26 מאי 2015

1. בפניי ערעור על פי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 13.5.14 (להלן - "הועדה").
3. הועדה התכנסה בעקבות פסק דינו של בית הדין לעבודה בתל אביב מיום 12.2.14 (ב"ל 1643-10-13; להלן - "פסק הדין"), אשר הורה, על יסוד הסכמת הצדדים, כי עניינה של המערערת יוחזר לוועדה אשר:
5. "1. תשקול הענקת נכות נפרדת בגין הקרע הנטען בסופרספינטוס בכתף ימין. יובהר כי התקנה המתייחסת לקרע בגיד הינה תקנה העומדת בפני עצמה ואינה דורשת הגבלת תנועה.
6. 2. תשקול הענקת נכות בגין עמ"ש מותני תוך התייחסות ל- EMG ובמידה ואינו בנמצא תשקול הוועדה הפניית המערערת לבדיקה זו.
7. 3. תשקול הענקת נכות בגין בלוטת התריס".
8. כאמור, הועדה התכנסה ביום 13.5.14, שמעה את טיעוני המערערת, עיינה בפסק הדין וקבעה כדלקמן -
9. "לגבי גב תחתון ועדה סבורה שקיבלה נכות מתאימה, ולא נמצאו סימנים של חוסר נוירולוגי ברגליים בבדיקה קלינית, לדברי בא כוחה לא בוצעה בדיקת EMG בעבר, כמו כן לא נבדקה ע"י נוירולוג. הועדה שקלה את הצורך בבדיקת EMG והחליטה שבהעדר ממצאים קליניים של פגיעה שורשית, אין צורך בבדיקת EMG.
10. לגבי קרע בכתף ימין בגיד - על פי בדיקת US מ- 25.11.12 מדובר בקרע חלקי בגיד סופרספינטוס. ועדה קובעת 2% לפי סעיף 42 ד' 10% חלקי 5, בגלל שמדובר בפגיעה בקבוצת שרירים של השרוול המסובב עפ"י סעיף 42 ד' מדובר בקבוצה של 5 שרירים.
11. בנושא בלוטת התריס - הועדה עיינה במכתבה של דר' ברנע נורית מ- 10.11.13 אנדוקרינית, שאבחנה שהתובעת סובלת מגליטר מולטי נודולרי לא טוקסי ומצב לאחר כריתה של התאירואיד משמאל. ב- 12/13 עברה CT של הצוואר ללא חומר ניגוד שבסיכום נכתב שקיימת הגדלה ניכרת של האונה הימנית של בלוטת התריס, לחץ ודחיקת הקנה, קיים גם לחץ על הוושט המיצר הקדמי העליון שמור והאונה השמאלית של הבלוטה הוסרה. להמלצתה הופנתה לבדיקת רופא א.א.ג שלדברי תובעת התור נקבע למחר, 18.3.14. לאור זאת הועדה מבקשת חוו"ד א.א.ג אליו תבוא עם תשובת הרופא, מכתבו של הא.א.ג. לאחר חוו"ד תסכם הועדה ללא נוכחות".
12. המערערת הגישה ערעור על החלטת הוועדה המתייחס אך ורק לנכות בנוגע לקרע בכתף ימין בגינו נקבעה נכות בשיעור 2%. לטענת המערערת, טעתה הועדה באופן בו יישמה את סעיף 42 ד' על הנכות שנקבעה לה בגין קרע בכתף ימין, לא נימקה את החלטתה באופן המאפשר התחקות אחר הלך מחשבתה ולא התייחסה למלוא טענותיה. בנוסף, קיימת אי התאמה בין מסקנות הועדה לבין הממצאים הרפואיים שנקבעו.
13. המערערת סבורה כי יש לקיים את הוראות פסק הדין שניתן ביום 12.2.14 ואין מקום לשינוי הוראות פסק הדין. בנוסף טוענת המערערת כי אף לגופו של ענין, הסעיף אינו דורש הפרעה תפקודית או הגבלה בתנועה וכי מקום שקיים קרע באחד השרירים יש ליתן את מלוא הנכות, בהתאם לסעיף.
14. לטענת המשיב, פסק הדין שניתן ביום 12.2.14 בהסכמת הצדדים שגוי שכן יישום סעיף 42 דורש הגבלה תפקודית ועל הוועדה היה לערוך למערערת בדיקה, ובהתאם להגבלת התנועה לקבוע את ממצאיה. לפיכך הסכים המשיב להשיב את עניינה של המערערת לוועדה על מנת שתדון מחדש בקביעת הנכות בגין הקרע, תוך שיובהר לוועדה כי הנכות נקבעת בהתאם לבדיקה התפקודית.

דיון והכרעה:

1. על פי הדין, בערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים, בית הדין מוסמך לדון רק בשאלות משפטיות. במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי - המוסד לביטוח לאומי, (22.6.2006)).
2. כאשר מוחזר עניינו של מבוטח לדיון מחודש בוועדה על פי פסק דין, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין ולפעול על פי הנחיותיו. כמו כן, במקרה של ערעור על החלטת הועדה, ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין (דב"ע נא / 01-29 פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160 (1992); עב"ל (ארצי) 114/07 עורקבי - המוסד לביטוח לאומי (8.1.08); בר"ע (ארצי) 59174-11-10 מברוכה - המוסד לביטוח לאומי (22.12.10)).
3. 8. סעיף 42 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956 קובע כדלקמן:

42. (1) פציעת שרירי הכתף

...

(ד) SUPRASPINATUS, INFRASPINATUS TERES MINOR, SUBSCAPULARIS, CORACOBRACHIALIS ימין שמאל

(I) בצורה בינונית 10% 10%

(II) בצורה ניכרת 20% 10%

(III) בצורה קשה 30% 20%

1. 9. הוועדה העניקה למערערת חמישית מהנכות הקבועה בצידה של הפגימה המתוארת בסעיף ליקוי 42 (1) (ד) (I) , למרות שאין כל מחלוקת בדבר קיומה של פציעה בשריר הסופרספינטוס. הוועדה נימקה החלטתה זו בכך שהפגיעה היא בשריר אחד בלבד ולא בחמישה, בעוד שמלשון הסעיף לא עולה כי קיימת דרישה לכך שתהיה פגיעה בכל חמשת השרירים על מנת להקנות את מלוא אחוזי הנכות המפורטים.
3. 10. המשיב הסכים להשבת עניינה של המערערת לוועדה אולם המשיב סבור כי יש לתת לוועדה הוראות בדבר בדיקת המערערת וקביעת ממצאי נכות בהתאם להגבלה בתנועה, שכן פסק הדין שניתן ביום 12.2.14 בו נקבע כי אין לבחון הגבלת תנועה - שגוי .
4. טענה זו של המשיב אין בידי לקבל. ראשית המשיב לא נקט בהליך של ביטול פסק דין או ערעור, וזאת בנוגע לפסק הדין שניתן בהסכמת הצדדים ביום 12.2.14 ועל כן אין הוא יכול במסגרת הליך זה לטעון כנגד הקבוע בו. שנית, לוועדה קיים שיקול דעת מלא האם לבדוק את המערערת, ואין מקום שבית הדין יתן לוועדה הוראות בענין זה.
5. עוד יצוין כי פסק הדין אליו הפנה המשיב, בו נקבע כי יש לבחון הגבלת תנועה ביישום סעיף 42, הוא פסק דין של בית הדין איזורי ואינו מהווה הלכה מחייבת.
7. במצב דברים זה, נראה שהפתרון המתאים הוא אכן החזרת עניינה של המערערת לוועדה על מנת שתפעל בהתאם להוראות פסק הדין, שכן הנמקת הועדה בגינה מצאה לנכון לקבוע נכות בשיעור 2% - טעונה הסבר.
8. לא מצאתי מקום לשנות מהוראות פסק הדין נוכח ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים בפני כב' השופטת גרשון יזרעאלי.
9. 11. סוף דבר - הערעור מתקבל.
10. הוועדה תפעל בהתאם להוראת פסק הדין מיום 12.2.14 כדלקמן:
11. "תשקול הענקת נכות נפרדת בגין הקרע הנטען בסופרספינטוס בכתף ימין. יובהר כי התקנה המתייחסת לקרע בגיד הינה תקנה העומדת בפני עצמה ואינה דורשת הגבלת תנועה."
12. הוועדה תדון מחדש בהענקת הנכות בגין הקרע בסופרספינטוס בכתף ימין, בשים לב לכך שמלשון התקנה לא עולה כי קיימת דרישה לכך שתהיה פגיעה בכל חמשת השרירים על מנת להקנות את מלוא אחוזי הנכות המפורטים.
14. בפני הוועדה יובא רק ס' 11 לפסק דין זה.
15. 12. המשיב יישא בהוצאות המערערת בסך 2,500 ₪ שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
16. 13. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מקבלתו.

ניתן היום, ח' סיוון תשע"ה, (26 מאי 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.