1.   בפנינו תביעתו של יהודה סויסה (להלן: "התובע") כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") להכיר בפגיעתו במרפק טניס מימין וכן בפגיעתו בגבו, כפגיעה בעבודה, כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ"ה – 1995 (להלן – "החוק").

2. הנתבע דחה את תביעתו בטענה, כי לא אירעה לתובע כל תאונת עבודה, וכי הוא לא הוכיח כי הוא סובל ממחלה המנויה ברשימת מחלות המקצוע, עפ"י תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח בפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954, ואף לא הניח תשתית עובדתית לקיומה של תאונת עבודה על דרך המיקרוטראומה ביחס לשתי הפגימות הנטענות, והכל כעולה ממכתבי הדחיה מיום 26.3.14 ומיום 15.5.14.

3.       ביום 28.5.15 ולאור הסכמת הצדדים, מינה בית הדין את ד"ר אנג'ל, מומחה לכירורגיה אורטופדית, לשמש מומחה יועץ רפואי בעניינו של התובע, וזאת על סמך העובדות המוסכמות והשאלות שלהלן:

"העובדות:

א. התובע יליד 9.12.1957.

ב. התובע עבד מ- 2/2005 ועד 3/2014 כפועל ייצור בעמדת הלחמה בחברת שורש ערכות נוודים בע"מ.

ג. התובע עבד 5 ימים בשבוע ובתקופות לחץ עבד במידת הצורך 6 ימים בשבוע.

ד. התובע עבד כ-10 שעות ביום בממוצע, כאשר מתוכן שהה בהפסקה במשך שעה ביום (לתובע היו 3 הפסקות במהלך היום, אחת של חצי שעה ושתיים של רבע שעה) יצוין כי מ- 1/14 ועד 3/14 התובע עבד 4 שעות ביום בלבד בהמלצת רופאה תעסוקתית.

ה. עבודת התובע התבצעה באופן הבא:

התובע יושב על כסא, מתכופף לצד ימין על מנת לקחת יריעת פלסטיק מארגז המונח על הרצפה בגובה של חצי מ' ומניח את היריעה על השולחן שלפניו. על השולחן מונחת מכונת ההלחמה. התובע לוקח פין, שם אותו בשבלונה ואת היריעה שם על הפין. בעזרת שני האגודלים בשתי ידיו, לוחץ התובע על שני כפתורים במכונה (לצורך הפעלת המלחם), כאשר ידיו מושטות לפנים, תוך כדי יישור המרפקים ונשאר בתנוחת היישור במשך 12 שניות ואז משחרר את הכפתורים ומכופף בחזרה את המרפקים. הלחיצה על הכפתורים לא דורשת הפעלת כוח. לאחר מכן התובע לוקח את היריעה עם הפין המולחם ומתכופף לצד שמאל על מנת להניח את היריעה בארגז של "המוכנים" שנמצא על הרצפה (בגובה של חצי מ').

כל הפעולות שתוארו לעיל, אורכות כ-30 שניות, כך שבמהלך יום עבודה של 9 שעות עבודה נטו, התובע חוזר על הפעולה של כיפוף ויישור המרפקים לצורך הלחיצה על הכפתורים כ- 1,100 פעמים ומתכופף לארגזים פעם לימין ופעם לשמאל בסה"כ כ- 2200 פעמים (1100 פעמים לימין ו-1100 לצד שמאל).

השאלות:

א. מהי המחלה או המחלות מהן סובל התובע בגבו ובמרפקיו?

ב. האם יש קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע כפי שתוארו לעיל בסעיף 3, לבין מחלתו או מחלותיו בגבו ובמרפקיו?

נבקשך להעריך אם קיימת כאן מידת סבירות העולה על 50%, כי בכלל קיים קשר סיבתי בין עבודתו של התובע כפי שפורטה בסעיף 3 לעיל לבין מחלתו או מחלותיו בגבו ובמרפקיו?

ג. אם התשובה לשאלה הקודמת חיובית, האם כל מאמץ פיזי שעשה התובע במסגרת עבודתו, גרם לפגיעה כלשהי (להלן: "הפגיעה") בגבו ובמרפקיו?

ד. אם התשובה לשאלה הקודמת חיובית - ההיתה אותה פגיעה, פגיעה זעירה ובלתי הפיכה, כך שבהצטרף אליה פגיעות קודמות וחוזרות נוצר המצב הקיים בתובע או שמא, המצב הקיים הוא תוצאה של תהליך תחלואתי ממושך?

ה. אם התשובה לרישא של השאלה הקודמת (פגיעות זעירות נפרדות ובלתי הפיכות הן שגרמו למצב הקיים בתובע) - היא חיובית - האם יש בתובע גורמי סיכון והאם תנאי עבודתו הנ"ל השפיעו על המחלה הרבה פחות מאשר נתוניו האישיים (לרבות גורמי הסיכון)?

ו. רק במידה וניתן לקבוע במידת סבירות העולה על 50%, כי בכלל קיים קשר סיבתי בין עבודתו של התובע לבין המחלה בגבו ובמרפקיו, נבקשך לקבוע את מידת תרומתו של קשר סיבתי זה אל מול יתר הגורמים שגרמו למחלה אצל התובע והאם תנאי עבודתו תרמו להתפתחות ו/או החמרת המחלה בשיעור העולה על 20%?

ז. האם ניתן לקבוע שעבודתו של התובע כמתואר לעיל בסעיף 3, גרמה לו ל"מחלת מקצוע" כמוגדר בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (מחלת מקצוע היא מחלה שנקבעה בתקנות על פי סמכות שר העבודה והרווחה שנקבעה בסעיף 85 לחוק)? "

4.      המומחה, ד"ר אנג'ל, השיב על השאלות שהופנו אליו, וקבע בחוות דעתו מיום 10.6.15, כדלקמן:

"א. התובע סבל מכאבי גב תחתון על רקע שינויים ניווניים בע"ש מותני. במרפקים אובחנה אפיקונדיליטיס לטראלית (מרפק טניס).

ב. אין קשר סיבתי בין עבודתו המתוארת למחלותיו. הכיפופים לימין ולשמאל לא גורמים נזקים בלתי הפיכים בגב התחתון במידה שתגרום או תתרום תרומה משמעותית למחלת הגב.

יש בעבודתו תנועות חוזרות ונשנות של ישור וכיפוף המרפקים אולם אין הפעלת כח בשרירים שמתחברים לאפיקונדיל הלטראלי. עצם התנועות החוזרות אינו מספיק כדי לגרום נזקים בלתי הפיכים שיגרמו בהדרגה למרפק טניס.

לדעתי לכן לא ניתן להגיד כי בסבירות של מעל 50% כי יש קשר סיבתי בין עבודתו למחלותיו.

ג. ".

ד. ".

ה. מחלותיו קורות גם כהליך תחלואי טבעי. אין במקרה זה גורמי סיכון מיוחדים ללקות בהן.

ו. ".

ז. לא. מחלותיו אינן מתאימות גם לרשימת מחלות המקצוע."

5.       ביום 6.3.16 נעתר בית הדין לבקשת התובע, והפנה למומחה את שאלות ההבהרה שלהלן:

"א. ד"ר אנג'ל מתבקש לעיין בשני המאמרים המצורפים ולהשיב לשאלה - האם יש באמור בהם כדי להביא לשינוי במסקנתו בהתייחס לעניין המרפקים?

ב. תשומת לב המומחה לתנאי עבודתו של התובע, כפי שתוארו בסעיף 3ה' להחלטת המינוי מיום 28.5.15, ובמיוחד לפעולות הכיפוף של התובע, ממצב של ישיבה, לארגז בגובה של כחצי מטר מהריצפה, כ-1,100 פעמים ביום מימין וכ-1,100 פעמים ביום משמאל; אבקשך להבהיר ולפרט את קביעתך בתשובה לשאלה ב', מדוע לא ניתן לקבוע בסבירות של 50% כי קיים קשר בין הכיפופים לימין ולשמאל, לבין מחלת הגב של התובע? "

6.      בחוות דעתו המשלימה מיום 26.3.16 השיב המומחה לשאלות ההבהרה כדלקמן:

"א. אני מסכים לכתוב בפרק המצולם מהספר (נספח ב'). מרפק טניס הוא אכן תגובה למאמץ יתר חוזר בשרירים שמתחברים לאפיקונדיל הלטראלי במרפק ובעיקר השריר המיישר הרדיאלי של שורש כף היד. בפרק ובספרות הרחבה מדברים על מאמצים שעוברים בשריר וגורמים לנזקים מיקרוסקופיים באזור חיבור השריר לאפיקונדיל. התנועות החוזרות שמתוארות בספרות הן בעיקר תנועות מאומצות של שורש כף היד (כי אז עוברים הכוחות בשריר הנדון). נספח א' אינו מאמר אלא מידע שנרשם באתר אינטרנט. איני חושב שנכונה האמירה שמרפק טניס נגרם מהחלקה של הגיד על גבי הקפיטלום. לו זה היה המצב היה הטיפול במרפק טניס כריתה של החלק המפריע בקפיטלום וזה אינו טיפול מקובל. גם הטיפול השמרני במרפק טניס (רצועה אלסטית שלוחצת על השריר) היה גורם להחמרת התלונות לו הגורם היה שפשוף השריר על הקפיטלום (בשעה שבפועל הטיפול עוזר להקלת הכאב).

ב. הכיפופים המתוארים הינם בטווח התנועה הפיסיולוגי של הגב וללא העברת כוחות ניכרים. אין בתנועות אלה ללא הרמת משאות כבדים כדי לגרום נזקים בלתי הפיכים בגב התחתון במידה שתצדיק הכרה בקשר סיבתי בינן למחלה שהיא שכיחה מאוד באוכלוסיה הכללית. "

תמצית טענות התובע:

7.         א.   התובע טען בסיכומיו, כי בעניין המרפקים יש מקום למנות מומחה אחר או נוסף, וזאת לאור העובדה כי המומחה טוען שמרפק הטניס נגרם באופן אחר ולא מביא שום אסמכתא או אזכור רפואי שתומך בדעתו, וזאת על אף האמור במאמרו של ד"ר פינסקי, לפיו תנועות יישור וכיפוף חוזרות גורם עיקרי לאפיקונדיליטיס ליטראלי.

ב. בעניין הגב, המומחה לא התייחס לפעולות הכיפוף של הגב והיקפן, ולא ניתן להסתפק בקביעתו, כי הכיפופים הינם בטווח התנועה הפיזיולוגי של הגב וללא העברת כוחות ניכרים.

ג. המומחה לא נתן מענה לכל השאלות שהוצגו לו, כגון תדירות הפעמים, והמומחה אף דוגל באסכולה מחמירה בניגוד לאסכולה שהציג התובע, ועל כן נדרש תחום מומחיות נוסף לבחינת אותה פגימה.

תמצית טענות הנתבע:

8. א.       לטענת הנתבע, יש לאמץ את מסקנות חוות דעתו של ד"ר אנג'ל בעניינו של התובע, ולדחות את התביעה.

ב. המומחה השיב לכל השאלות שהופנו אליו ע"י בית הדין, בהתאם להחלטת המינוי מיום 28.5.15 ולשאלות ההבהרה שהופנו אליו בהתאם להחלטה מיום 6.3.16.

ג. במקרה דנן לא התקיימה נסיבה כלשהיא המצדיקה מינויו של מומחה נוסף ו/או אחר, בהתאם לסעיפים 17 ו-18 להנחיות נשיא בית הדין הארצי לעבודה בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים.

ד. בעניין המרפקים נתבקש המומחה בשאלות ההבהרה לעיין בשני המאמרים שצורפו, ולהשיב לשאלה, באם יש באמור בהם כדי להביא לשינוי במסקנתו, וכך עשה המומחה בתשובה לשאלה א', באופן ברור, מנומק ושאינו משתמע לשני פנים.

המומחה התייחס למאמר הראשון וציין, כי הוא מסכים לאמור בו, וכן התייחס לפרק המצולם מהספר (נספח ב') והוסיף בתשובתו, כי באותו פרק ובספרות הרחבה, מדובר על מאמצים שעוברים בשריר וגורמים לנזקים מיקרוסקופיים באיזור חיבור השריר לאפיקונדיל, כאשר התנועות החוזרות שמתוארות בספרות הרפואית, הן בעיקר תנועות מאומצות של שורש כף היד, כי רק אז עוברים הכוחות בשריר הנדון.

ביחס לנספח א', ציין המומחה, כי אין המדובר במאמר אלא במידע שנרשם באתר האינטרנט, ולמרות זאת, התייחס המומחה לאותו מידע והבהיר מדוע הוא סבור שהאמירה בנספח זה, לפיה מרפק טניס נגרם מהחלקה של הגיד על גבי הקפיטלום, אינה נכונה.

בעניין הפגיעה בגב, המומחה מודע לתדירות הכיפופים, שהרי תדירות הכיפופים צוינה במפורש בסעיף 3ה' להחלטת המינוי, וגם בסעיף 1ב' להחלטה מיום 6.3.16, במסגרתה הופנו למומחה שאלות הבהרה, ובית הדין אף הסב את תשומת ליבו של המומחה לתנאי עבודתו של התובע, לרבות לכמות הכיפופים, והמומחה השיב, כי הכיפופים המתוארים הינם בטווח התנועה הפיזיולוגי של הגב וכי בכיפופים אלה ללא הרמת משאות כבדים אין כדי לגרום נזקים בלתי הפיכים בגב התחתון במידה שתצדיק קיומו של קשר סיבתי.

ד. לעניין אסכולה רפואית, הרי הנטל להוכיח קיומה של אסכולה מוטל על התובע, וככל שלטענת התובע קיימת אסכולה הגורסת אחרת מדעת המומחה, הרי שטענה זו כלל לא הוכחה על ידו, כנדרש בפסיקה, ודין בקשתו זו להידחות.

דיון והכרעה

9.      לאחר שעיינו בכל כתבי הטענות ונספחיהם, בחוות הדעת ובחוות דעתו המשלימה של המומחה ובשאר המסמכים בתיק, ולאחר שמיעת סיכומי הצדדים, החלטנו שאין להכיר בתובע כמי שנפגע ב"תאונת עבודה" כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, לאור חוות דעתו המפורטת והמנומקת של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה.

10. המומחה קבע בחוות דעתו מיום 10.6.15, כי התובע סבל מכאבי גב תחתון על רקע שינויים ניווניים בעמוד שדרה מותני, וכי במרפקיו אובחנה אפיקונדיליטיס ליטראלית (מרפק טניס).

עוד קבע המומחה באותה חוות דעת, כי אין קשר סיבתי בין עבודתו של התובע לבין מחלותיו; באשר לגב - הכיפופים לימין ולשמאל לא גורמים נזקים בלתי הפיכים בגב התחתון במידה שתגרום או תתרום תרומה משמעותית למחלת הגב; באשר למרפקים - אמנם יש בעבודתו תנועות חוזרות ונשנות של יישור וכיפוף המרפקים אולם אין הפעלת כוח בשרירים שמתחברים לאפיקונדיל הליטראלי, וכי עצם התנועות החוזרות אינו מספיק כדי לגרום נזקים בלתי הפיכים שיגרמו בהדרגה למרפק טניס.

לסיכום קבע המומחה, כי לא ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50% קיומו של קשר סיבתי בין עבודתו של התובע לבין מחלותיו, וכי מחלותיו קורות גם כהליך תחלואתי טבעי, והן אינן מתאימות גם לרשימת מחלות המקצוע.

11. גם בחוות דעתו הנוספת שניתנה ביום 26.3.16, במענה לשאלות ההבהרה שהופנו אליו, כבקשת התובע, חזר המומחה על אותה מסקנה וקבע, לאחר שעיין בפרק המצולם מהספר ובמאמר הרפואי, כי אמנם (כאמור בפרק המצולם בספר - נספח ב'), מרפק טניס הוא אכן תגובה למאמץ יתר חוזר בשרירים שמתחברים לאפיקונדיל הליטראלי במרפק, ובעיקר השריר המיישר הרדיאלי של שורש כף היד, אולם בספרות הרחבה מדברים על מאמצים שעוברים בשריר וגורמים לנזקים מיקרוסקופיים באיזור חיבור השריר לאפיקונדיל, והתנועות החוזרות שמתוארות בספרות הן בעיקר תנועות מאומצות של שורש כף היד (כי אז עוברים הכוחות בשריר הנדון).

המומחה קבע עוד, כי נספח א' אינו מאמר אלא מידע שנרשם באתר אינטרנט, והאמירה שמרפק טניס נגרם מהחלקה של הגיד על גבי הקפיטלום אינה נכונה, שכן לו זה היה המצב, היה הטיפול במרפק טניס דרך כריתה של החלק המפריע בקפיטלום וזה אינו טיפול מקובל, שכן גם הטיפול השמרני במרפק טניס (רצועה אלסטית שלוחצת על השריר), היה גורם להחמרת התלונות לו הגורם היה שפשוף השריר על הקפיטלום (בשעה שבפועל הטיפול עוזר להקלת הכאב).

המומחה הוסיף עוד, כי הכיפופים המתוארים הינם בטווח התנועה הפיזיולוגי של הגב וללא העברת כוחות ניכרים, וכי אין בתנועות אלו, ללא הרמת משאות כבדים, כדי לגרום נזקים בלתי הפיכים בגב התחתון במידה שתצדיק הכרה בקשר סיבתי בינם לבין המחלה שהיא שכיחה מאוד באוכלוסיה הכללית.

12.     לאור קביעתו הבהירה והחד משמעית של המומחה בחוות דעתו ובחוות הדעת המשלימה - אין כל מנוס מדחיית התביעה.

13. מכל האמור לעיל עולה, כי לא מצאנו כל נימוק או טעם המצדיק שלא לאמץ את חוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין.

14. אין גם בטענות התובע כדי להצדיק מינוי מומחה רפואי נוסף/אחר, שכן לא עלה בידי התובע להצביע על נסיבה כלשהיא המצדיקה מינויו של מומחה אחר ו/או נוסף, בהתאם להנחיות נשיא בית הדין הארצי לעבודה בדבר מומחים יועצים רפואיים, שכן המומחה ענה על כל השאלות, תוך התייחסות לעובדות שנקבעו ע"י בית הדין ותוך הסתמכות על תיקו הרפואי של התובע.

15. אין גם לקבל טענתו של התובע בעניין קיומה של אסכולה רפואית אחרת, טענה אשר נטענה בעלמא במסגרת סיכומי התובע בדיון שהתקיים ביום 6.4.16, שכן הנטל להוכחת קיומה של האסכולה מוטל על התובע, נטל אשר לא קוים ע"י התובע, בהתאם לפסיקה שאף הוזכרה במסגרת סיכומי הנתבע.

16.     באשר למשקל שמייחסים בתי הדין לעבודה, לחוות דעתו של המומחה יועץ רפואי, קבע בית הדין הארצי לעבודה:

"... חוות דעת מומחה מטעם בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו, אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעת המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעל הדין ."

(ראה: עב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי - מרדכי בוארון, פס"ד של כב' השופט פליטמן מיום 15.5.07).

17.     בשים לב לאמור בחוות דעת המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ולקביעותיו המלומדות של ד"ר אנג'ל - התובע לא השכיל להוכיח "פגיעה בעבודה" ותביעתו נדחית בזאת - הן ביחס לפגיעה בגב והן ביחס לפגיעתו במרפקים.

18.     אין צו להוצאות.

19.     לצדדים הזכות לערער על פס"ד זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד .

ניתן היום, 17 באפריל 2016, ט' בניסן תשע"ו, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.