1. בפני בקשת הנתבע, מאהר נג'מי (להלן: "הנתבע" או "מאהר") לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו, למקרה שהתביעה נגדו תידחה, וזאת עפ"י תקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 (להלן: "תקנות סד"א").
2. המדובר בתביעה שטרית בגין שיק ע"ס 55,000 ₪ משוך מחשבון הבנק של אחיו של הנתבע, נג'מי רמי, חייב מס' 1 בתיק הוצל"פ מס' 08-07392146, (להלן: "רמי") המתנהל בבנק מרכנתיל דיסקונט, סניף עכו (644), ז.פ לא ברור (כפי הנראה 10.4.14 לאחר ביצוע תיקון). הנתבע הינו הנפרע עפ"י השיק.

לאחר קבלת התנגדות הנתבע נפתח התיק האזרחי נשוא הדיון, והוא הועבר לפסים של תביעה בסדר דין מהיר.

1. הנתבע טוען בבקשה שבפנינו, כי השיק נשוא התיק נמסר לתובע ע"י אחיו רמי, כשהוא אינו ערוך כדין. בין היתר, לא נקבע בו המוטב, והוא הוצג לפירעון לאחר שנערכו בו מספר שינויים (בין היתר, הוספת שם הנתבע כנפרע וזיוף חתימתו על גב השיק), כמובן ללא ידיעתו או הסכמתו, וזאת לאחר 8 שנים מיום מסירת השיק לתובע. מעולם לא הייתה כל עסקה בין הנתבע לתובע או מי מטעמו, והנתבע מעולם לא קיבל כל תמורה בעד השיק. לאור האמור, הנתבע אינו חייב דבר לתובע, וככל שיש לתובע טענות עליו להפנותן כנגד מזייף השיק או כנגד אחיו רמי.
2. הנתבע מוסיף וטוען כי סיכויי הצלחת התובענה קלושים, באשר התובע נמנע מלתמוך את תביעתו בחוות דעת מומחה לעניין טענת זיוף חתימת הנתבע ומועד הפירעון המקורי של השיק (טרם שינויו). עוד נטען לעניין מצבו הכלכלי של התובע כי הוא הוכרז כמוגבל באמצעים וסך חובותיו בתיקי ההוצל"פ הפתוחים נגדו אינו ידוע לנתבע. מבדיקה במרשם חייבים מוגבלים באמצעים עולה כי התובע הוכרז כחייב מוגבל באמצעים בתאריך 17.8.15 (תוצאות הבדיקה במרשם צורפו כנספח ב' לבקשה). אמנם בתי המשפט קבעו כי מצבו הרעוע של התובע לא ישמש כסיבה יחידה ומספקת לחיוב בהפקדת ערובה, אולם כאשר עובדה זו מצטרפת למכלול הנסיבות הנ"ל, יש להורות על הפקדת ערובה כאמור.
3. בתגובה לבקשה טוען התובע כי ערובה לפי תקנה 519 לתקנות סד"א מוטלת במקרים חריגים, אך הסמכות מופעלת ע"י ביהמ"ש במתינות ובסבירות כדי שלא לנעול את דלת בית המשפט בפני מי שאינו משגת. במקרה דנן, מדובר בתביעה שטרית אשר הנתבע חתום כערב על גבי השיק והינה תביעה על סכום קצוב שיש עליה ראיה בכתב וסיכוי הצלחתה גבוהים מאד, ועל כן אין מקום לחייבו בהפקדת ערובה. התובע דוחה את כל טענות הנתבע לעניין הזיוף הנטען וטוען כי בעת קבלת השיק וחתימת הנתבע על השיק נכח קרוב משפחה של הנתבע, אשר מוכן להעיד בפני בית המשפט ולאשר את חתימתו של הנתבע בבוא העת.
4. התובע מוסיף וטוען כי כלל הוא שמחייבים בעל דין בהפקדת ערובה כאשר קיים חשש ממשי שבהעדר ערובה יתקשה בעל הדין שכנגד לגבות את הוצאות המשפט שייפסקו לזכותו. בצד הכלל בדבר הקושי בגביה ניצב כלל נוסף שעל פיו אין מחייבים תובע בהפקדת ערובה אך משום שהוא עני, וזאת כדי לא לחסום את דרכם של עניים לערכאות. בעניינו, התובע דוחה את כל טענות הנתבע לעניין מצבו הכלכלי וטוען כי מצבו הכלכלי טוב ויציב וכי בבעלותו בית פרטי גדול השווה 5 מיליון ₪. התובע עובד ומרוויח היטב, אשתו גם היא עובדת וכן ילדיהם הבגירים אשר עובדים אף הם ומרוויחים טוב, ועל כן אין מקום לחייב אותו בהפקדת ערובה כאמור.
5. בתשובה שהגיש הנתבע לתגובת התובע, הוא טוען כי הטלת ערובה להוצאות אינה מוטלת במקרים חריגים, אלא הדבר נתון לשיקול דעת ביהמ"ש, כאשר בתקנה 519 לתקנות סד"א לא פורטו קריטריונים, והפסיקה היא זו שיצקה לתקנה תוכן והתוותה את הקריטריונים להפעלתה (רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נגד בנק הפועלים בע"מ).

לעניין סיכויי התביעה נטען כי למרות הזמן הרב שחלף מאז העלאת טענת הזיוף, התובע טרם טרח להוכיח את טענתו כי הנתבע אכן חתם על השיק. עפ"י הפסיקה, כאשר הנתבע כופר בחתימתו על מסמך, על התובע הנטל להראות כי החתימה על המסמך (החיוני להוכחת חבותו של הנתבע), היא אומנם חתימת הנתבע. מאחר והתובע טרם הוכיח כי מדובר בחתימת יד הנתבע, הופכים סיכויי התביעה לקלושים.

לעניין המצב הכלכלי של התובע, נטען כי דין טענותיו של התובע בכל הקשור למצבו הכלכלי להידחות, מאחר ולא גובו באסמכתאות ו/או בתצהירים. מבירור נוסף במרשם חייבים מוגבלים באמצעים עולה כי התובע הוכרז כחייב מוגבל באמצעים ביום 17.8.15 כאשר גם ביום 26.9.16 שעה 2:33 עדיין מצוי התובע בסטטוס זה, כך שהטענה בדבר מצבו הכלכלי הרעוע של התובע לא נסתרה.

דיון והכרעה

1. תקנה 519 לתקנות סד"א מסמיכה את בית המשפט או הרשם לחייב את התובע להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע. אחת המטרות העיקריות להפעלת תקנה 519, היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהסיכויים של התובע להצליח בתביעתו קלושים. עם זאת, אין להכביד יתר על המידה על מגישי תובענות ולהגביל את הגישה לבית המשפט רק לבעלי אמצעים. על כן, על בית המשפט לנהוג בנושא זה במתינות ולהפעיל בסבירות את שיקול דעתו בדבר אופן הבטחת הוצאות המשפט. (ע"א 2877/92 אל לטיף נגד מורשת בנימין למסחר בע"מ, פ"ד מז(3) 846).

מצבו הכלכלי של התובע

1. כעולה מתוצאות בדיקה במרשם חייבים מוגבלים באמצעים מעודכן ליום 18.4.16 (הופק באינטרנט באתר רשות האכיפה והגביה, העתק ממנו צורף כנספח ב' לבקשה), התובע הוכרז כחייב מוגבל באמצעים בתאריך 17.8.15. במסגרת תשובה לתגובת התובע לבקשה צירף הנתבע תוצאות בדיקה נוספת שנערכה במרשם חייבים מוגבלים באמצעים מעודכנת ליום 26.9.16, לפיה גם במועד הבדיקה הנוספת נותר התובע בסטטוס של חייב מוגבל באמצעים.
2. בתגובה לבקשה הכחיש התובע את הטענה בדבר היותו חייב מוגבל באמצעים ואף טען כי מצבו הכלכלי איתן וכי בבעלותו בית פרטי בשווי 5 מיליוני ₪, הוא אשתו וילדיו משתכרים היטב (ללא שפורטו הכנסות) ועל כן אין מקום לחייבו בהפקדת ערובה. טענה זו אין בידי לקבל. מדובר בטענה בעלמא שלא נתמכה בראיה כלשהי. התובע אף נמנע מלצרף לתגובתו תצהיר מאומת כדין לאימות העובדות הכלולות בתגובתו. הנתבע הגיש אסמכתא מאתר רשות האכיפה והגביה בדבר היות התובע בסטטוס של חייב מוגבל באמצעים מיום 17.8.15 על בסיס המופיע במרשם חייבים מוגבלים באמצעים, והיה על התובע להתמודד באופן ספציפי אם תוכן המסמך שהוצג הכולל את פרטיו האישיים (בין באופן של הצגת ראיית הזמה לפיה לא היה ו/או אינו עוד בגדר חייב מוגבל באמצעים ובין באופן של הצגת פרטים בנוגע לתיקים הפתוחים נגדו בלשכת ההוצל"פ, גובה סך כל חובותיו, גובה התשלום החודשי שהושת עליו וכו', דבר שלא נעשה על ידו).
3. אוסיף ואציין כי תמיכה נוספת לפיה מצבו הכלכלי של התובע אינו שפיר כיום, ניתן למצוא בסעיף 5-6 לתצהירו מיום 20.7.14 שם הוצהר על ידו כי לפני 4-5 שנים פנה אליו הנתבע עם אחיו רמי וגם אביהם וביקשו הלוואה מאחר ומצבם הכלכלי היה קשה. באותה תקופה מצבו הכלכלי של התובע היה טוב, ומאחר ומדובר בשכנים, בני משפחה מוכרת וחברים הסכים התובע להלוות להם סך של 95,000 ₪.
4. במצב הדברים האמור, לא נסתרה טענת הנתבע ונראה כי יש בסיס לכך כי מדובר בתובע אשר מצבו הכלכלי רעוע ועל כן שוכנעתי כי יש חשש אמיתי להכבדה על הנתבע בגביית הוצאות משפט מהתובע, היה והתביעה תידחה ויפסקו לזכותו הוצאות משפט.

סיכויי התביעה

1. המבחן העיקרי לחיוב תובע (שאינו חברה) בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע הוא שאלת סיכויי התביעה. עיון בתצהיר התובע מעלה כי תביעתו מושתתת על הגרסה הבאה: השיק נשוא התביעה נמסר לתובע ע"י אחיו של הנתבע רמי לפני כ- 4-5 שנים, במסגרת הלוואה בסך 95,000 ₪ שנתן התובע לרמי בנוכחות מאהר ואביהם. במעמד מתן כספי ההלוואה ולהבטחת פירעונה ביקש התובע לקבל שיקים דחויים. מאחר והשיקים שקיבל התובע היו משוכים מחשבון רמי, סוכם כי מאהר (הנתבע) יהיה ערב לפירעונם, ומאהר יחתום על גב השיקים כערב. התובע דוחה את הטענה כי מדובר בשיק מזויף וטוען כי מדובר בשיק תקין שנמסר לו ע"י הנתבע ביחד עם אחיו רמי ובנוכחות אביהם. עוד טוען התובע כי מתוך כספי ההלוואה קיבל סך של 40,000 ₪, והיתרה בסך 55,000 ₪ (סכום השיק), טרם נפרעה עד היום. מכאן, שככל שבית המשפט יתרשם בשלב זה של ההליך כי מדובר בתביעת סרק שסיכויי הצלחתה קלושים יטה ביהמ"ש לחרוג מהכלל לפיו אין לחייב תובע בהפקדת עירבון בערכאה ראשונה ויקבל את הבקשה.
2. בחנתי את טענות הצדדים לגבי כל אחת מהסוגיות שפורטו לעיל ועיינתי במסמכים שצורפו לכתבי הטענות ונחה דעתי לקבוע כי בשלב מקדמי זה של ההליך וכל עוד לא נשמעו ראיות הצדדים, שמדובר בתביעה שסיכוי הצלחתה כלפי הנתבע נמוכים.

1. טענת התובע כי נתן הלוואה לאחיו של הנתבע רמי בסך 95,00 ₪ לא נתמכה בראיה כלשהי (אם כי רמי מודה כי ביצע 'עסקה' או 'הסכם' עם התובע במסגרתה משך את השיק נשוא התביעה). אם עסקת ההלוואה בוצעה בין התובע לרמי, ולגרסת התובע השיק נמסר לו כשהוא תקין (מולאו כל הפרטים הנדרשים על מנת שייחשב כשטר תקף), עולה השאלה מדוע מלכתחילה צוין על גבי השיק כי הנפרע הינו מאהר ולא התובע. התובע טוען כי השיק נמסר לו כשהוא תקין ועולה שאלה נוספת, מדוע ובאלו נסיבות אם כך, בוצע תיקון בתאריך הפירעון הנקוב (בספרות המציינות את שנת הפירעון בלבד), מתי ועל ידי מי? התובע טוען כי הנתבע הינו זה שחתום על גב השיק (טענה המוכחשת מכל וכל ע"י הנתבע), אך לא צירף חוות דעת של מומחה להשוואת כתבי יד לתמיכה בטענתו כי מדובר בחתימה אותנטית של הנתבע ולא חתימה מזויפת. התובע טוען כי במעמד המסירה נכח קרוב משפחה של הנתבע שיכול להעיד בדבר אותנטיות החתימה של הנתבע על גב השיק, אך נמנע מלפרט מיהו אותו קרוב משפחה (שכלל לא אוזכר בתצהירו), ובעיקר נמנע עד כה מלהגיש תצהיר מטעם אותו "קרוב משפחה", לתמיכה בגרסתו.

יש להוסיף ולציין כי אין אינדיקציה על השיק נשוא התביעה ו/או על מסמך אחר לפיה הוסכם במועד מתן ההלוואה כי הנתבע יערוב לפירעון השיקים שמשך אחיו רמי שאמורים היו לשמש לפירעון ההלוואה, ואין די בחתימת הנתבע (ככל שתוכח) על גב השיק כדי להוות ראיה מספקת להוכחת סטטוס נטען זה של הנתבע. בעניין זה ראו: החלטת כב' השופטת עופר מיום 30.6.14 בהתנגדות שם צוין על ידה כי החתימה המיוחסת למאהר על השיק אינה חתימת מושך אלא חתימת הסבה, ואילו לטענת מאהר שמו הוסף כנפרע לא ע"י המושך (אחיו), וחתימת ההסבה שלו זויפה (ולא חתימת ערב). ראו גם: טופס הבקשה לביצוע שטר שהגיש התובע בעצמו ללשכת ההוצל"פ בטבלת 'פרטי החייב' בחלק המגדיר את "קוד החייב" צוינה הספרה "1" (המציינת חייב רגיל הן לגבי רמי והן לגבי מאהר כאשר קוד "ערב" בטופס הנ"ל הינו באמצעות ציון הספרה "2" לצד פרטי החייב הרלבנטי.

למעלה מן הדרוש אציין כי טענות התובע בס' 12-13 לתצהירו לפיהן נעשו פניות רבות למאהר, רמי, ואביהם בנוגע להחזרת החוב ואף באמצעות בן דודם סלים, שביקש בשמם אורכה מהתובע לסילוק החוב ללא צורך בפתיחת הליכים משפטיים, לא נתמכה בראיה כלשהי. למעשה בשלב זה הוכחת התביעה מבוססת על עדותו היחידה של התובע כבעל דין, על כל המשמעות הנובעת מכך.

1. מנגד עולה מגרסת רמי, כפי שפורטה בתצהירו מיום 12.6.14 כי לפני 8 שנים (או יותר) מסר את השיק נשוא התביעה לתובע במסגרת עסקה שנערכה ביניהם (דבר שעשוי להסביר לכאורה את התיקון שבוצע בשנת הפירעון המקורית שצוינה בשיק). במעמד מסירת השיק לתובע, חתם רמי על השיק במקום המיועד לחתימת המושך, מולא הסכום 55,000 ₪, וצוין תאריך הפירעון (לא פורט תאריך הפירעון המקורי), אולם השינוי בתאריך הפירעון המקורי והחתימה לידו, וכן הוספת חתימת מאהר על גב השיק זויפו ולא נערכו על דעת רמי ו/או בהסכמתו. השיק נשוא התביעה מעולם לא נמסר למאהר ו/או הוסב על ידו, ומדובר בשיק מזויף שאינו נושא את חתימת מאהר. גרסה זו נתמכה בגרסת מאהר, כמפורט בתצהירו מיום 13.6.14. יצוין כי גרסאות הנתבע ואחיו רמי הנ"ל, טרם נסתרו ולו לכאורה ע"י התובע, בשלב זה.
2. סוף דבר
3. אני מחליט לקבל את הבקשה ומחייב את התובע להפקיד סך 4,000 ₪ בקופת בית המשפט להבטחת הוצאות הנתבע, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו.
4. המזכירות תרשום תזכורת בהתאם.
5. אני קובע הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ אשר ישולמו על פי תוצאת הדיון הסופי.

ניתנה היום, ח' תשרי תשע"ז, 10 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.