פתח דבר:

לפניי בקשת הסתלקות מבקשה לאישור תובענה כייצוגית, בהתאם להוראות סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות").

העובדות הצריכות לעניין:

ביום 16.06.14 הגישה המבקשת בקשה לאשר כייצוגית תובענה שעניינה אי סימון מחיר מוצרי טבק (סיגריות), הנמכרים על ידי המשיבה בסניפיה השונים. המבקשת טענה כי התנהלות זו של המשיבה נעשית בניגוד לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 ובניגוד לתקנות הגנת הצרכן (כללים שונים לפרסום מחירי נכסים ושירותים), התשנ"א-1991. המבקשת ביססה את הבקשה על עילות התביעה הבאות: הפרת חובה חקוקה, חוסר נוחות לפי פקודת הנזיקין, חוסר תום לב, הטעיה, פגיעה באוטונומיה ועשיית עושר ולא במשפט.

המבקשת עתרה לסעד הצהרתי לפיו אי סימון מחירי מוצריה בהתאם לחוק ולתקנות, מהווה הפרה של הדין. כן עתרה המבקשת לצו עשה על פיו יורה בית המשפט למשיבה לסמן את מחירי המוצרים בהתאם לדין. המבקשת עתרה לקבלת צו עשה אשר יורה למשיבה להציג בפני בית המשפט ובפני המבקשת תכנית הדרכה מפורטת וישימה, להדרכת עובדי המשיבה, לגבי האופן הראוי לבדיקת הימצאות סימון מחיר, על כלל מוצריה, בהתאם לקבוע בחוק.

נוסף על כך, עתרה המבקשת לפיצוי כספי בגין הנזקים המצרפיים שנגרמו לחברי הקבוצה בסכום של 3,000,000 ₪.

ביום 9.12.14, עוד בטרם הוגשה תגובת המשיבה לבקשת האישור, הגישו הצדדים בקשת הסתלקות מוסכמת. במסגרת הבקשה ציינה המשיבה, כי על פי בדיקה שערכה, נמצא כי כל המוצרים הנמכרים אצל חברות סדש סומנו, ומסומנים בצורה ברורה, לפי כל דין. ככל שאירעה תקלה בעניין סימון המוצרים מושא בקשת האישור, מדובר בתקלה נקודתית שתוקנה מיד לאחר הגשת בקשת האישור. נוסף על כך, הדגישה המשיבה כי בקשת האישור אינה מתאימה להידון כתובענה ייצוגית בשל הקשיים בהוכחת קשר סיבתי ונזק ביחס לכל אחד מחברי הקבוצה. עוד נטען כי המקרה דנן אינו נמנה על המקרים המצדיקים הכרה בנזק מסוג פגיעה באוטונומיה של הרצון.

יחד עם זאת, המשיבה התחייבה, לפעול אצל חברות סדש, על מנת להדק את הפיקוח על סימון מחירי מוצרים בחנויות המופעלות על ידם באופן הבא:

1. מנהלי החנויות יאפשרו ללקוחותיהן לעיין, בסמוך למקום בו הסיגריות מאופסנות, בקטלוג מחירים מודפס. החנויות יעשו כן תוך 30 ימים מיום אישור בקשה זו.
2. ריענון נהלים לעניין סימון מחירים על גבי המוצרים.
3. הנחיית מנהלי החנויות לקיום בדיקות לאיתור תקלות אי סימון.

הצדדים ציינו, כי לאור ההסכמות האמורות, אין עוד טעם להמשיך בניהול ההליך. עם זאת, טוענת המבקשת כי בגין העבודה הרבה שהושקעה בהכנת בקשת האישור, בשים לב לשלב המוקדם שבו מצוי ההליך ובשים לב להתחייבויות המשיבה שפורטו לעיל, אשר יש בהן כדי להביא תועלת ללקוחות המשיבה. מבקשת לאשר המלצת הצדדים לפסיקת גמול בסך 3,000 ₪ למבקשת ושכר טרחה לבא כוחה בסכום של 39,000 ₪ בתוספת מע"מ.

המבקשת ובא כוחה צירפו לבקשת ההסתלקות תצהירים מטעמם המאשרים כי סכומים אלה הינם היחידים שהם יקבלו כנגד הסתלקותם.

דיון:

אמות המידה לאישור בקשת הסתלקות כגון זו שבפניי, נדונו רק לאחרונה בפסק דינו של כב' השופט יצחק ענבר בת"צ (ת"א) 1469-02-13 עידן לוי נ' פסטה נונה בע"מ (26.11.14). כב' השופט ענבר עמד בפסק הדין על המגמה אשר הופכת נפוצה מאוד לאחרונה, לפיה מוגשות בקשות הסתלקות מוסכמות, הכוללות המלצה לפסיקת גמול ושכר טרחה בסכומים בלתי מבוטלים, בפרט בתחום סימון מוצרי מזון.

בקשת ההסתלקות שבפניי נמנית על בקשות ההסתלקות, לגביהן, נקבעו אמות מידה לאישור ההסתלקות, בפסק הדין האמור של כב' השופט ענבר, כאשר קבע:

"...חסרונותיהם ונזקיהם של הסדרי הסתלקות מתוגמלת בתחום סימון מוצרי מזון, ובכלל אלו הסדרי ההסתלקות שלפנינו, גבוהים לאין שיעור מתועלותיהם. לא זו בלבד שהסדרים אלו אינם מייצרים הרתעה של ממש, אלא שאישורם על ידי בית המשפט מתמרץ את הגשתן של תביעות סרק, מזה, ושל הסתלקויות מתביעות מבוססות לכאורה, מזה. בהינתן האפשרות לסיים את התובענות בהסתלקויות שרווח קל ומהיר בצדן, נחלש התמריץ להגיש תביעות ייצוגיות מבוססות בתחום סימון מוצרי מזון ולהתמיד בניהולן, ותחת זאת מוצף בית המשפט במאות תביעות ייצוגיות שמגישיהן גמרו מראש אומר להסתלק מהן. מצב העניינים הקיים - שבו הולכים הסדרי הסתלקות מתוגמלת והופכים ל"ברירת מחדל" של תובענות ייצוגיות בתחום סימון מוצרי מזון – מכרסם, אפוא, בתכליותיו של חוק תובענות ייצוגיות, מכביד על הנתבעים ועל בית המשפט שלא לצורך וגורם לזילות מכשיר התובענה הייצוגית. בית המשפט מצווה לפעול לצינון תמריציהם של התובעים ובאי הכוח המייצגים לערוך הסדרי הסתלקות מסוג זה ודרך המלך לעשות כן הנה להימנע מאישור תשלום גמול ושכר טרחה למסתלקים".

אין לי אלא להצטרף לדבריו אלה של כב' השופט ענבר. דומה, כי השיקול המרכזי אשר עומד ביסוד הגשתן של חלק גדול מהתובענות הייצוגיות המוגשות לבתי המשפט השונים, הינו שיקול הגמול לתובע המייצג ושכר הטרחה לבא כוחו. לא מעט בקשות לאישור תובענות ייצוגיות, הינן תביעות סרק, שמטרתן אינה לתועלת הציבור, אלא לזכות בגמול ושכר טרחה. האינטרס הציבורי כלל אינו עומד לנגד עיניהם של התובע המייצג ובא כוחו.

לטעמי, שיקול הגמול ושכר הטרחה אינו שיקול ראוי, בבחינת ההחלטה להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית. לא לשם כך נחקק חוק תובענות ייצוגיות. בדברי ההסבר לחוק, הודגשה מטרתו של החוק, בזו הלשון:

"התפיסה הכללית אותה ביקש החוק המוצע לקדם היא שיש לעודד תובענות ייצוגיות ראויות ולהסיר מחסומים דיוניים מעל דרכם. בצד זאת, יש להתמודד כראוי עם סיכונים לניצול המכשיר לעשיית רווח ללא השגת תועלת לציבור. בנוסף, ההליך הייצוגי נחזה, לאו דווקא כהסדר דיוני של תביעות, אלא בראש וראשונה ככלי לקידום אינטרסים ציבוריים. לאור זאת, ההתחשבות באינטרס הציבורי ובקידומו היא במרכז שיקול הדעת של בית המשפט המיישם את החוק. חלק ניכר מהשינויים שנעשו בחוק המוצע משקפים תפיסה זו. (ההדגשות שלי-נ"מ).

צריך וראוי הוא, כי תוגשנה תובענות ייצוגיות ראויות ומבוססות אשר מטרתן הינה קידום האינטרס הציבורי. כפי שהדגיש כב' השופט ענבר, הגשת תביעות ייצוגיות בתחום סימון מוצרי מזון ראויה מבחינה עקרונית. תביעות אלו עשויות לקדם את תכליות חוק תובענות ייצוגיות בדבר שיפור ההגנה על זכויות, מימוש זכות הגישה לבית המשפט, אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו ומתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין.

יחד עם זאת, ראוי וצריך להימנע מהגשת תביעות סרק ובכללן תביעות המוגשות בשל הפרות דין טכניות שהן "עניין של מה בכך" (de minimis) (ראו: ע"א 1338/97 תנובה מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' ראבי, פ"ד נז (4) 673 (2003)).

במקרה זה שבפנינו, ברור כי פניה מוקדמת אל המשיבה, היה בה כדי לייתר הגשת בקשת האישור. כפי שציינה המשיבה במסגרת בקשת ההסתלקות המוסכמת, מדובר בתקלה נקודתית של אי סימון מחיר מוצרי סיגריות, אשר תוקנה מיד לאחר הגשת בקשת האישור. לפיכך, ראוי וצריך היה להקדים פניה אל המשיבה טרם פניה לערכאות משפטיות. העדר פניה כאמור, יש בה משום חוסר תום לב של התובעת המייצגת ובא כוחה.

לטעמי, ב"כ התובעת המייצגת והתובעת עצמה, לא פעלו מתוך רצון לשפר את השרות שהציבור מקבל, אלא ראו את האינטרס שלהם עצמם במסגרת רצונם להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שאחרת לא ברור מדוע לא פנו קודם אל המשיבה והתריעו על המחדל. לטעמי, ראוי לעשות כן במקרים רבים כנימוס משפטי וכדרך ראויה לניהול הליך. פניה מוקדמת היתה מלמדת על תום הלב והדרך המקובלת לנהל הליכים משפטיים.

כך גם במקרה דנן. משכך, מצאתי כי יש להפחית באופן משמעותי מהסכום המוסכם כגמול ושכר טרחה בבקשת ההסתלקות. מדובר בתקלה נקודתית שאירעה בחנות המשיבה, ולא בדרך פעולה של המשיבה בכל סניפיה וחנויותיה. המבקשת ובא כוחה יכולים היו בנקל, להביא לתיקון הטעות, בפניה בכתב אל המשיבה, אלא נדמה כי בכוונת מכוון נמנעו מפנייה כאמור, שכן פניה כזו הייתה מסכלת אפשרות לזכות בגמול ושכר טרחה.

כאן המקום להדגיש, כי לא נעלמה מעיניי החלטתה של כב' השופטת י' וילנר בת"צ (חי') 27043-06-14 ברוך חזן נ' יעד חברה לדלק בע"מ (.9.12.14). בקשת האישור שם עסקה באותו עניין שבכאן, קרי, אי סימון מחיר קופסאות סיגריות. עו"ד דוד מזרחי ייצג את המבקש בבקשת האישור שהייתה בפני כב' השופטת וילנר ואף מייצג את המבקשת בבקשה שבפניי. ראוי וצריך היה עו"ד מזרחי, ליידע את בית המשפט כאן בדבר הגשת בקשת אישור זהה נגד נתבע אחר בבית המשפט בחיפה וההיפך. חובת היידוע כאמור, נובעת מעיקרון תום הלב. גם החובה לבוא בשערי בית המשפט בניקיון כפיים, מחייבת את עורך הדין ליידע את בית המשפט על עצם הגשת בקשת אישור זהה בבית משפט אחר, גם כשהצדדים אחרים.

מכאן, מתחזקת המסקנה, כי נעשה שימוש שלא לצורך במכשיר התובענות הייצוגיות. תובענות רבות מוגשות כשהן ממש זהות כנגד כל נתבע אפשרי בגין אותה עילה. נראה כאילו כל שעומד לנגד עיניהם הוא שיקול הגמול ושכר הטרחה. שיקול זה צריך שיהא שיקול נלווה להחלטה על הגשת תביעה ייצוגית בעניין מסוים. הגשמת האינטרס הציבורי הוא השיקול המרכזי והעיקרי שצריך לעמוד לנגד עורך הדין בהגישו תביעה ייצוגית.

לפיכך, בניגוד לכב' השופטת וילנר, איני סבורה כי יש לאמץ את בקשת ההסתלקות המתוגמלת, לרבות הסכומים הנקובים בה, רק מאחר שההפרה תוקנה ומשום כך הביאה לתועלת מסוימת בנקודה מסויימת ובזמן נתון. יש ליתן את הדעת להתנהלות התובע המייצג ובא כוחו, הן עובר להגשת בקשת האישור ולאחריה. במקרה זה לאור התנהלות המבקשת ובא כוחה (העדר פניה מוקדמת אל המשיבה, העדר הודעה לבית המשפט על הגשת בקשה זהה) התלבטתי האם לאשר את בקשת ההסתלקות מבלי לפסוק שכר טרחה וגמול כלל, כפי קביעתו של כב' השופט ענבר, או שמא לפסוק גמול ושכר טרחה בסכום צנוע, אך בשל העובדה כי התקלה הנקודתית בחנות המשיבה תוקנה וכן בשל כך שהמשיבה התחייבה להדק את הפיקוח על סימון המוצרים בכל סניפיה.

סעיף 16(א) לחוק תובענות ייצוגיות אשר דן בבקשת הסתלקות מבקשה לאישור תובענה כייצוגית קובע כך:

"מבקש, תובע מייצג או בא כוח מייצג... לא יקבל, במישרין או בעקיפין, טובת הנאה מהנתבע או מאדם אחר בקשר להסתלקותו כאמור, אלא באישור בית המשפט".

הכלל הוא שכאשר בית המשפט מאשר בקשה להסתלקות מבקשת אישור, הוא אינו פוסק גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא כוח המייצג. יחד עם זאת, ככל כלל, גם לכלל זה קיימים חריגים ויש מקרים בהם מצאו בתי המשפט לנכון לפסוק גמול ושכר טרחה גם במסגרת הסתלקות מבקשת אישור.

סעיף 22(ג)(1) לחוק תובענות ייצוגיות קובע לעניין פסיקת גמול לתובע המייצג:

(ג) בית המשפט רשאי, במקרים מיוחדים ומטעמים מיוחדים שיירשמו -

(1) לפסוק גמול למבקש או לתובע המייצג אף אם לא אושרה התובענה הייצוגית או שלא ניתנה הכרעה בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה, לפי הענין, בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף קטן (ב);

מכוח סעיף 22(ג)(1) ניתן, במקרים מסוימים, לפסוק גמול לתובע המייצג גם כאשר התובענה לא אושרה או לא הוכרעה לטובת הקבוצה.

באשר לאפשרות פסיקת שכר טרחה לבא כוח המייצג, אעפ"י שבקשת האישור לא התקבלה או לא הוכרעה לטובת הקבוצה, נקבע בעע"מ 2395/07 אכדיה סופטוור סיסטמס בע"מ נ' מדינת ישראל-מנהל המכס ומס בולים, (לא פורסם, 27.12.10):

"אמנם, גם על פי הכללים הרגילים הקבועים בחוק, ניתן לפסוק גמול מיוחד לתובע מייצג גם אם הבקשה לאישור לא נתקבלה או שהתובענה הייצוגית לא הוכרעה לטובת הקבוצה, אך מטבע הדברים, מצב זה מוגבל ל'מקרים מיוחדים ומטעמים מיוחדים שיירשמו' (סעיף 22(ג)(1) לחוק). אף שהדבר לא נאמר במפורש, יש להניח, בהתחשב בתכליות החוק ובמנגנוני האיזון שהוא מבקש ליצור, כי דין דומה חל גם לגבי פסיקת שכר טרחה לבא כוח מייצג". (שם, בפסקה 24).

מכאן, ברור כי בית המשפט רשאי לאשר גמול לתובע המייצג מטעמים מיוחדים שיירשמו, וכן רשאי הוא לאשר לפי שיקול דעתו שכר טרחה לבא כוח המייצג, במסגרת אישור בקשת הסתלקות.

במקרה זה שבפניי, מבקשים הצדדים לאשר את הבקשה להסתלקות המבקשת מהבקשה לאישור תובענה כייצוגית, לאור העובדה כי לאחר הגשת בקשת האישור תיקנה המשיבה את התקלה הנקודתית של אי סימון מחירי הסיגריות ואף התחייבה לפעול למניעת הישנות תקלות כאלה בעתיד. אולם, בשל הטרחה של המבקשת ובא כוחה בעצם הגשת בקשת האישור וניהול ההליך עד כה, מבקשים הצדדים לאשר הסכמתם לתשלום גמול לתובעת המייצגת ושכר טרחה לבא כוחה.

בנסיבות מקרה זה, סבורה אני כי יש לאשר את הבקשה להסתלקות מהבקשה לאישור התובענה כייצוגיות. יחד עם זאת, לאור העדרה של פניה מוקדמת אל המשיבה טרם הגשת בקשת האישור, פניה שהיה בה כדי לייתר ההליך, ובשל כך שלא הודיעו לבית המשפט על הגשת בקשה זהה לבית משפט אחר, מצאתי כי יש להפחית את סכום הגמול וסכום שכר הטרחה באופן משמעותי.

מכלל המקובץ מעלה, אני מאשרת את בקשת ההסתלקות, ומורה על תשלום גמול למבקשת בסך של 1,000 ₪ ושכר טרחה לבא כוחה בסך של 5,000 ₪.

הצדדים ביקשו לאשר את ההסתלקות מהבקשה ללא פרסום הודעה בדבר הגשת בקשה להסתלקות וללא קבלת עמדה אחרת בשל כך שהתקלה תוקנה וכן מבוצעות פעולות למניעת הישנות תקלה מעין זו בעתיד.

בנסיבות העניין כאן, לא מצאתי טעם כלשהו בפרסום הודעה. שכן אין מקום לאתר תובע חלופי, זאת נוכח העובדה כי המשיבה תיקנה את התקלה ומסמנת את מחירי הסיגריות על פי הדין.

סוף דבר:

הריני מאשרת את הבקשה להסתלקות מהבקשה לאישור התובענה כייצוגית ומורה על מחיקתה.

המשיבה תשלם למבקשת גמול בסך 1,000 ₪ ושכר טרחה לבא כוחה בסך 5,000 ₪.

אני נותנת תוקף של החלטה להתחייבות המבקשת ובא כוחה שלא להיות מעורבים בעתיד בכל הליך, ולרבות בתובענה ייצוגית נגד המשיבה בנושאים זהים לתובענה זו.

בא כוח המבקשת ימציא העתק פסק הדין למנהל בתי המשפט לצורך עדכון פנקס התובענות הייצוגיות.

ניתן היום, ל' כסלו תשע"ה, 22 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.