1. לפניי תביעה כספית ע"ס 3,653 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 15.10.2013, בין כלי רכב מ"ר 14-508-74 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 50-700-76 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2. בכתב תביעתה טענה התובעת כי האחריות לקרות התאונה, מוטלת על נהג רכב הנתבעים, אשר לאחר שנהג רכב התובעת עבר מנתיב הימני ביותר מבין שלושה נתיבים בכיוון נסיעתו, לנתיב האמצעי ברחוב יגאל אלון בתל-אביב בסמוך למגדלי "טויוטה", והשלים את המעבר, הגיח רכב הנתבעים שנסע גם הוא בנתיב האמצעי מאחורי רכב התובעת, ניסה לעקוף את רכב התובעת על ידי מעבר לנתיב השמאלי ואז חזרה לנתיב האמצעי, כך שבסטייתו מהנתיב השמאלי ביותר לנתיב האמצעי פגע ברכב התובעת.

3. בכתב הגנתם טענו הנתבעים כי האחריות לקרות התאונה, מוטלת על נהג רכב התובעת, אשר בסטייתו מהנתיב הימני ביותר לנתיב האמצעי, כאשר רכב הנתבעים בנתיב הימני פגע ברכב הנתבעים.

4. למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

5. נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

בגמר חקירת העדים, סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה.

עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

6. לאחר שעיינתי במכלול החומר המונח לפניי ולאחר ששמעתי את העדויות וראיות הצדדים ובחנתי אותן, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה באופן חלקי, כך שתערך חלוקת אחריות לקרות התאונה בין הנהגים המעורבים בה.

מסקנתי זו מבוססת על סמך הנימוקים הבאים:

6.1. הוראת תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") קובעת:

"לא יסטה נוהג ברכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון."

כמו גם, תקנה 41 לתקנות התעבורה קובעת:

"נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש."

6.2. על יסוד הוראות תקנות התעבורה לעיל, אני קובע כי היה על נהג רכב התובעת לנקוט בכל אמצעי הזהירות טרם סטייתו מנתיבו.

שוכנעתי כי נהג רכב התובעת החליט לסטות לנתיב האמצעי בשל פקק בנתיב הנסיעה הימין, בו הוא נסע לפני הסטייה, וככל הנראה החלטתו לעבור לנתיב האמצעי הייתה ב"הצתה מאוחרת". עצם טענתו של נהג רכב התובעת, כי הוא הבחין ברכב הנתבעים, מצביעה על כך שהוא התרשל בנהיגתו, ולא התחשב בתנאי הדרך.

לכן, נהג רכב התובעת הינו האחראי העיקרי לקרות התאונה.

6.3. יחד עם זאת, אין נהג רכב הנתבעים פטור מאחריות לקרות התאונה, שהרי בעדותו העיד כי בסמוך לפני קרות התאונה בזמן הנסיעה בכביש הוא הבין כי בכוונת נהג רכב התובעת לסטות לנתיבו, חרף זאת, הוא לא נקט באמצעים שעמדו לרשותו כדי למנוע את התאונה.

לכן, אני מטיל על נהג רכב הנתבעים אחריות חלקית לקרות התאונה.

7. לנוכח כל האמור לעיל, מצאתי לחלק אחריות בין הנהגים, באופן שנהג רכב התובעת יישא באחריות בשיעור של 70% לקרות התאונה ונהג רכב הנתבעים יישא באחריות בשיעור של 30% לקרות התאונה.

8. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

8.1. סך של 1,096 ₪, בתוספת אגרת בית המשפט, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

8.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,250 ₪.

8.3. שכר העד כפי שנפסק במהלך הדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, י' כסלו תשע"ה, 02 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.