הזוכה הגיש לביצוע כנגד החייב תביעה על סכום קצוב בת 31,022.00₪.

עפ"י כתב התביעה הזוכה הינו הבעלים של מרפאה לטיפולים קוסמטיים אשר החלה עסקיה ב – 03/2013.

החייב, עפ"י כתב התביעה, עבד עם התובע במרפאה, מכוח הסכם שותפות ביניהם, עד נובמבר 2013.

במועד זה החליט הנתבע, כי אינו מעונין להמשיך בשותפות וכי מתכוון הוא לפתוח עסק דומה בעיר מגוריו, בלא לקבל את הסכמת התובע ותוך הפרת חוזה השותפות (נספח 1).

סעיף 7 של כתב התביעה מציין, כי התובענה הנוכחית אינה מתייחסת לנזקים אשר הסב הנתבע באשר להפרת החוזה, באשר אלו באים לידי ביטוי בתביעה נפרדת (ת.א 41231-04-14).

עפ"י סעיף 8 של כתב התביעה מתייחסת היא אך ורק לסכום בו מודה הנתבע בכתב, כחובו לתובע.

תחת הכותרת "פיצול סעדים" (למען הזהירות בלבד) מצוי ההסבר להגשת תובענה זו בנפרד מהתובענה בתיק דלעיל בכך ש"אין זה סביר ואין זה ראוי כי בהגשת כתב התביעה כבר עתה יוותר התובע על כספים שיכולה ויהיה הנתבע חייב בגין אותה מערכת נסיבות עובדתית בגינה הוגשה התביעה הכספית דנן".

ולכן, בסעיף 8 מתחת לאותה כותרת, מבוקש פיצול סעדים...

התנגדות המבקש מציינת, כי אין התביעה מקיימת את התנאים הנדרשים בסעיף 81א1 בחוק ההוצל"פ וכן, כי בין הצדדים קיים סכסוך עסקי בין שני שותפים בעטיו הגיש הזוכה תביעה בת כ-190,000₪ בבימ"ש השלום בחדרה (תיק 41231-04-14).

נימוקי התובעת בבקשתה, לעניין פיצול הסעדים, איננה מתיישבת עם העובדה, כי כבר הוגשה תביעה ופיצול הסעדים מתבקש בתיק זה ולא בתיק ביהמ"ש דלעיל.

לבד מכל זאת מציין המשיב, כי אין בשום מקום ראיה בכתב להסכמה או להודאה בחוב כלשהו.

הבקשה נסמכת בתצהיר המבקש המאזכרת את המפורט לעיל, על דרך של הצהרה עפ"י יעוץ משפטי.

עוד מצהיר המבקש, כי במכתב ההתראה אשר קדם לפתיחת תיק ההוצל"פ נשוא התנגדותו, נדרש הוא לשלם למעלה מ- 200 אלף ₪ שעה שתקרת הסמכות העניינית של לשכת ההוצל"פ מוגבלת לסכום נמוך מכך (50,000 ₪ - ש.ר).

ביום 15/9/2014 התקיים דיון, בראשיתו ציינה ב"כ המשיב, אגב בקשתה להוציא את אשת המבקש מן האולם, כי מדובר בעדה רלבנטית בהמשך ההליכים בתיק זה ו/או בתיקים קשורים.

ביהמ"ש העיר, כי אם צופה המשיב את המשך ההליכים מדוע לא יודיע על הסכמתו למתן רשות להתגונן ומכל מקום משעמדה ב"כ המשיב על זכותה לחקור ובאין התנגדות, יצאה אשת המבקש והמתינה מחוץ לאולם.

בחקירה הנגדית אישר המבקש, כי המשיב מנע ממנו לעיין בהכנסות העסק. כשנשאל כיצד הגיע אל הנתונים ענה, כי קיבל את כל הסכומים במייל מן המשיב, אך לא קיבל חשבוניות, אלא אך נתונים מספריים.

העד אישר, כי היה מודע להכנסות העסק אך לא להוצאות, ואישר, כי המשיב הוא אשר שילם את ההוצאות.

מכל מקום העיד, כי הייתה מחלוקת ביחס להוצאות וכי המשיב חייב לו כסף, אך אינו יודע לכמת את הסכום.

בחקירה החוזרת העיד, כי העסק נפתח עפ"י הסכם השותפות ב-1/3/2013, כאשר הצדדים חולקים ביניהם את הרווחים, חצי חצי ובסה"כ נטל 5,000₪ מן הרווחים, שעה שההכנסות היו בסדר גודל של 70,000 ₪.

סיכומי המבקש מיום 15/10/2014 שבים ומציינים, כי התובענה אינה ראויה להתברר במסגרת תביעה על סכום קצוב, הן בשל היות הסכום הנתבע בלתי קצוב והן בשל כך שאינו נסמך בראיה בכתב.

סעיף 9 מציין, כי הואיל ומדובר בסכסוך בין שני שותפים עסקיים, הרי שיש לערוך התחשבנות כוללת בכל השאלות הנוגעות לשותפות.

באשר לפיצול הסעדים המבוקש בכתב התביעה, הרי שיש בכך כדי לתמוך בטענה, כי ההתדיינות אינה מתאימה לביצוע תביעה בהוצל"פ.

סיכומי המשיב מיום 09/11/2014 מציינים תחת הכותרת "רקע עובדתי", כי "תולדת חוב נשוא תביעה זו, הוא בעת פירוקה של השותפות בין הזוכה לחייב...".

ובהמשך, "עם פירוק השותפות נותר החייב/המבקש, חייב לשותפות סכום כסף רב...".

סכום התביעה הוא סכום בו הודה החייב במהלך חודש ינואר 2014, בכתב.

הסיכומים קובעים, כי קיים בין הצדדים חוזה שותפות, כי החייב מודה בכתב בחובו, כי התביעה האחרת בין הצדדים אינה שייכת להליך זה ואין לכרוך אותה עם הנוכחי, כיון שאיננה מתייחסת לסכום התביעה הנתבע כאן.

כאמור בהודעת ב"כ הזוכה מיום 26/01/2014 סיכומיה הומצאו זה מכבר אל ב"כ המבקש.

עפ"י הסימוכין היה זה ביום 09/11/2014.

השיגור הסיכומים בפקס אושר ביום המחרת, כעולה מן הסיכומים.

לא הוגשו סיכומי תשובה.

ראשית יאמר, כי מתן סעד של פיצול סעדים, בבקשה לביצוע תביעה בתיק הוצל"פ, איננו אפשרי.

חוק ההוצאה לפועל הקובע מתי איך כמה, בכל השייך להגשת תביעה לביצוע, אינו מאפשר פיצול סעדים במסגרת התביעה המוגדת לביצוע.

קל וחומר, כאשר פיצול הסעדים צריך היה להתבקש במסגרת תובענה אחרת ולא בתיק זה, באשר "הפיצול" מתייחס לתביעה שכבר הוגשה...

פיצול סעדים עניינו במצב בו קיימת עילה אחת, אולם סעדים שונים נובעים ממנה.

הדין אינו מאפשר פיצול סעד אחד לחלקים... כפי מבוקש בכתב התביעה שהוגש לביצוע בהוצל"פ.

שעה ששתי התביעות כאן ובתיק האזרחי דלעיל, הינן תביעות כספיות אשר אין מחלוקת בין הצדדים שנובעות הן מהסכם שותפות וממחלוקת בין שותפים, כלל לא ברור, כי הסמכות לדון בתובענה מסורה לבימ"ש שלום בכלל וללשכת ההוצל"פ, בפרט.

התובענה כפי שהוגשה, אינה אלא תביעה לעריכת התחשבנות בין שותפים, גם אם נצבעה היא בצבעה של תביעה כספית, על בסיס סכום הנטען להיות לא שנוי במחלוקת ע"י הזוכה - ושנוי במחלוקת ע"י החייב.

עפ"י הוראות פקודת השותפויות [נוסח חדש] דומני, כי בימ"ש שלום אינו מוסמך כלל לדון בתובענה.

מאידך, בלשכת ההוצל"פ ניתן להגיש לביצוע, אך ורק תביעה כספית.

טענות באשר להלימות תביעה המוגשת לביצוע בלשכת ההוצל"פ להוראות חוק ההוצל"פ, מן הראוי היה להגיש בבקשה מתאימה בתיק ההוצל"פ, שכן רשם ההוצל"פ מוסמך לדון בה ומשמוגשת היא, אין לו אלא להעבירה לביהמ"ש בהתאם להוראות תקנה 109ז בתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם – 1979.

לו כך היה נוהג המבקש, היה על הזוכה לפעול כאמור בסעיף קטן ג' של התקנה הנ"ל, או הייתה נמחקת התובענה באין הודעה כאמור שם, עפ"י סעיף קטן ד' של התקנה האמורה.

מכל מקום, דעתי כדעת המבקש, כי התובענה כלל אינה הולמת את הוראות חוק ההוצל"פ באשר התביעה איננה "...על סכום כסף קצוב הבא מכוח חוזה או התחייבות מפורשים, שיש עליה ראיה בכתב..." כפי שמתחייב מהוראות סעיף 81א1 בחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז – 1967.

אין די בהמצאה של ראיה בכתב, לפיה מודה המבקש בחוב כלשהו, שעה שלא נתקיימו שאר התנאים הקבועים בחוק ההוצל"פ כאמור לעיל: נספח 1 של כתב התביעה, הסכם שותפות בין הצדדים אינו מבטא התחייבות מפורשת של המבקש לשלם למשיב סכום קצוב כלשהו.

כך גם נספח 2 של כתב התביעה, אשר בין היתר רשום בו גם "31,022 חייב להחזיר לבהאא", אינו מהווה הודאה בכך שסכום זה מבטא חוב.

מן המקובץ הוא, הוא מבלי לקבוע מסמרות בסוגיית הסמכות העניינית של בימ"ש שלום לדון בתובענה:

נתונה למבקש הרשות להתגונן.

נוכח שווי התובענה (אינה עולה על 50,000.00₪) תתברר התובענה בסדר דין מהיר, בפני כב' הרשמת הבכירה, קרן מרגולין פלדמן.

החלטה זו תועבר אל כב' הרשמת.

בהוצאות המבקש עד כה, בסך 1,500.00₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לפירעון בפועל – יישא המשיב/הזוכה, בלא כל קשר להמשך ההתדיינות.

ניתנה היום, ז' שבט תשע"ה, 27 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.