1. התובע הזמין מהנתבעת ביצוע עבודות אלומיניום בביתו, בהתאם להסכם המפרט את רכיבי ההזמנה, ולאחר סיום העבודות נותרו שני עניינים מרכזיים במחלוקת, הנוגעים למנועים של תריסי הגלילה, ולידיות בשניים מהחלונות.

המנועים

2. התובע טוען כי על פי ההסכם הוזמנו מנועים מתוצרת סומפי, ואילו בפועל סופקו מנועים מתוצרת קליל. לטענת התובע, אלו לא המנועים שהוא מבקש, הוא לא מעונין כי יהיו בביתו והוא דורש פיצוי לפי הצעת מחיר שקיבל עבור רכישת מנועים חדשים מתוצרת סומפי.

3. לטענת הנתבעת אמנם בהסכם נרשם "מנועים לתריסי גלילה תוצרת סומפי או מנוע אחר לבחירת הלקוח", אך התובע (הלקוח) נתן הסכמה בעל פה לשינוי, לצורך קבלת אחריות כפולה. לפי גרסת הנתבעת, על מנת לקבל אחריות של קליל, בנוסף לאחריות הנתבעת, היה צורך כי גם המנועים יהיו מתוצרת קליל. בהתאם לעדות נציג הנתבעת, דברים אלה הדברים הובהרו לתובע והוא אישר שינוי בתוצרת המנועים. לעניין העלויות טענה הנתבעת כי המחירים המבוקשים על ידי התובע אינם ריאליים, והיא צירפה הצעת מחיר נמוכה בהרבה מזו שהוגשה על ידי התובע.

4. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים לעניין זה ועיינתי הן בהסכם והן בהצעות המחיר שהוגשו, אני קובעת כי הדין עם התובע, לעניין החריגה מהמוסכם.

אין בידי הנתבעת כל אסמכתא לשינוי ההסכמה, ואין דרישה של התובע ל"אחריות כפולה" אלא לאחריות של קליל בלבד. לא הוצגה לי תשובה בכתב המבהירה לתובע שניתנת אחריות הנתבעת בלבד, ולא יצרן התריסים. אין די בטענה בעלמא כי ניתנה הסכמה בעל פה מצד התובע לשינוי. העובדה כי ניתנה אחריות כפולה אינה מהווה ראיה כי התובע הסכים לשינוי תוצרת המנועים.

5. עם זאת, מצאתי כי עמדת התובע לפיה "אני לא רוצה קליל בתור מנוע בבית, לא רוצה את המנוע הזה", אינו עומד בקנה אחד עם העובדה כי המנוע הותקן בביתו של התובע לפני למעלה משנתיים וחצי, והוא "חי בשלום" עם מנועי קליל, ולא מצא לנכון להחליפם בטרם הדיון.

6. על בסיס הצעות המחיר שניתנו, מאחר שאפשר ועלויות המנועים לצרכן הפרטי גבוהות מהעלויות לנותנת השרות, אני מעריכה את עלות המנועים בדרך האומדנה באופן כולל (כל 9 המנועים) בסך של 7,000 ₪, כולל מע"מ. אני קובעת את הפיצוי המגיע לתובע בגין הסטייה מההסכם על בסיס 25% מסכום זה, ועל כן על הנתבעת לשלם לתובע סך 1,750 ₪ בגין הפרה זו של ההסכם.

ידיות החלונות

7. התובע טוען כי בשניים מהחלונות הותקנו חלונות ללא אפשרות ריאלית לפתוח או לסגור אותם, שכן לצורך כך יש להגיע לגובה של 2.3 מטר לתפס הנמצא בחלקו העליון, פעולה שאינה ריאלית. בנוסף טוען התובע, כי התפס מנוגד למפרט הקובע כי האביזרים יאושרו על ידי מכון התקנים.

8. הנתבעת טענה כי התקנת החלונות נעשתה בהתאם להזמנת עבודה מספר 3690 שם נרשם סוג החלון בהתאם לבחירת התובע, תוך שינוי מהצעת האדריכל והצעת המחיר הראשונית שקיבל.

9. בעניין זה מצאתי כי התובע, שנעזר בייעוץ אדריכלי, יכול היה לבדוק לפני ביצוע ההזמנה מה המשמעות של הזמנת חלונות מהסוג שביקש, עבורם שילם, והוא אינו יכול בשלב מאוחר יותר ולאחר ביצוע העבודה לבקש להוסיף על ההזמנה, ללא תשלום עבור אותה תוספת. זאת ועוד, לא הוצגה אסמכתא לכך שאין לתפס הקיים, במקום ידית, אישור של מכון התקנים.

לפיכך אני דוחה את התביעה הנוגעות לידיות החלונות.

הסעדים הנוספים

10. לעניין תעודת האחריות, משצורפה התעודה לכתב ההגנה, אין עוד צורך לדון בטענה כי זו לא נמסרה לתובע.

11. לעניין תיקון חלונות, בית משפט זה אינו מוסמך לתת צו עשה, ועל התובע לפנות ישירות לנתבעת בבקשה לבצע תיקונים, ככל שנדרש. נרשמה בפרוטוקול הדיון הצהרת נציג הנתבעת (עמוד 3 שורה 13) כי הוא מוכן לתת שרות ולתקן בעיה, ככל שיש.

12. אינני מקבלת את טענת התובע כי הוא זכאי לפיצוי בסך 3,000 ₪ בגין נזק לא ממוני. הטענה כי נגרם לו נזק כזה לא פורטה ולא הוסברה, ואין מדובר בסעד כספי שניתן בשגרה לכל תובע או ניזוק, ובמיוחד אין לכך מקום במקרה מסוג זה. מעבר לכך, ככל שנגרם לתובע נזק בגין הפסד ימי עבודה, היה עליו להוכיח קיומו של הנזק וגובהו, והדבר לא נעשה.

13. התובע עתר לקבלת פיצוי בגין הוצאותיו המשפטיות, הן בגין הוצאות משלוח מכתב דרישה על ידי עו"ד והן לצורך ניסוח כתב התביעה.

מאחר וחלק מטענות התובע התקבלו, זכאי התובע להחזר חלקי בגין הוצאות מכתב הדרישה (אשר התייחס לכלל טענותיו). אני קובעת את הסכום לו זכאי התובע בעניין זה בהתאם לעלות מכתב בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס-2000, בסך 277 ₪.

אני דוחה את דרישת התובע לפיצוי בגין הוצאות ששילם לעורך דין לצורך ניסוח כתב התביעה. בבית המשפט לתביעות קטנות אין ייצוג משפטי והתובע לא היה מחויב לפנות לעורך דין לצורך ניסוח כתב התביעה. בית משפט זה אינו עומד על כללי פרוצדורה או ניסוח משפטי של כתבי טענות וניתן היה לקבל כתב תביעה מנוסח בלשון התובע בלי שהיה בכך כדי לפגוע בזכויותיו. לפיכך, ככל שבחר התובע לשלם עבור ניסוח מקצועי של כתב התביעה, אין מקום להשית על הנתבע הוצאה זאת.

סוף דבר

14. התביעה מתקבלת בחלקה, תוך חיוב הנתבע לשלם לתובע סך של 2,027 ₪.

לאחר ששקלתי את הוצאות משפט, את התייצבות התובע לדיון, את קבלת התביעה בחלקה הקטן בלבד ואת כלל הנסיבות הרלבנטיות, אני מעמידה את הסכום הכולל לתשלום ליום מתן פסק הדין על סך של 2,200 ₪.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצל הנתבע, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' אדר תשע"ה, 26 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.