לפני בקשת רשות להתגונן (ובצדה גם בקשה למחיקת כותרת).

בבקשה ובתצהיר שהוגש בתמיכה לה נטען כי ההסכם מכוחו טוענים התובעים כי הנתבע חייב להם 225,000 דולר נעשה תוך שהתובעים ניצלו את גילו המתקדם של הנתבע תוך שהטעו אותו והפעילו עליו לחצים אדירים "תחת צל איומו של הליך סילוק יד ופינוי" ותוך מצג שווא של פלישה. על רקע זה נטען בבקשה כי החוזה "בטל ומבוטל" בשל הטעיה, טעות, מרמה ועושק. כן טען הנתבע שלמרות האמור שילם לתובעים על סך של 140,000 דולר במזומן ונכון היה לשלם להם את היתרה בהמחאות אלא שהם סירבו לקבלן. במצב דברים זה טען הנתבע כי התובעים ממילא לא זכאים ל"פיצוי העונשי" (הוא ככל הנראה הפיצוי המוסכם).

אף שחלק מטענות הנתבע מעוררות, על פני הדברים, סימני שאלה, ואף שלא הוצגו אסמכתאות לתשלום שכן שולם לטענת הנתבע, הרי שבטענות הנתבע יש כדי להקים הגנה לכאורה בתביעה. כידוע, בשלב זה אין לבדוק כיצד יעלה בידי הנתבע להוכיח את טענותיו ואין להיכנס בשלב זה לבחינת מהימנות גרסת ההגנה. די בכך שהתצהיר מגלה הגנה אפשרית, ולו בדוחק, כדי שתינתן לנתבע רשות להתגונן.

בנסיבות העניין, ולאור האמור בתקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ("התקנות"), מצאתי כי מוצדק ליתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד.

אשר על כן, ניתנת למבקש רשות להתגונן. התצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה ישמש כתב הגנה.

אשר לבקשה למחיקת כותרת – משהתובעים סמכו תביעתם על הסכם בכתב שנעשה בין הצדדים ואשר צורף לתביעה, ממילא אין להיעתר לבקשה. טענות הנתבע באשר לשאלת הסמכות יתבררו, ככל שיידרש, בישיבה שתיקבע.

התיק יופנה להליכי מהו"ת.

המזכירות תמציא לצדדים באמצעות הפקס ותעביר את העתק ההחלטה לעיון עו"ד נורית לוי.

עיון למעקב – 15.12.14.

ניתנה היום, י"ג תשרי תשע"ה, 07 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.