העותרת הגישה עתירה המכוונת נגד סירוב המשיבה 1 ("העירייה") לתת בידה רישיון עסק למגרש למכירת והשכרת כלי רכב. בעתירה נטען כי סירוב העירייה לתת את רישיון העסק נומק בכך שהמשיבה 2 ("המשטרה") סירבה לאשר את הבקשה בנימוק של "אי עמידה בתבחיני משטרה, תבחיני מודיעין".

ביום 19.6.14 קבעתי כי יתקיים דיון מוקדם ביום 29.9.14, והוריתי כי המשיבות יגישו תגובה מקדמית לעתירה. לאחר שעיינתי בתגובות המשיבות ושמעתי את טענות באי כוח בעלי הדין, החלטתי בתום הדיון להשתמש בסמכותי לפי תקנה 7(2) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) תשס"א-2000 ולהורות על מחיקת העתירה. בהחלטה זו אפרט בקצרה את הנימוקים להחלטה.

העותרת מנהלת ברחבי המדינה עסק של החכרת, השכרת ומכירת כלי רכב, והיא מפעילה לשם כך כשבעים מגרשים בפריסה ארצית. המגרש שבו מדובר ("המגרש") מצוי בתחומי העיר חדרה, ולטענת העותרת ביום 26.7.10 נחתם בינה לבין מר י' ברק ("ברק"), השוכר את המגרש מבעליו, הסכם שלפיו ינוהל העסק במתכונת שבה ברק הוא הזכיין של העותרת. העותרת פנתה לעירייה לקבלת רישיון עסק וזו, כאמור, סירבה את מתן הרישיון, הן מפני שלא ניתן אישור של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה-חדרה והן מפני סירובה של המשטרה בנימוק שצוין לעיל.

בעתירה נטען אמנם שעניין רישוי הבנייה נמצא בשלביו הסופיים (סעיפים 25 ו-26 לכתב העתירה) אולם אין טענה שבידי העותרת מצוי אישור של הוועדה המקומית כנדרש על פי חוק רישוי עסקים תשכ"ח-1968 ("החוק"). מעבר לכך, ולא פחות חשוב, העותרת טוענת כי סירובה של המשטרה (נספח ט' לכתב העתירה) הוא מחוסר סמכות, ועל כל פנים אינו מנומק כראוי והסיבה שביסודו עלומה. עמדת העירייה היא, בתמצית, שהעותרת אינה עומדת בתנאים הנדרשים בחוק, ובנוסף כי העתירה נגועה בחוסר ניקיון כפיים, ומכל מקום היא מוקדמת. עמדת המשטרה היא שבנסיבות העניין, סירובה לאשר את הבקשה אינו חורג מן הסביר, על רקע העובדה שעל פי חומר החקירה ומידע מודיעיני אשר בידיה, העותרת אינה הבעלים האמיתי של העסק, או לכל הפחות אינה הבעלים היחידי שמנהל את העסק הוא ברק, שמזה כמה שנים מנהל את העסק ללא רישיון. לא למעלה מן הדרוש אוסיף כי במהלך הדיון הוצג בפניי חומר מודיעיני חסוי שלכאורה מבסס חשד שהפעילות במגרש קשורה לגורמים עבריינים.

ביום 21.9.14 הגישה העותרת מסמך שהוכתר "בקשה לעדכון העתירה" שממנו עולה, בין השאר, כי הקשר המשפטי בין העותרת לבין ברק הגיע לקיצו וכי העותרת מצויה במשא ומתן מתקדם עם בעלי המגרש על מנת לשכור אותו מהם. כשהוגשה ההודעה הפניתי את תשומת הלב העותרת לכך ששינוי התשתית העובדתית יצריך את מיצויו של ההליך המנהלי, ועל עמדה זו חזרתי גם בעת הדיון, אולם העותרת עמדה על כך שהדיון בעתירה הנוכחית ימוצה.

על רקע כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה שאין מקום להתערבותו של בית המשפט בסירובה של העירייה לתת לעותרת רישיון עסק. העותרת אינה חולקת על כך שאין בידה אישור כמתחייב מסעיף 1(א)(6) לחוק בדבר קיום הדיונים הנוגעים לתכנון ובנייה, ודי בכך כדי לדחות את העתירה. משציינה העותרת בהודעתה מיום 21.9.14 בכוונתה לבוא בדברים עם המשטרה על רקע השינוי בזהות המחזיק במגרש, וגם מטעם זה ניתן לקבוע שעמדת המשטרה אינה בלתי סבירה, ומכל מקום, שבכל הנוגע לאישור המשטרה, העתירה היא מוקדמת מדי ואין מנוס מדחייתה.

העותרת תשלם לכל אחת מהמשיבות שכר טרחת עורכי דין בסכום של 5,000 ₪.

ניתן היום, ה' תשרי תשע"ה, 29 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.

חתימה