1. התובע הגיש תביעה כספית בסכום של 15,000 ש"ח לתשלום בגין נזקים, לכאורה, שנגרמו לו כתוצאה מגביית תשלום חשבונות מים שלא כדין.

1. על פי גרסת התובע, הוא שילם את חובותיו לנתבעת עבור חובות שצבר לשנים 2011 – 2013 ולהפתעתו בתאריך 8.4.14 הנתבעת ניתקה את ברז המים בביתו בטענה שקיים חוב שלא שולם וזאת למרות שחוב נוסף בגין העבר שולם עוד ביום 2.6.12.

לדבריו, מחמת הבושה שילמו ילדיו סך של כ – 3,000 ₪ למרות שלמעשה אין הוא חייב דבר.

על כן הוא דורש את החזר הסכום ששולם על ידו וכן דורש פיצוי בגין נזק נפשי ועוגמת נפש. לכתב התביעה צירף התובע אסופת מסמכים מסוגים שונים המצביעים לשיטתו כי שילם את מלוא חובותיו.

3. מנגד, טוענת הנתבעת כי בניגוד לטענת התובע כי שילם מלוא חובותיו לשנים 2011 – 2013, התובע נותר חייב בגין צריכת מים לשנים 2009 – 2011 ולשנת 2014 ועל כן בתאריך 26.2.14 שלחה לו התראה בגין החוב הנ"ל המורכב מיתרת ביוב, יתרת מים, הוצאות אכיפה והוצאות גביה. מאחר והתובע לא שילם חובו שלחה לו שוב הודעה לתשלום החוב הנ"ל וכן חשבון תקופתי נוסף למים וביוב עבור החודשים 1-2/2014. מאחר והתובע גם הפעם בחר שלא לשלם חובו הוצאה כנגד התובע פקודת ניתוק מים.

בנוגע לנטען על ידי התובע כי ביום 2.6.12 שילם את מלוא חובותיו, טענה הנתבעת כי התובע שילם סך של 1,600 ₪ בגין חוב לשנים 2009 – 2010 בשני צ'קים דחויים ע"ס 800 ₪ כ"א, אחד מהצ'קים הנ"ל חזר ועל כן נותר חייב.

לכתב ההגנה צורף תיעוד בדבר תשלום החוב המדובר בסך 1,600 ₪ וכן התראה ודרישה לתשלום החוב מתאריך 26.2.14 ותיעוד ניתוק מד המים ביום 7.4.14.

4. ביום 26.10.14 התקיים דיון בפניי בנוכחות התובע ונציג הנתבעת, מר שלביה אמל.

5. מר אמל ציין במהלך הדיון כי בנוגע לחוב בסך 1,600 ₪, המדובר בחוב עבור שנת 2010 וחלק משנת 2011. מאחר ואחד מן הצ'קים שמסר התובע לכיסוי חוב זה חזר, הועבר צ'ק זה לטיפול הוצל"פ והחוב שולם. החוב בגינו נדרש התובע לשלם נוצר לאחר תקופה זו ולמען הדיוק החל מחשבון 5-6/2011 ועד לחשבון התקופתי 1-2/2014.

6. לטענת מר אמל דרישות החוב נשלחו לתובע בדואר רשום ( ואף הוצג בפניי נ/1 – התראה אחרונה לפני ניתוק מים שנשלחה בדואר רשום ) אולם הוא התעלם מהן. כשבחר לשלם היה משלם רק את החשבון התקופתי ולא את החוב המצטבר. לטענת מר אמל, יום לאחר ניתוק ברז המים הגיע התובע והסדיר את חובו.

7. התובע טען מנגד כי כל אימת שהגיע לביתו חשבון המים הלך ושילם אותו, וההתראות בגין הניתוק לא התקבלו אצלו.

8. מאחר ולא נפרשה בפניי במהלך הדיון תמונה מלאה של הסכום ששולם וזה שלא שולם ובגינו נצבר החוב הוריתי למר אמל להמציא לבית המשפט תיעוד מפורט יותר. ביום 5.11.14 צירפה הנתבעת מסמכים מפורטים יותר לרבות כרטסת חשבון המים של התובע המדגימה את כל התשלומים בהם חוייב.

9. כלל בהליך אזרחי כי, המוציא מחברו עליו הראיה, היינו- התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו. חובת ההוכחה המוטלת על בעל דין הנושא בנטל השכנוע היא עמידה ברמה של מאזן הסתברויות, על בעל דין להוכיח כי גרסתו סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מן הגרסה שכנגד.

10. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים על כלל נספחיהם וכן לאחר ששמעתי את עדויותיהם והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, המסקנה אליה הגעתי היא דחיית התביעה כנגד הנתבעת.

11. ניתן לצמצם את גדר המחלוקת בין הצדדים שכן הנתבעת אינה טוענת כי החוב נוצר לפני שנת 2011 אלא החל מחודש 5-6/2011 ועד לחודשים 1-2/2014.

12. התובע, הנושא בנטל ההוכחה צירף לכתב התביעה אך ורק את האישורים על החשבונות ששילם בתקופה זו ולא צירף כל תיעוד או הסבר אודות חובותיו התקופתיים שלא שולמו. המדובר בנטל הוכחה המוטל עליו ולו אכן היה משלם את כל חשבונותיו התקופתיים היה בידו להציג אישורים רצופים של כל החשבונות התקופתיים בצורת ספחים משולמים בבנק הדואר או בדרך אחרת, כפי שידע לעשות ביחס לחשבונותיו המשולמים.

אין בידי לקבל את טענתו של התובע כי לא קיבל את החשבונות התקופתיים של המים שצרך ואף לא את ההתראה טרם ניתוק המים בביתו. כאמור, התובע צירף לכתב התביעה העתק מן החשבונות ששילם, ראיה לכך שחשבונות אלו מגיעים לכתובתו. ובכל הנוגע להתראה בדבר ניתוק המים מביתו, שוכנעתי כי הנתבעת שלחה לו את התכתובת הנדרשת בחוק טרם ניתוק המים מביתו וזאת בדואר רשום.

13. הנתבעת, מנגד ידעה להצביע על התשלומים שלא שולמו על ידי התובע והם:

5-6/2011 – 11-12/2011 (ארבעה חשבונות דו חודשיים), 3-4/2012, 5-6/2012 ו – 9-10/2013 - 1-2/2014 (שלושה חשבונות). הנתבעת גיבתה זאת אף בכרטסת חשבון המים של התובע ובהעתק מחשבונות המים התקופתיים של התובע שלא שולמו. בהיעדר ראיה נגדית של התובע ומאחר ועליו מוטל נטל ההוכחה, לא נותר לי אלא לקבל את טענות הנתבעת.

14. בנסיבות הללו, היות ומצאתי כי גרסת הנתבעת וראיותיה עדיפות, הרי שמן הראוי לדחות את התביעה שהוגשה נגדה.

15. אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה ומחייב את התובע בהוצאות הנתבעת בסך של 500 ₪.

המזכירות תעביר העתק מפסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, י"ט חשוון תשע"ה, 12 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.