<#2#>

נוכחים:

ב"כ העותרים: אין הופעה

ב"כ המשיב: עו"ד ליאור קורן

העותרים הובאו ע"י שב"ס

פרוטוקול

השעה 09:08.

הדיון היה קבוע לשעה 08:30. אין התייצבות לב"כ העותרים ולפיכך יתקיים הדיון בהעדרו.

העותר 1:

אנחנו רוצים לצאת לחתונה של המשפחה שלנו. אני נשפטתי רק לפני חודשיים וביקשו שאני אעשה טיפול אבל במהלך חודשיים לא יכולתי לעשות טיפול. הציעו לי לעבוד ואני עובד במפעלים.

העותר 2:

איני רוצה לומר דבר.

העותר 1:

אני מסכים להגשת ידיעות מודיעיניות.

העותר 2:

אני מסכים להגשת ידיעות מודיעיניות.

ב"כ המשיב:

בהסכמת העותרים אני מגיש ידיעות מודיעיניות.

לגבי העותר 1, כל עוד לא קיבלנו חוו"ד מב"ן לגבי עבירות העבר שלו, אנו מתנגדים ליציאה לחופשה וההתנגדות היא גם מבחינת המשטרה וגם מבחינתנו.

לגבי העותר 2, העבר הפלילי מדבר בעד עצמו, הן לגבי המעורבות השלילית והן לגבי המעורבות הפלילית בתקיפותיו השונות, שהן רבות.

עו"ד לימאי מור בשם עו"ד שמולביץ:

מה שאני מבינה מכתב התשובה יש שתי בעיות.

לעניין העותר 1 בנושא עבירות המין – מבקשת לבחון את העניין הזה, אם נשקפת מסוכנות ספציפית והאם ניתן לאיין אותה.

לגבי העותר 2 – אני סבורה שבית המשפט בחן את המידעים ואני סבורה כי ניתן יהיה לאיין את המסוכנות בעניינו.

<#3#>

החלטה

העותרים הינם אחים.

העותר 1 נדון לתקופת מאסר של 3 שנים ועוד 345 יום בגין הפרת הוראה חוקית, פציעה כשהעבריין מזוין, פציעה וביטול שחרור על תנאי, והחל לרצות מאסרו ביום 13.7.13.

זהו מאסרו השני של העותר 1, כשבעברו מאסר בגין עבירות מין.

העותר 2 הינו קטין אשר נדון למאסר בן 15 חודשים בגין שוד, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, הפרעת הוראה חוקית, איומים, פריצה לרכב, תקיפה סתם ותקיפה הגורמת חבלה של ממש, והוא החל לרצות מאסרו ביום 7.11.13.

מדובר במאסר ראשון אותו מרצה העותר 2, שהינו קטין.

העותרים מלינים על החלטת המשיב שלא להוציאם לחופשה חריגה להשתתפות בחתונת אחותם, אשר תתקיים ביום 26.6.14.

ב"כ המשיב טען כי העותר 1 מסווג לקטגוריה א' משטרה, ובשל העובדה כי מאסרו הראשון רוצה בגין עבירות מין, הרי שלא ניתן לאשר יציאה לחופשה אלא לאחר קבלת חוו"ד ממעריכת מסוכנות לפי חוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין.

המשיב טוען כי בסד זמנים קצר זה, כאשר מועד החתונה היה ידוע מראש, לא יעלה בידי המשיב לגבש עמדה המסתמכת על עמדת גורמי מב"ן.

באשר למשיב 2, נטען כי לחובתו הצטבר חמ"ן שלילי רב לאורך מאסרו הקצר ונרשמו לחובתו אירועי משמעת רבים.

מן הידיעות עולה התנהגות שלילית ומעורבות במספר תקיפות, ולפיכך לא הומלץ לחופשה חריגה.

יש להדגיש כי שני העותרים נדונו למאסר, בין היתר, בגין עבירה של הפרת הוראה חוקית.

הובא לעיוני מידע מודיעיני אודות התנהגותו השלילית של העותר 2 ומעורבותו בתקיפות (ידיעות 376, 532, 645), וכן מידע אודות התנהגות שלילית (516).

כלל הוא כי מי שזכאי לצאת לחופשה חריגה שהינה טובת הנאה הנתונה לשיקול דעת המשיב, צריך להוכיח תפקוד חיובי בבית הסוהר והתנהגות ללא דופי.

באשר לעותר 2, המידע מעלה התנהגות שלילית ופלילית בין כתלי בית הסוהר ובהצטרף לעובדה כי העותר נדון בגין הפרת הוראה חוקית, בין יתר העבירות המקימות מסוכנות לכשעצמן, סבורני כי לא ניתן ליתן את האמון הנדרש לצורך הוצאתו לחופשה חריגה.

באשר לעותר 1 – אף הוא נדון בגין הפרת הוראה חוקית והעבירות שבוצעו על ידו בוצעו עת היה אסיר ברישיון.

משאין בידי המשיב חוות דעת אודות מסוכנותו של העותר 1 בהצטרפם של הדברים המפורטים מעלה, לא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטת המשיב אשר מצדיקה התערבות בית המשפט.

לאור האמור, הנני דוחה את העתירה.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"א סיוון תשע"ד, 19/06/2014 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי מיכל בוניאל