בפני תביעה קטנה לתשלום סך של 4,200 ₪ בגין נזקי רכוש, אשר נגרמו, על פי הנטען, לרכב של התובע 2, מסוג "מיצובישי", שנת ייצור 2009, בעטיה של תאונת דרכים מיום 25.2.14 (להלן: "התאונה"). בתאונה היו מעורבים רכבו של התובע 2, נהוג על ידי התובעת 1, ורכב של הנתבעת 2, נהוג בידי הנתבע 1. המחלוקת הנטושה בין הצדדים הינה לעניין האחריות לקרות התאונה. אציין, בפתח הדברים, כי לתאונה לא היו עדי ראיה.

עיקר טענות התובעים

התובעת 1 טוענת, כי בעוד רכב התובע 2 עומד עמידה מוחלטת, ברמזור אדום בנתיב השמאלי בצומת "קוקה קולה", במטרה לפנות שמאלה, הגיח רכב הנתבעת 2 ופגע ברכב התובע 2 לאורך צדו הימני. לטענת התובעת 1, הנתבע 1 נאלץ להסיע את רכב הנתבעת 2 לאחור על מנת להשתחרר מרכב התובע 2, ומיד לאחר מכן התנצל בפניה. התובעים סומכים תביעתם על חוות דעת השמאי מוטי ענבר, מיום 24.3.14 (להלן: "השמאי ענבר"; חוות הדעת"). השמאי ענבר העריך את עלות תיקון הנזק הישיר לרכב בסכום של 3,000 ₪, ללא מע"מ . בדיון מיום 14.12.14 טענו התובעים, כי מכרו את הרכב שבועיים וחצי לפני הדיון שנערך בפני, בסכום הנמוך ב- 3,000 ₪ ממחירון הרכב. לטענת התובעים לא נערך זיכרון דברים בכתב בעניין מכירת הרכב. לדברי התובעים, הרכב נמכר טרם תיקון הנזק הישיר בפועל, מחמת חסרון כיס.

עיקר טענות הנתבעים

הנתבעים טוענים, כי בעוד רכב הנתבעת 2 נוסע בנתיב הימני בצומת "קוקה קולה", לפתע סטה רכב התובע 1 מנתיבו אל עבר נתיב נסיעת רכב הנתבע 2 וגרם להתרחשות התאונה. לטענת הנתבעים, רכב התובע 1 נבדק ביום 23.3.14, כחודש ימים לאחר התאונה, ולא מן הנמנע כי הנזקים האמורים בחוות הדעת השמאית שהוגשה, מקורם בתאונות קודמות. בדיון שנערך בפני, טענו הנתבעים כי רכב התובע 2 סטה מנתיבו ושפשפף את הפינה השמאלית קדמית ברכב הנתבעת 2. דא עקא, בשל הפגיעה הקלה ברכב הנתבעת 2, הוחלט שלא להגיש תביעה על עניין שבזוטות.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את עדויות התובעת 1 והנתבע 1, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות. להלן הנמקה קצרה ותמציתית למסקנתי זו, בהתאם לקבוע בתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) התשל"ז-1976.

מקום התאונה, יכול להתיישב עם כל אחת מהגרסאות, וקיים קושי לקבוע, על בסיס עדות יחידה, מהו התרחיש העובדתי המדויק, האם זה שתואר על ידי התובעת 1 או שמא זה שתואר על ידי הנתבע 1.

גם בחינת מיקום הפגיעות ברכבים, ואופיין, אינו שופך אור על זהות האחראי לתאונה, ואינו מאפשר העדפת אחת הגרסאות על פני רעותה, כך שמבחינה משפטית, עסקינן בסיטואציה בה איש מהנהגים המעורבים בתאונה לא הרים את נטל ההוכחה המוטל על כתפיו.

מדובר בתאונה שאין לה עדות חיצונית, ולמעשה מדובר בגרסה מול גרסה. הן התובעת 1 והן הנתבע 1 היו בטוחים כל אחד בצדקת גרסתו באשר לאופן שבו התרחשה התאונה והותירו אצלי רושם חיובי ביותר. לאחר ששקלתי את העדויות, לא מצאתי כי אני יכולה להעדיף גרסה אחת על פני רעותה, באופן אשר יטה את הכף לטובת מי מהצדדים.

התוצאה היא שאני דוחה את התביעה.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בת"א תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תואיל לשלוח פסק דין זה לצדדים בדואר רשום +אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ו כסלו תשע"ה, 18 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.