07 דצמבר 2014

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 1/6/14 ("הוועדה").

להלן עובדות המקרה:

2. המערער, יליד 1970, עבד כנהג משאית ונפגע ביום 12/7/06.

3. לאחר שהמשיב דחה את תביעת המערער להכרה בפגיעה כ"פגיעה בעבודה", הוגשה תביעה לבית דין זה (ב"ל 1518/07). במסגרת ההליך בבית הדין מונה מומחה יועץ רפואי לבית הדין, ד"ר מנחם יצחקי.

בחוות דעתו מיום 3/7/11 (מע/1), קבע המומחה בין היתר כי למערער "היה רקע של כאבי גב וגם פגיעות קודמות בגב עוד לפני שהחל בעבודתו". ד"ר יצחקי ציין כי "מחלת גב ניוונית צווארית ולומברית מקורה אינו בעבודה אלא במבנה עמוד השדרה ובתנאים גנטיים. ... אולם נהגי משאיות נכללים בקבוצת סיכון להתפתחות מחלות ניווניות של עמוד השדרה הצווארי. לכן להערכתי יש קשר סיבתי בין מצבו היום לעבודתו ומדובר בהחמרה או החשה של התפרצות המחלה". ד"ר יצחקי סיכם וקבע כי "להערכתי השפעת התנאים האחרים הינה גדולה מהשפעת תנאי העבודה והייתי מכמת זאת כ- 70% על חשבון מצבו הקודם והקונסטיטוציוני ו- 30% על חשבון תנאי העבודה".

בהודעתו מיום 8/1/12 הסכים המשיב להכיר בפגיעה בצווארו ובגבו של המערער כפגיעה בעבודה, והכל בהתאם לחוות הדעת של ד"ר יצחקי.

בפסק הדין של כב' השופטת אריסון-חילו מיום 22/1/12 (מע/1) נקבע כי "בשים לב לחוות דעתו של המומחה היועץ הרפואי, ד"ר מנחם יצחקי, שמונה על ידי בית הדין, ולאור הודעות הצדדים, הנני מקבלת את התביעה, בעניין עילת המיקרוטראומה, ומכירה בפגיעה בצווארו ובגבו של התובע כ'פגיעה בעבודה' כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995" ("פסק הדין בהליך ההכרה").

4. ועדה מדרג ראשון דנה בעניינו של המערער ביום 12/3/13, והמערער הגיש ביום 1/4/13 ערר כנגד החלטה זו (מע/2).

5. הוועדה הרפואית לעררים נשוא ערעור זה התכנסה ביום 18/8/13, בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה לנוירוכירורגיה ומומחה לפסיכיאטריה (פרוטוקול הוועדה – מש/1). הוועדה הקשיבה לתלונות המערער ורעייתו, ורשמה אותן בסעיפים 19 ו- 20 לפרוטוקול. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית ופירטה את ממצאיה. הוועדה הגיעה למסקנה כי מבחינה פסיכיאטרית, מאחר שהמערער אינו נמצא בטיפול ובמעקב פסיכיאטרי, מסתפק בשימוש בקאנביס רפואי ומשככי כאבים, ללא עדות להפרעה אפקטיבית מאג'ורית, החלטת הוועדה מדרג ראשון נותרת על כנה, והנכות הנפשית נקבעה בשיעור 0%. מבחינה נוירולוגית נקבע שאין עדות לפגיעה נוירולוגית ספציפית בעצב או בשורש, ולכן אין לזהות פגיעה המתבטאת באחוזים. מבחינה אורטופדית, הוועדה קבעה כי תנועות הצוואר והגב התחתון הן מעט מעל המוגדר כהפרעה קלה. לשם סיכום הדיון ביקשה הוועדה אישור עדכני ממרפאת כאב, התומך בקביעה שמצבו הרפואי של המערער תואם הגבלה בינונית בתנועות עמוד שדרה צווארי ובתנועות עמוד שדרה מותני.

באשר לנכות האורולוגית, הוועדה עיינה בחוות דעתו של ד"ר גרינולד מיום 3/7/13, וביקשה "הבהרה נוספת האם כמו שנקבע לגבי הגב, תרומת הסבר אחר למצב שאינו העבודה מקובלת גם על היועץ. לפי פסק הדין להכרה, המסתמך על חוות דעת של ד"ר יצחקי, הנכות בגין העבודה היא בשיעור 30% בלבד מכלל הנכות שתיפסק".

6. הוועדה שבה והתכנסה ביום 5/1/14 (פרוטוקול הוועדה – מש/2), ולאחר שעיינה בחוות דעתו המשלימה של ד"ר גרינולד מיום 8/9/13 קבעה הוועדה כי מהנכות הצמיתה הכוללת יש לנכות 5% בגין מצב קודם בצוואר, לפי פריט ליקוי מותאם 37(8)(א). כמו כן, הוועדה קבעה כי יש לייחס לפגיעה בעבודה 30% מהנכות. לסיכום, ביקשה הוועדה להיוועץ עם ועדת רשות לעניין הפעלת תקנה 15.

7. הוועדה סיכמה את הדיון בעניינו של המערער ביום 1/6/14, לאחר שקיבלה לעיונה את דו"ח ועדת הרשות מיום 7/4/14 ומכתב ההשגות של ב"כ המערער מיום 23/3/14. הוועדה הגיעה למסקנה כי "יש להכיר רק ב- 30% מהפגיעה הרפואית על חשבון תנאי העבודה, ואילו הניפוי בשיעור 70% יכלול גם את חשבון המצב הקודם וגם את השפעת המצבים שאינם קשורים לעבודה (קונסטיטוציונליים)". לאור האמור, קבעה הוועדה:

- נכות בשיעור 20% בגין הגבלה בינונית בתנועות עמוד שדרה צווארי לפי פריט ליקוי 37(5)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956

- נכות בשיעור 20% בגין הגבלה בינונית בתנועות עמוד שדרה מותני לפי פריט ליקוי 37(7)(ב)

- נכות בשיעור 30% בגין הפרעה בתפקוד זקפתי לפי פריט ליקוי 24(8)(ג)

- נכות נפשית בשיעור 0% לפי פריט ליקוי 34(ב)(1)

הוועדה ייחסה, כאמור, 30% מהנכות לתנאי העבודה ו- 70% קבעה שיש לייחס למצב קודם ולהשפעת גורמים שאינם קשורים לעבודה, כך שלמערער נקבעה נכות יציבה בשיעור 19.59% מיום 12/10/06 ("ההחלטה").

טענות הצדדים

8. טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה שגתה עת ייחסה 70% מהנכות לגורמים שאינם קשורים לעבודה (בהתאם להלכת יונס סואעד), שכן במקרה דנן היה מקום לעריכת חשבון עובר ושב וניכוי מצב קודם (בהתאם להלכת מרגוליס). המערער הוסיף וטען כי שגתה הוועדה משלא קבעה לו נכות נוירולוגית, בנוסף לנכות האורטופדית.

9. לטענת המשיב, המערער מבקש כיום לייחס את מלוא מצבו הרפואי לפגיעה בעבודה, בניגוד לחוות הדעת של ד"ר יצחקי, ובכך לאיין את פסק הדין בהליך ההכרה. נטען עוד כי לא נפל דופי בפעולת הוועדה מיישמה את הלכת סואעד. באשר לנכות הנוירולוגית טען המשיב כי הוועדה ערכה למערער בדיקה נוירולוגית, שממצאיה היו תקינים.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

10. לאחר שעיינתי בפרוטוקולים של הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בעל פה ובכתב, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות, ולא מצאתי טעם משפטי המצדיק התערבות בהחלטת הוועדה.

ניכוי מצב קודם ועריכת חשבון עובר ושב

11. ייאמר תחילה, כי מקובלת עלי עמדת המשיב לפיה נסיבות עניינו של המערער מתאימות ליישום הלכת סואעד (עב"ל 19817-08-11 יונס סואעד – המוסד לביטוח לאומי, מיום 27/3/12). פסק דין סואעד עוסק בניכוי מצב קודם מקום בו הוכרה מחלת הנפגע כמחלת מקצוע, או שהפגיעה בעבודה הוכרה על דרך המיקרוטראומה (להבדיל מאירוע תאונתי). בעניין סואעד נפסק כי היות הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה אין משמעה בהכרח שהנכות כולה נובעת ממנה. יתכנו מקרים שאינם בבחינת "מצב קודם", בהם גורמים שאינם קשורים לעבודה ומשפיעים גם הם על הנכות, כך שלא את כל הנכות ניתן לייחס לפגיעה מן העבודה. לפיכך, בנסיבות בהן הוכרה פגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה, כמו במקרה שלפנינו, יש לבחון איזה חלק מנכותו של הנפגע אין לייחס לתנאי עבודתו, ובעניין סואעד - בשים לב לנטען בדבר תרומת העישון להתפתחות מחלתו של הנפגע.

יפים לעניינו הדברים שנאמרו בעב"ל 46154-03-12 יצחק זהר – המוסד לביטוח לאומי (מיום 4/8/13):

"לגבי מחלות מקצוע או מיקרוטראומה, בפגיעות עבודה אלה, בדרך כלל קיימת חפיפה על פני ציר הזמן של גורמי הסיכון הקשורים לעבודה ושאינם קשורים לעבודה; ועקב פעולתם המשולבת במקביל של שני גורמים אלה מתהווה לעיתים במקביל הנכות".

נפסק, כי במקרים שכאלה על הוועדה להעריך את נכותו הכוללת של הנפגע בגין הפגימה שהוכרה, וממנה להפחית את הנכות שאינה קשורה לפגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה, על סמך נתונים מוכחים עובר למועד קביעתה את דרגת הנכות היציבה.

12. נשוב לענייננו: המומחה היועץ הרפואי לבית הדין קבע כי מצבו הרפואי של המערער הינו תולדה של פגיעות קודמות, כמו גם מחלה קונסטיטוציונלית. הוועדה אימצה את מסקנתו של ד"ר יצחקי, ולאחר שהעריכה את המצב הכולל של הנכות האורטופדית, המשיכה הוועדה וקבעה באיזו מידה נובעת נכותו של המערער מן העבודה, וכן קבעה איזה חלק מן הנכות יש לייחס לפגיעה שהוכרה. לדעת הוועדה ובהתאם לחוות דעתו של ד"ר יצחקי, יש לייחס 70% ממצבו הרפואי של המערער הן למצב קודם והן לגורמים שאינם קשורים לעבודה.

לאור האמור, נדחית טענת המערער לפיה היה על הוועדה לערוך חשבון עובר ושב לפי הלכת מרגוליס (דב"ע נג/ 01-46 מרגוליס יצחק – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 364).

הטענה לנכות נוירולוגית

13. לטענת המערער, היה על הוועדה לקבוע לו נכות נוירולוגית בנוסף לנכות האורטופדית שנקבעה. אמנם, בהלכת בן ציון פנקס נפסק כי אין להגביל את הנכות לפי פריט ליקוי 37(10)(ב) לאורטופדית או נוירולוגית בלבד, כשאפשר ליתן את שתיהן יחד. נקבע כי התקנה מאפשרת קביעת נכות נוירולוגית בלבד, קביעת נכות אורטופדית בלבד, וקביעת נכות נוירולוגית ואורטופדית גם יחד (בג"ץ 1634/09 בן ציון פנקס – בית הדין הארצי לעבודה, מיום 7/3/11). אלא שבענייננו הוועדה בחנה את טענת המערער לקיומה של נכות נוירולוגית, ובהעדר ממצאים התומכים בקיומה של פגיעה עצבית או שורשית, שללה הוועדה קיומה של נכות נוירולוגית.

14. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית, בישיבה ביום 18/8/13, ומשעה שבין חברי הוועדה נמנה מומחה לנוירוכירורגיה, המערער נבדק גם מבחינה נוירולוגית. בפרוטוקול הוועדה צוין כי המערער "מוסר על הפחתה בתחושה בחלק צידי של שני שוקיים. אין לגלות עקביות וחולשה של מי מהשרירים הגפיים התחתונות. רגישות בגב תחתון, אך ללא ספזם. בצוואר עוצר את התנועה דו צדדית. ב- °45 הטיה כיפוף ויישור עובר °30. אין לגלות הפרעה בכוח גס, תחושה והחזרים בגפיים העליונות. אין נקודת הדק או כאב מקרין בלחץ אל הצוואר, אלא רגישות מקומית בבסיס הצוואר. עצבים קרניאליים ותפקודי המוחון תקינים". לאור ממצאים אלה סיכמה הוועדה וקבעה כי "מבחינת פגיעה נוירולוגית ספציפית בעצב או שורש, אין לזהות הפרעה המתבטאת באחוזים".

בצדק טען המשיב, כי גם המומחה מטעם המערער, ד"ר סלטי, קבע בחוות דעתו כי הבדיקה הנוירולוגית של ארבעת הגפיים תקינה, לרבות הכוח הגס, התחושה וההחזרים (חוות הדעת של ד"ר סלטי צורפה לתגובת המשיב מיום 20/10/14). בהתאמה, גם המומחה מטעם המערער לא קבע למערער נכות נוירולוגית.

15. הנה כי כן, משהתייחסה הוועדה בהרחבה ובמנומק לכל תלונות המערער בפניה; ערכה למערער בדיקה קלינית, ובין השאר בחנה את טענתו לנכות נוירולוגית; קבעה את מסקנותיה באופן ברור המאפשר מעקב אחר הלך מחשבתה, ותוך עיגון מסקנותיה בקביעותיה הרפואיות – הרי שלא מצאתי שנפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה שלא קיימת נכות נוירולוגית.

הנכות האורולוגית

16. בדיון העלה ב"כ המערער טענה נוספת לפיה בעברו של המערער אין זכר לקיומה של נכות אורולוגית, והיא נוצרה במהלך השנים שלאחר הפגיעה בעבודה. המשיב טען מנגד כי טענה זו עומדת בסתירה לממצאים שמצא היועץ האורולוג בחוות דעתו. גם בעניין זה אני סבורה כי דין הערעור להידחות. עיון בחוות דעת היועץ האורולוג, ד"ר גרינולד, מיום 3/7/13 (מש/3), מעלה כי צוין שהמערער "מתלונן על חוסר זקפה מלאה שהלכה והתעצמה מאז התאונה". בנוסף, היועץ ד"ר גרינולד ציין בחוות דעתו כי גם הטיפול התרופתי הפסיכיאטרי שהמערער מקבל יכול להשפיע במידה מסוימת על התפקוד הזקפתי. לכל האמור יש להוסיף, כי היועץ ד"ר גרינולד הבהיר, לבקשת הוועדה, כי קיים קשר סיבתי חלקי בין הפגיעה בעבודה לבין הנכות האורולוגית, כמפורט בחוות דעתו המשלימה מיום 8/9/13 (מש/3).

לאור האמור, סבירה וברורה קביעת הוועדה לפיה יש לייחס חלק מהנכות האורולוגית למצב קודם ולגורמים שאינם קשורים לעבודה. לפיכך, נדחית הטענה בנוגע לנכות האורולוגית.

שתי הערות לפני סיום

17. לא מצאתי מקום או צורך לדון בבקשת המערער לפיה בית הדין יקבע בעצמו את הנכות הואיל ומדובר בהפעלת שיקול דעת משפטי, וזאת נוכח הקביעה שלא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה.

18. לא יכול להיות ספק כי בסופו של יום לא ניכתה הוועדה 5% נכות בגין מצב קודם, כפי שצוין בפרוטוקול הוועדה מיום 5/1/14. אמנם, בהודעת הערעור טען המערער כי הוועדה ביצעה ניכוי כפול, אולם מטיעוני ב"כ המערער בדיון נדמה היה שטענה זו נזנחה נוכח השלמת הטיעון בעל פה. עם זאת, ולאור הטענה שהועלתה בתשובת המערער יובהר כי כל עוד הוועדה לא סיכמה את הדיון בעניינו של המערער, היא רשאית הייתה לתקן את קביעתה, כפי שאכן עשתה בישיבתה המסכמת ביום 1/6/14.

סוף דבר:

19. לאור כל האמור, הערעור נדחה בזאת.

20. אין צו להוצאות.

21. לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, ט"ו כסלו תשע"ה, (07 דצמבר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.