ניתן ביום 25 אוגוסט 2014

סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה

1. לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בבאר שבע (סע"ש 56977-01-14; השופט צבי פרנקל) מיום 11.6.2014, בה חויבה המבקשת בתשלום הוצאות בסך 2,000 ₪.

הרקע לבקשת רשות הערעור

1. לפי העולה מהבקשה, המבקשת מועסקת כסייעת לחינוך מיוחד בכיתת חרשים בבית ספר תיכון בכסייפה החל מחודש 5/05. לטענת המבקשת, היא נקלטה לעבודה על ידי המשיבה 2 והועסקה על ידה עד ליום 31.8.07. החל מחודש 9/07 ועד ליום 31.8.09 שולם שכרה על ידי חברת "עתיד רשת חינוך ובתי ספר בע"מ", אשר קיבלה לידיה את הבעלות על בית הספר, והחל מחודש 9/09 ועד היום משולם שכרה על ידי רשת עמל.
2. המבקשת הגישה תביעה כנגד המשיבות במסגרתה נתבעו סעדים כספיים שונים. כמו כן עתרה המבקשת להסדיר את תנאי העסקתה, ובכלל זאת כי יינתן סעד הצהרתי הקובע כי היא עובדת של המשיבה 2 ולחילופין כי היא זכאית לתנאים ולזכויות של סייעות המועסקות לפי חוקת העבודה.
3. לאחר הגשת התביעה לבית הדין האזורי החל הליך גילוי מסכמים, והמשיבה 2 הגישה בקשה לפיצול סעדים.
4. בסיומה של ישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 11.6.14, נתנה החלטת בית הדין האזורי, מושא הבקשה שלפנינו, בזו הלשון:

"1. מאחר שלמועצה המקומית כסייפה מונה חשב מלווה, על התובעת היה להמציא את כתבי הטענות לפרקליטות מחוז דרום על מנת לשמוע את עמדת החשב המלווה. כמו כן, לאור טענות ב"כ המועצה יש לשמוע את עמדת משרד החינוך בהקשר להעסקת סייעות ובכלל זה באמצעות רשת עמל. לאור זאת, ב"כ התובעת תמציא את כתבי הטענות לפרקליטות מחוז דרום, הפרקליטות תמסור עמדתה תוך 30 יום מיום קבלת כתבי הטענות.

2. לאור העובדה שרשת עתיד היתה מעסיקה של התובעת בחלק מהתקופה הנתבעת אני מורה על צירוף רשת עתיד כצד דרוש לתובענה.

3. בקשת המועצה למחוק את התביעה נגדה מאחר שלא מבוקש כל סעד כספי ולאור הנתק בהעסקת התובעת תתברר לאחר קבלת עמדת המדינה.

4. דיון קדם נוסף יתקיים ביום 13.11.14 בשעה 9:00.

5. המועצה ורשת עמל יהיו רשאיות להגיש כתבי הגנה מתוקנים לאחר קבלת עמדת המדינה.

6. לאור העובדה שהמדינה לא צורפה ולא היתה התמונה המלאה בדיון התובעת תישא בהוצאות בגין הדיון של היום סך של 1,000 ₪ לכל נתבעת, הסכום ישולם עד תום ההליך..."

[ההדגשה הוספה – ו.ו.ל]

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו.

טענות הצדדים וההליך שבפנינו

1. לטענת המבקשת, אין כל הצדקה לחייבה בהוצאות, כיוון שהמדינה, בכובעה כמשרד החינוך, צורפה כצד להליך רק בשל החלטת בית הדין האזורי. לטענתה, המדינה צורפה בשל דרישה המשיבה 2, אשר הועלתה לראשונה בדיון, ולכן כלל לא ברור מדוע היה על המבקשת לצרף את המדינה מבעוד מועד. באשר לצירופה של המדינה בכובעה כחשב המלווה של המשיבה 2 – משרד הפנים, הרי שלמבקשת לא היה ידוע עובר למועד הדיון כי מונה חשב מלווה למשיבה 2, המשיבה 2 כלל לא הביאה נתון זה לידיעת המבקשת, ולכן המדינה לא צורפה בכובעה זה.

המבקשת הוסיפה, כי צירופה של המדינה כצד דרוש להליך, אינו כרוך בתיקון כתב התביעה, ולכן כלל לא ברור מדוע יש לחייב את המבקשת בהוצאות בגין צירוף זה. כמו כן, ניתן לקבל את עמדת המדינה אף ללא צירופה כצד להליך. לבסוף נטען, כי גובה ההוצאות אינו סביר ואינו מידתי, בשים לב לגובה שכרה של המבקשת ולנסיבות התביעה.

1. המשיבה 1 בתגובתה מיום 29.6.14 הודיעה, כי לפנים משורת הדין היא נכונה לוותר על הוצאות המשפט שנפסקו לזכותה בסך של 1,000 ₪, וזאת על מנת לייתר את הדיון בבקשת רשות הערעור, וזאת מבלי להודות בטענות הבקשה, ומבלי לגרוע מכל טענה עתידית בדבר הוצאות משפט שתפסקנה.
2. המשיבה 2 בתגובתה מיום 10.8.14 התנגדה לבקשה, וטענה כי התביעה בצורתה הנוכחית איננה מגלה עילה כנגדה, וטענה זו נפרסה בפני המבקשת וב"כ עוד בטרם הגשת התביעה. כעת, משהתברר כי יש צורך בתיקון כתב התביעה, וכפועל יוצא אף נדרש לתקן את כתב ההגנה, יש מקום לחייב את המבקשת בהוצאות. כמו כן, פסיקת הוצאות זהו עניין המסור לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וערכאת הערעור איננה ממהרת להתערב בכך.
3. בהחלטתי מיום 22.6.14 הצדדים נדרשו להגיב לאפשרות כי בית הדין ידון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור, בהתאם לתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. ב"כ המבקשת הודיעה כי היא מסכימה, וב"כ המשיבות לא הגיבו להחלטה בעניין זה. לפיכך אנו מחליטים לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינו בבקשה, בתגובות המשיבות, ובכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי בנסיבות המקרה יש מקום לבטל את ההוצאות שנפסקו לחובת המבקשת, כדלקמן.
2. אשר להוצאות שנפסקו לטובת המשיבה 1 – יפה עשתה משיבה 1 שהודיעה כי היא מוותרת על הוצאות שנפסקו לזכותה בסך של 1,000 ₪, וזאת מבלי להודות בטענות הבקשה, ולפיכך ניתן בזאת תוקף של פסק דין להודעת המשיבה 1, וההוצאות שנפסקו לטובתה מבוטלות.
3. אשר להוצאות שנפסקו לטובת המשיבה 2 – אכן הכלל באשר להוצאות המשפט הוא, כי הסמכות שניתנה לבית הדין לפסוק הוצאות משפט על פי שיקול דעתו היא רחבה, וכי ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית שעניינן הוצאות משפט, אלא במקרים חריגים בלבד (דב"ע נא/9 – 6 חברת מייסון בע"מ - קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין, פד"ע כג 430 (1994); ע"ע 527/05 קרייזמן - חב' מלונות דן בע"מ (2007).

יחד עם זאת, במקרה הנוכחי הגענו לכלל מסקנה כי יש מקום לבטל את שיעור ההוצאות שנפסקו על ידי בית הדין האזורי. הוצאות אלו נפסקו בשל החלטתו של בית הדין האזורי בדבר הצורך בצירוף המדינה, על שני כובעיה, כצד להליך. ככלל הצד התובע הוא אשר בוחר את הצדדים שהוא חפץ לתובעם לדין, ובמקרה זה בית הדין האזורי הוא אשר החליט כי יש מקום לצירוף המדינה כצד. בנסיבות אלו, מצאנו כי יש מקום לסטות מן הכלל של אי התערבות ערכאת הערעור בפסיקת הוצאות. כמו כן הבאנו בחשבון את השלב שבו נמצא ההליך, לאחר ישיבת קדם משפט ראשונה בלבד, ובנסיבות אלו, אנו סבורים כי יש מקום לבטל את ההוצאות שנפסקו.

לא למותר לציין, כי בניגוד לטענת המשיבה 2, ההוצאות שנפסקו לטובתה נומקו על ידי בית הדין האזורי בגין כך שהמדינה לא צורפה כצד, ולא בגין כך שהמבקשת העלתה טענות כנגד המשיבה 2 אשר אינן מגלות עילה. לכן טענותיה לעניין כך שאין עילת תביעה כנגדה - אין בהן רלוונטיות לענייננו.

1. אשר על כן, לאור האמור לעיל, הוצאות בסך של 1,000 ₪ שנפסקו לטובת המשיבה 2 – מבוטלות.
2. הוצאות בקשה זו יובאו בחשבון במסגרת פסק הדין הסופי בהליך, ובשים לב לתוצאותיו.

ניתן היום, כ"ט אב תשע"ד (25 אוגוסט 2014), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.