<#2#>

נוכחים:

ב"כ המערער – עו"ד דניאל מרוז

ב"כ המשיבה – עו"ד טל בנאי-גת

המערער הופיע

פרוטוקול

ב"כ המערער: לשאלת בית המשפט אני משיב, כי בית משפט קמא לא ידע על פסק הדין הזה. אם בית המשפט מפנה אותי לפקודת התעבורה אני משיב, כי בית המשפט העליון קבע אחרת. אם בית המשפט מפנה אותי לעמ' 2 לפרוטוקול בית משפט קמא אני משיב, כי פסק הדין הזה, בש"פ בית המשפט העליון, לא היה ידוע לבית משפט קמא. הוא ניתן מעט לפני כן וטרם פורסם. אם בית המשפט אומר לי שפסק הדין פורסם ביום 14.04.14 אני משיב, כי פסק הדין לא היה בפני בית משפט קמא, לא בפני התובעת ולא בפניי. אם היינו יודעים זה לא היה קורה. היו מקזזים עשרה חודשים. בית המשפט העליון קבע והיינו הולכים לפיו.

ב"כ המשיבה: אנו מתנגדים לקבלת הערעור. אנו חושבים שיש להשאיר את פסק דינו של בית משפט קמא על כנו. ראשית, פסק הדין של הערכאה קמא אומר שלושה חודשים מיום מתן גזר הדין, והפקדת חלף רישיון. אני מפנה לפס"ד בעניין ג'אבר בענייננו. חשוב מכך, התביעה התחשבה באותה תקופה שלטענתו בפועל לא נהג, שכן הסדר הטיעון שוּנה. הסדר הטיעון היה על דעתו ובהסכמתו, עתה אין מקום לשנות את הסדר הטיעון שגובש אז.

ב"כ המערער: עם יד על הלב, זה לא צודק. איש לא ידע מזה, אני בוודאי שלא וגם התביעה. אם הייתי יודע הייתי בא בקול גדול ומנפנף בזה ואין לי ספק שהתביעה לא הייתה מתנגדת. זה לא צודק.

ב"כ המשיבה: עובדתית הוא לא היה פסול. זה שבפועל הוא לא נהג, יש לנו רק לסמוך על דבריו.

<#6#>

פסק דין

תקנה 555 לתקנות התעבורה קבעה זה מכבר את הכלל, כי בעל רישיון נהיגה שנפסל מלהחזיק ברישיונו בצו של קצין משטרה, ימציא את רישיונו למשטרה "וקצין המשטרה יודיע לרשות הרישוי על הפסילה ועל תקופת הפסילה".

בבש"פ 9075/12, מוחמד ג'אבר נ' מדינת ישראל, קבע בית המשפט העליון הלכה חדשה לעניין הדרך שבה יש לפנות אל הרשויות כדי "לחשב פסילה". בעניינו של המבקש באותו תיק ספציפי, השתמש בית המשפט העליון באותה תקנה לטובתו של המבקש שם.

ועתה נעבור לענייננו אנו – נגד המערער הוגש כתב אישום, על-פיו, ביום 19.08.13 גרם לתאונת דרכים בגני תקווה, כאשר פגע בהולכת רגל שחצתה מעבר חצייה וגרם לה חבלה.

התביעה וההגנה באותו תיק הגיעו להסדר טיעון מבעוד מועד, וביום 27.04.14 הציגו אותו בפני בית משפט קמא, בין היתר הוסכם, שבית המשפט יתבקש להטיל על המערער פסילה בפועל של שישה חודשים.

בשלב זה, ראה עמ' 2 לפרוט', אמר המערער לבא כוחו ולצדדים בבית המשפט כי: "הנאשם כרגע אמר לי שלמעשה הוא "פסול" גם אחרי הפסילה המנהלית, כך שצריך לקזז את אותם ששת החודשים". ב"כ המאשימה הביעה מחאה והודיעה, כי בהסכמה שהייתה לקראת הדיון דובר על ניכוי תקופה של 60 ימי הפסילה המנהלית, אך בית משפט קמא, בצדק, האיץ בהם לבוא בדברים מחדש והצדדים אכן הגיעו להבנות.

ב"כ המאשימה הודיעה לבית משפט קמא שהוסכם לשנות את ההסדר כך שהמערער יישא בעונש של חמישה חודשי פסילה בפועל בניכוי 60 ימי הפסילה המנהלית. בית משפט קמא כיבד את הסדר הטיעון והטיל על המערער חמישה חודשי פסילה בפועל בניכוי 60 ימי פסילה מנהלית, למרות חומרת העבירות ולמרות גיליון הרשעותיו, שאיננו קל.

חישוב הפסילה, כך נקבע בפסק דינו של בית משפט קמא, יחל מעת שהמערער יפקיד חלף רישיון במזכירות בית המשפט.

בערעור טוען המערער שפסק הדין בעניין ג'אבר חידש הלכה והתוצאה שנגרם לו עיוות דין בגזר דינו של בית משפט קמא.

אין הדברים נכונים. גם אם פסק דין ג'אבר לא היה ידוע לצדדים, הם פעלו על פיו והגיעו להסדר הטיעון החדש כדי למנוע גרימת עוול למערער, כך שגם תקופת הפסילה שאותה נשא אחרי שהפקיד את הרישיון אצל קצין המשטרה מעבר לשישים ימי הפסילה המנהלית הובאה בחשבון.

בנסיבות אלה, וכאשר, כאמור, תוצאת גזר דינו של בית משפט קמא נובעת מהסדר טיעון מוסכם ומתוקן, כדי למנוע כל עיוות דין, אזי אין מקום ואין הצדקה לקבל את הערעור והערעור נדחה.

<#5#>

ניתן והודע היום, כ"א סיוון התשע"ד, 19/06/2014, במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי נופר דוידי