הבקשה שלפניי היא לפטור את המבקש מתשלום אגרה ולתת לו רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל, כב' הרשם אורי אוחיון מיום 9.4.14.

אפתח ואומר, כי מאחר שהגעתי למסקנה כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות לגופה, אני נכונה לפטור את המבקש מתשלום אגרה.

ההחלטה מושא בקשת הערעור היא מיום 9.4.14 ואילו הבקשה בתיק דנן הוגשה רק ביום 18.6.14, היינו כעבור כחודשיים מיום מתן ההחלטה (ומבלי לכלול את פגרת פסח במניין).

לפי תקנה 119(ה) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 המועד להגשת בקשת רשות ערעור הוא 20 ימים מיום קבלת ההחלטה. אומנם המבקש אינו מציין את המועד בו קיבל את ההחלטה, אף שהיה עליו לעשות כן, ניכר על פני הדברים כי הבקשה מוגשת לאחר חלוף התקופה הנ"ל ולכן ברור שהבקשה מוגשת באיחור ודינה להידחות על הסף.

ברם, גם אם אתעלם מהאמור לעיל אני מוצאת כי דין הבקשה להידחות לגופה. על אף שבבקשתו לכב' הרשם המבקש התייחס למספר פרטים שהוא נתבקש להתייחס אליהם, ברור כי לא הייתה התייחסות מלאה ומקיפה לכלל הנושאים והמסמכים שהוא נדרש להם על ידי כב' הרשם, ובצדק. אגב כך יצוין, כי כב' השם לא דחה סופית את הבקשה של המבקש להכריז עליו כמוגבל באמצעים, אלא ביקש ממנו פרטים ומסמכים נוספים, שלגבי חלקם לא הייתה כל התייחסות בבקשה להכריז עליו כמוגבל באמצעים.

לפיכך עולה לכאורה כי הדלת לא ננעלה סופית בפני המבקש, ויש להניח כי אם ישלים את הטעון השלמה תוך מסירת הבהרה בקשר לנושאים שכבר הייתה התייחסות לגביהם בבקשה המקורית, יש להניח כי הדיון בבקשתו להכריז עליו כמוגבל באמצעים יוכרע לגופו של עניין.

כמובן שאין באמור לעיל כדי להוות אינדיקציה כלשהי לתוצאות הבקשה להכריז עליו כמוגבל באמצעים או לתנאים שייקבעו, ככל שהבקשה תתקבל.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה.

אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא עותק ההחלטה לב"כ המבקש ותסגור את התיק ברישומיה.

ניתנה היום, ט"ו תמוז תשע"ד, 13 יולי 2014, בהעדר הצדדים.