1. ביום 19/5/11 נפגע המערער בתאונה אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה (להלן: "התאונה").

2. ביום 18/5/14, קבעה ועדה רפואית לעררים (להלן: "הועדה") כי למערער 25% נכות זמנית מיום 19/6/11 עד ליום 1/3/12 ו- 0% נכות צמיתה החל מיום 2/3/12 .

כנגד החלטת הועדה הנ"ל הוגש הערעור אשר בפניי.

3. יצוין כי ועדה רפואית מדרג ראשון אשר התכנסה ביום 14/11/13, קבעה למערער 25% נכות זמנית מיום 19/6/11 עד ליום 3/3/13, 100% נכות זמנית מיום 4/3/13 עד ליום 11/3/13 ו- 25% נכות צמיתה החל מיום 12/3/13 לפי פריט 9(1)(ג)(II) לתוספת תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 .

כנגד החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון הוגשו עררים הן מטעם המערער והן מטעם המשיב.

4. להלן עיקר טענות המערער:

            א. הועדה מדרג ראשון קבעה כי המערער סובל ממחלת לב איסכמית.       

ב. טעתה הועדה עת לא התייחסה במנומק מדוע לדעתה החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון הייתה שגויה.

ג. טעתה הועדה עת לא התייחסה לטענת המשיב בעררו לפיה האוטם אותו עבר המערער כמה חודשים לאחר התאונה אינו קשור לה. הועדה לא דנה בשאלה האם התאונה היא אשר גרמה לאוטם אשר אירע למערער כמה חודשים לאחר מכן.

ד.        הועדה אימצה את עמדת המשיב בעררו מבלי לנמק את החלטתה כלל.

ה.        הועדה לא התייחסה למסמכים הרפואיים אשר הונחו בפניה.

5. להלן עיקר טענות המשיב:

א. הועדה ביצעה בדיקה מקיפה ובחנה את המסמכים הרפואיים אשר הונחו בפניה.

ב. הועדה ניתחה את המסמכים והגיעה למסקנות רפואיות לפיהן הטיפול בעורק M אינו קשור לתאונה, למערער לא נגרם נזק לשריר הלב ואין עדות לאוטם.

ג.   מדובר בקביעות רפואיות אשר בתחום סמכותה המקצועית של הועדה.

ד.        לאחר ניתוח הממצאים והמסמכים ועיון בדו"ח הצינתור, הועדה קבעה באופן מפורש כי אין קשר סיבתי בין האוטם לבין התאונה שהוכרה בשריר ה- LAD.

ה. הועדה נימקה את קביעותיה ומסקנותיה, והחלטתה הינה רפואית מקצועית מוחלטת אשר ניתנה במסגרת סמכותה המקצועית.

ו. לא נפל פגם משפטי בהחלטתה.

6. החלטת הועדה מושא הערעור:

הועדה התכנסה בשני מועדים: הראשון ביום 2/3/14, והשני ביום 18/5/14 .

המערער הופיע בפני הועדה ביום 2/3/14, יחד עם בא כוחו. באותו מעמד חזר בו המערער מעררו ואלה הדברים אשר נרשמו מפי בא כוחו:

"...מדובר בערר המוסד – מה שהוכר אירוע קרדיאלי ולא כאבים בחזה....טוען כי התביעה אושרה על סמך התקף לב ומפנה לדיון בנכות כללית 19/5/11. אם סבור היה הביטוח הלאומי שהרי הנכות הייתה ....4/6/11 הוכר בנכות.

אומר ערר המוסד האוטם שעבר לאחר כמה חודשים אינו קשור לתאונה. איזה אוטם על מה מדבר הבטוח לאומי. הערעור בעלמא – אינו נתמך ואי אפשר להגן עליו. הערעור לא נסוב סביב גובה הנכות אלא סביב ההכרה...."

האבחנה אשר רשמה הועדה הייתה כדלקמן:

"מחלה בעורקי הלב התאונה אשר הוכרה 19/5/11 הנה בגין "כאבים בחזה" "

הועדה סיכמה את מסקנותיה כדלקמן:

"אושפז בעפולה 20/5/11 באירוע אשר הוכר כתאונת עבודה. באשפוז זה לא היה אוטם שריר הלב.

צונתר נמצאה מחלה כלילית ועבר השתלת תומכן בעורק LAD . יתכן בהחלט והטיפול המהיר והטוב אותו קיבל בעפולה גרם לכך שאוטם שריר הלב נמנע ולא הופיע.

כעבור 3 חודשים, אושפז שוב להשגחה ללא עדות לאוטם.

ב 30/1/12 – צונתר שוב בהדסה והושתל תומכן באותו עורק LAD . וב- 11/3/13 אושפז שוב עקב כאבים בחזה והפעם עבר מבחן מאמץ אשר הדגים בשיא המאמץ כאבים בחזה וצניחות מקטע ST המעידים על אסכמיה – אין בידי הועדה את כל הדפים מהאשפוז אם כי בכותרת מצוין כי נמצא היצרות בעורק M1 אשר אינו קשור ל- LAD בכל האשפוזים לא נמצא עדות לעלית אטרופנין המעידה על נזק לשריר הלב.

לצורך סיכום הדיון הועדה מבקשת: 1) מלוא סיכום האשפוז מ 11/3/13

2) אקו לב עדכני, 3) מיפוי לב במאמץ.

בקבלת המבוקש יסוכם בהעדר הנפגע."

הועדה שבה והתכנסה ביום 18/5/14, ובפניה הונחו המסמכים אותם ביקשה בישיבתה הקודמת. באותו מעמד הופיע גם ב"כ המערער אשר מסר מסמכים וביקש לקבוע נכות ולהפעיל תקנה 15.

בפרק הממצאים רשמה הועדה כדלקמן:

"הועדה עיינה בדוח האשפוז המלא מעפולה, בבדיקת אקו לב ובדיקת מיפוי לב. לאור המסמכים המתארים את התפקוד האובייקטיבי של שריר הלב הועדה מגיעה למסקנה כי לא נגרם נזק לשריר הלב. במיפוי לב אין עדות לצלקת דהיינו אוטם . התפקוד האזורי תקין ואין איסכמיה. דהיינו, סבל לרקמות הלב. בכל מהלך האשפוז אין עליית טרופונין וטופל עורק M אשר אינו קשור לאירוע אשר הוכר (LAD).

הפגיעה אשר הוכרה הינה כאבים בחזה CHEST PAIN והיא שונה מהפגימה תעוקת חזה.

לגבי המסמכים הנוספים אשר הוצגו לוועדה כאשר מציינים באנמנזה כי יש מחלת לב איסכמית מבחינה קלינית מתכוונים כי יש מחלה בעורקי הלב אך אין זה אומר כי יש נזק לשריר הלב."

האבחנה אשר נרשמה על ידי הועדה הייתה "כאבים בחזה CHEST PAIN".

הועדה סיכמה את מסקנותיה כדלקמן:

"לאור המפורט בסעיף 8 הועדה מקבלת את ערר המוסד. וקובעת כי הנכות הנוכחית הינה בשיעור של 0% מ- 2.3.12.

הועדה קובעת כי להשאיר בעינה נכות בשיעור 25% מ- 19.6.11 עד 1.3.12 (2012)".

7. דיון ומסקנות

הועדה התכנסה לאחר שהמשיב הגיש ערר בו טען כי התאונה לא גרמה נזק לשריר הלב, וכי מדובר בכאבים בחזה בלבד, כך שלמערער לא נותרה נכות כתוצאה מהתאונה. עוד טען המשיב בעררו, כי אוטם שריר הלב ממנו סבל המערער כמה חודשים לאחר התאונה, אינו קשור אליה כלל.

מפרוטוקולי הועדה עולה כי הועדה דנה ביסודיות ובהרחבה בשאלות הרפואיות-מקצועיות אשר עלו מערר המשיב, עת התייחסה לכל המסמכים אשר הונחו בפניה, והטיפולים הרפואיים אותם עבר המערער ממועד התאונה והלאה, ואף בטרם נתנה את החלטתה ביקשה לקבל בדיקות מעודכנות ומסמכי אשפוז אשר היו חסרים.

בהתבסס על אותם מסמכים רפואיים והעולה מהם, הועדה קבעה באופן ברור וחד משמעי כי למערער לא נגרם אוטם שריר הלב כתוצאה מהתאונה, ואף ייחסה עובדה זו לטיפול המהיר והטוב אותו קיבל המערער מיד לאחר התאונה, בבית חולים העמק, עת עבר צנתור אשר מנע התרחשותו של אוטם שריר הלב. הועדה הפנתה לכך שבצנתור זה הושתל תומכן בעורק LAD .

הועדה הפנתה לכך שלאחר התאונה המערער אושפז פעמיים, אך מבלי שסבל מאוטם שריר הלב, ואילו באשפוז מיום 11/3/13 נמצאה היצרות בעורק M1 אשר אינו קשור לעורק ה- LAD אשר בו הושתל תומכן מייד לאחר התאונה.

הועדה שבה ובחנה את עמדתה בישיבתה השנייה, עת ביקשה לקבל לידיה אקו לב עדכני ומיפוי לב במאמץ, בנוסף לדו"ח האשפוז המלא מיום 11/3/13, ונתחה את העולה מאותם מסמכים עת קבעה כי גם מהבדיקות העדכניות אשר המערער עבר לבקשתה, עולה כי לא נגרם נזק לשריר הלב, אין עדות לדלקת/אוטם, התפקוד האזורי תקין ואין איסכמיה.

החלטת הועדה בדבר העדר נזק לשריר הלב היא מנומקת וברורה ונסמכת על התיעוד הרפואי מכלל אשפוזיו של המערער לאחר התאונה, ועל הבדיקות העדכניות אותם ביקשה הועדה.

הועדה אף התייחסה למנגנוני השימוש במונח "מחלת לב איסכמית", עת ציינה כי מבחינה קלינית עת משתמשים במונח זה הכוונה היא לקיומה של מחלה בעורקי הלב, אך אין זה מביא לתוצאה אוטומטית בדבר קיומו של נזק לשריר הלב.

באשר לטענת המערער לפיה נקבעו לו 25% נכות בנכות כללית, הרי בהתאם להלכה הפסוקה אין הועדה כבולה בהחלטת פוסק רפואי או ועדה רפואית לעררים בענף נכות כללית, וחובה עליה לדון בשאלת קיומה של נכות הנובעת מהתאונה.

החלטת הועדה הינה החלטה רפואית מקצועית מנומקת וברורה ומבוססת על המסמכים הרפואיים והבדיקות אשר הונחו בפניה.

סיכומו של דבר, לא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הועדה מושא הערעור או במסקנותיה, ומכאן דין הערעור להידחות.

הואיל ומדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

8. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ח' חשוון תשע"ה, (01 נובמבר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.