לפניי תביעת התובעת לפיצוי בגין ההפסדים, שנגרמו לה עקב הצורך להפעיל פוליסת ביטוח מקיף, לתיקון נזקי רכוש, שנגרמו לרכבה בתאונת דרכים ביום 19/7/13.

הנתבעים אינם מכחישים את אחריות הנתבע מס' 1 לתאונה (בקשה לויתור התייצבות נתבע 1), את הכיסוי הביטוחי ואת הנזק, והנתבעת הודתה בחבותה לשלם עבור ההשתתפות העצמית והכינון.

התביעה בסך 7,332 ₪ כללה השתתפות עצמית בסך 1,990 ₪, כינון בסך 17 ₪, הפסד הנחת העדר תביעות לשלוש שנים בסך 3,000 ₪, הפרש שכ"ט שמאי בסך 325 ₪, הוצאות משפט וביטול זמן בסך 1,000 ₪ ועוגמת נפש בסך 1,000 ₪. מכתב התביעה עולה כי הנתבעת מס' 2 הסכימה בתחילה לשלם לתובעת, לפי דרישת סוכנות הביטוח את סכום הנזק הישיר (4,806 ₪) ושכ"ט שמאי (750 ₪), סה"כ 5,556 ₪ (מכתב הנתבעת מיום 11/2/14, נספח 1 לכתב התביעה), אך לאחר מכן ביום 2/3/14 חזרה בה טענה כי אין לייחס רשלנות למבוטחה (נספח 2 לכתב התביעה). לבסוף קיבלה התובעת את הפיצוי מהמבטחת שלה, שומרה, בניכוי השתתפות עצמית וכינון (נספח 3 לכתב התביעה). שומרה שילמה לתובעת עבור שכ"ט שמאי רק 425 ₪ במקום 750 ₪ ששולם. הוגשה חוות הדעת השמאי (נספח 4 לכתב התביעה), חשבונית המוסך (נספח 6 לכתב התביעה), חשבון שכ"ט השמאי וקבלה על תשלום בצ'ק דחוי (נספח 5 לכתב התביעה).

לכתב ההגנה לא צורף דבר, ואני מסיקה מדברי התובעת (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 1-3) כי אינה מכחישה קבלת התשלום עבור השתתפות עצמית וכינון. לא ניתן לדעת מתי בוצע התשלום ואני מאמינה כי הדבר היה לאחר הגשת התביעה, לאחר שהנתבעת לא הוכיחה אחרת. יוזכר כי כתב ההגנה הוגש ארבעה חודשים אחר הגשת כתב התביעה.

עד לדיון לא הוגשה כל ראייה לסכום הנזק המשמעותי, הפסד הנחת העדר תביעות. בדיון ולבקשתי הגישה התובעת את הפוליסה, שחודשה לתקופה 1/9/13 עד 31/8/14 בחברת איילון (ת/2) ולתקופה 1/9/14 עד 31/8/15 בחברת ביטוח ישיר (ת/1). באף אחת מהפוליסות לא זכתה התובעת להנחת העדר תביעות. לאחר הדיון ובהמלצתי הגישה את פוליסת הביטוח לשנה הרלוונטית, מיום 1/9/12 עד יום 31/8/13, ובה נמצא כי ניתנה לה הנחת העדר תביעות בסך 1,470 ₪.

תגובת הנתבעת בעניין אינה עניינית. אין משמעות לסכומי הפרמיות בשנים שלאחר הפעלת הביטוח, שכן הפרמיה מורכבת ממרכיבים שונים, והמבקשת החליפה חברות לפי כדאיותה. באיילון חברה לביטוח בע"מ קיבלה התובעת "הנחה מיוחדת", "הנחת סלולר" ו"הנחת צפון", אך אף אחת מאלה אינה שוללת את הפסד הנחת העדר התביעות, כעולה מהעמוד האחרון לפוליסה, ת/1, שם צויין כי לא היו לתובעת תביעות, אלא רק בשנה הרלוונטית לתאונה דנן. מכאן שהתובעת הוכיחה הפסד הנחה בסך 1,470 ₪ לשנה, במשך שנתיים, אותה קיבלה לפני התאונה, והיתה ממשיכה לקבל, אלמלא נדרשה להפעיל את הביטוח. ההפסד בשנה השלישית הינו תיאורטי, טרם הוכח, וממילא סכום ההפסד שהוכח מגיע כמעט לסכום שנתבע בראש נזק זה – 3,000 ₪.

ביחס לשכר טרחת השמאי, הרי שלאחר שהתובעת הפעילה את הביטוח שלה, והמבטחת שלה, שומרה חברה לביטוח בע"מ, סירבה לשלם את הסכום, שחייב אותה השמאי בגין חוות דעת פרטית, אין הצדקה להשית את הקיזוז, שביצעה שומרה, על כתפי צד ג'. אני דוחה חלק זה של התביעה.

אני מקבלת את הדרישה לתשלום בגין הוצאות משפט בגין התנהלותה המיותרת של הנתבעת, אך סכומי ההוצאות נטענו בצורה כוללנית ומופרזת. אין עגמת נפש בגין נזק רכוש קל יחסית, לאחר שהתובעת תפוצה על מלוא הנזק הישיר והעקיף.

אני מקבלת את חלקה של התביעה בסך 2,940 ₪ בגין הפסד הנחת העדר תביעות לשנתיים, ובסך 573 ₪ בגין הוצאות משפט (כולל אגרה בסך 73 ₪).

הנתבעת מס' 2 תשלם לתובעת לסילוק התביעה (לאחר ששילמה את ההשתתפות העצמית והכינון, ובהנחה כי כך נעשה) את הסכום הכולל של 3,513 ₪, תוך 30 יום.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מתן פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ז טבת תשע"ה, 07 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.