לא ביקשנו את תשובת המדינה משום שאין בערעור זה ממש.

המערער הורשע על סמך הודייתו בעבירה של תקיפה סתם. על-פי העובדות בהן הודה תקף המערער את אשתו בכך שבעודה יושבת על הספה היכה אותה בראשה ומשניסתה להתגונן, בעט ברגלה ואחז בידיה בחוזקה. נגד המערער היה תלוי ועומד מאסר על תנאי של 7 חודשים. בית משפט קמא (כב' השופטת ל' מרגולין-יחידי) הפעיל את המאסר על תנאי, הטיל על המערער 3 חודשי מאסר בגין האירוע הנוכחי וקבע כי 45 יום מהם ירוצו במצטבר לעונש המאסר על תנאי, כך שסה"כ על המערער לרצות 8.5 חודשי מאסר.

אין ספק שבית משפט קמא הלך לקראת המערער הן בתקופת המאסר שהטיל עליו והן בכך שקבע, כי רק חלקה ירוצה במצטבר למאסר על תנאי שהופעל. בית משפט ציין כי לא התרשם שהמערער שינה מאורחותיו וראוי להזדמנות נוספת, שעל-כן ההליכה לקראתו שקללה את מצבו הרפואי ולכן חפף בית המשפט חלק מן המאסר למאסר על תנאי שהופעל. יש לו למערער על מה לברך בגין העובדה שבית משפט קמא נהג כפי שנהג.

הערעור נדחה.

<#3#>

ניתן והודע היום כ"ג טבת תשע"ה, 14/01/2015 במעמד הנוכחים.