1. לפני בקשת התובעת-המבקשת לדחיית מועד ישיבת הוכחות הקבועה למחר. הבקשה הוגשה בהסכמה. טוב היתה עושה המבקשת לו נמנעה מלהגיש את בקשתה, ומשהבקשה הוגשה, דינה דחייה.

2. על פי המפורט בבקשה, הטעם לבקשה הוא "נסיבות אישיות" הנוגעות לעד מטעם המבקשת. ההסבר שבפי המבקשת להגשת בקשת הדחייה יום קודם לדיון הינו כי בעת תזכורו של העד התברר כי העד שוהה בחופשה וכי "החופשה הוזמנה ... בטרם ניתנה החלטה על זימון העדים ובטח בטרם נמסר הזימון לידיו".

3. עיקר הקושי בבקשה אינו תוכנה אלא מועד הגשתה, יום קודם למועד הדיון. הגשת בקשת דחייה במועד כה מאוחר, וכאשר ניתן להניח (והנחה זו היא נכונה, במקרה הנוכחי) כי בית המשפט כבר למד את התיק, מדברת בעד עצמה.

4. טעמיו האישיים של עד, המצוי בחופשה, אינם יכולים להצדיק הגשת הבקשה במועד כה מאוחר. על בא כוח צד, המבקש זימון עד, האחריות לוודא התייצבות העד במועד, ולחסוך מבית המשפט ומן הצדדים מצבים כגון זה.

5. בהחלטה מיום 16.7.15, בהתייחס לבקשת המבקשת לזמן את העד לדיון, הוריתי למבקשת לוודא התייצבות העד מבעוד מועד, בדיוק כדי לדחות בקשות מסוג זה המוגשות ברגע האחרון. לו כיבדה המבקשת את החלטת בית המשפט והיתה דואגת לוודא התייצבות העד מבעוד מועד, היתה המבקשת יכולה להגיש את בקשתה במועד המכבד את בית המשפט ואת יומנו.

6. יתר על כן, מועד הדיון נקבע על פי רשימה קצרה ביותר של מועדים מוסכמים שהעבירו הצדדים לאחר שהסכמתי לקבל בקשה קודמת לדחיית דיון מטעם ב"כ המבקשת, שהיתה דומה להפליא לבקשה הנוכחית.

7. הסכמתו של המשיב לדחיית הדיון אינה מעלה ואינה מורידה.

8. לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. הדיון יתקיים כמתוכנן.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים בדחיפות ותודיע להם טלפונית על קיום הדיון.

ניתנה היום, ח' חשוון תשע"ו, 21 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.