבה אנשים מאגד מכירים אותו והחניון המדובר הוא חניון משותף לאגד ולמטרונית.

לאחר ששמעתי העדויות, עיינתי בכתב הטענות ובמסמכים שצורפו להם, סבורה אני כי יש לדחות את התביעה במלואה ואנמק.

לאחר ששמעתי הן את נהג האוטובוס והן את נהג המטרונית, לא יכולתי להעדיף עדותו של מי מהשניים, אשר העידו כל אחד עדות קוהרנטית שפרטה את גרסתו הוא. לזאת יש להוסיף את הנתונים הבאים:

ראשית, עיון בדו"ח התאונה מלמד כי התאונה ארעה בשעה 11:35 והנזק שנגרם לאוטובוס התבטא בשפשוף צבע בצד שמאלי קדמי. מהתמונות אשר צורפו לכתב התביעה לא ניתן ללמוד על הנזק שנגרם לאוטובוס ובתמונה שהציג נהג האוטובוס לבית המשפט נראתה שריטה בחלקו השמאלי של האוטובוס, אלא שאותה תמונה צולמה בשעה 10:40, בעוד שעת האירוע, כפי שהיא דווחה בדו"ח התאונה הינה 11:35.

שנית, התמונות שהציג נהג האוטובוס בעדותו תיעדו את האוטובוס בלבד ולא מצאתי מענה לשאלה מדוע נהג האוטובוס לא צילם באותו רגע גם את המטרונית ואת נהגה.

שלישית, עיון בתמונות נ/1, בהן נצפית מטרונית לצד אוטובוס במנחים שונים, מעלה תמיהה כיצד יכולה היתה המטרונית לפגוע אך בחלק השמאלי התחתון של האוטובוס, מבלי לגרום נזק, למִצעַר למראה השמאלית קדמית שלו.

רביעית, עיון במסמכים שצורפו לכתב התביעה מלמד כי שמאי בדק את האוטובוס לשם עריכת חוות הדעת אך ביום 4.11.13, קרי, בחלוף כשלושה שבועות מיום האירוע וחוות הדעת עצמה נערכה כחמישה חודשים מיום התאונה, ביום 9.3.14.

לו הצדדים לא היו חלוקים על קרות הארוע ועל גובה הנזק, אלא אך על האחריות לתאונה, אזי לא היה בהפרש הזמנים האמור משום משקל ראייתי, ברם בנסיבות בהן הנתבעת מכחישה את קרות הארוע ונהג האוטובוס אינו יודע אם נהגו באוטובוס לאחר הארוע, יש לדידי בהפרש הזמנים האמור כדי לפעול לחובת התובעת.

גם בהצגת דרישה ראשונה לנתבעת בחלוף שישה חודשים מיום הארוע, יש כדי לגרום לנתבעת נזק ראייתי בהוכחת גרסתה, לרבות בהצגת הטכוגרף של המטרונית.

בהתחשב בכל שפורט לעיל, הנני קובעת כי התובעת לא הוכיחה התביעה ועל כן דוחה אותה.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 1,550 ₪.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תשלח לצדדים את העתק פסק הדין.

ניתן היום, ד' אדר תשע"ה, 23 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.