בפניי תביעה כספית של התובעת כנגד הנתבעת לתשלום יתרת חוב, בגין הזמנת שירות לתכנון והתקנת מערכות לכיבוי אש אצל הנתבעת, על סך של 158,636 ₪.

רקע עובדתי

התובעת הינה חברה קבלנית שעסקה בזמנים הרלוונטיים לתביעה בתחום עבודות האינסטלציה וכיבוי אש. באותם הזמנים במפעל התובעת היו שני שותפים: מר יעקב ישראלי (להלן: "ישראלי") ומר מתי ריבקין (להלן: "ריבקין").

הנתבעת חברה המתמחה בפיתוח, יצור ושיווק מוצרי פלסטיק לתחום האריזה ושינוע ועוסקת בחומרים, אשר השימוש בהם מחייב רכישת ביטוח אש מורחב. ביטוח זה דורש התקנת מערכת מיגון אש באישור מכון התקנים ואישור מכבי אש.

ביום 2.12.07 נחתם הסכם עבודה בין התובעת לנתבעת, לפיו מתחייבת התובעת לספק לנתבעת הגנת אש הכוללת תכנון מערכת מתזים ("ספינקלרים") בהתאם לתקן הישראלי 1596, פריסת הצנרת בהתאמה לתוכניות שאושרו, אספקת החומרים הנדרשים, קבלת אישור מכון התקנים וכן אחריות למשך 12 חודשים (להלן: "ההסכם"). הסכם זה נחתם כהסכם פאושלי והתמורה שסוכמה עמדה על סך של 245,000 ₪ (לא כולל מע"מ), כשתנאי התשלום נקבעו מראש בהתאם לשלבי ביצוע העבודות. כמו כן, בהסכם נקבעו לוחות זמנים, לפיהם סיום תכנון תוך שבועיים מחתימת ההסכם והביצוע תוך כחודש מאישור התוכנית ויימשך לא יותר מחודשיים מתחילת הפרויקט. עוד סוכם שם, כי חילוקי דעות בקשר לחוזה זה, שהצדדים לא יצליחו ליישבם בהסכמה, ימסרו להכרעתו של מתי רחמני, יועץ בטיחות (להלן: "רחמני").

בשלב מסוים, חל עיכוב בביצוע והשלמת העבודות. אי לכך, הצדדים נפגשו ביום 26.11.08 על מנת לקדם את יישום ההסכם. בהמשך, הואיל והפגישה הזו לא הועילה, ביום 28.03.10, כשלוש שנים לאחר החתימה על ההסכם, התקיימה פגישת גישור בין נציג התובעת ונציג הנתבעת אצל המגשר המוסכם, מר רחמני (להלן: "ישיבת הגישור"). בפגישת הגישור הצדדים הגיעו להסכמות אך לא היה בכך להביא לסיום המחלוקות בין הצדדים. מכאן התביעה שבכותרת.

עד למועד הגשת התביעה, הנתבעת שילמה לתובעת כ-35% מסך התמורה בשנת 2008 ו-19% מסכום התמורה בשנת 2010. סך הכל שילמה הנתבעת לתובעת 54% מסכום התמורה, שהם 134,280 ₪.

ראיות הצדדים

מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר מתי רבקין, בעל מניות ומנהל בחברה התובעת. לתצהיר צורפו מסמכים שונים.

מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר זאב ספיר, מנכ"ל ובעלים של הנתבעת וכן של מר דרור זגורי, עובד בנתבעת. לתצהירים צורפו מסמכים שונים.

טענות הצדדים

התובעת טענה, כי הינה זכאית למלוא סכום התמורה על פי ההסכם בגין העבודות אצל הנתבעת בשנים 2007-2008 כאשר היא השלימה 99% מהעבודה לה התחייבה. בנוסף התובעת דורשת פיצוי בעקבות הנזקים שנגרמו לה לטענתה, בעקבות הלנת השכר על ידי הנתבעת במשך מספר שנים.

מנגד הנתבעת טענה, כי דין התביעה להידחות שכן התובעת לא ביצעה את עבודתה כמתחייב בהסכם. בנוסף, הנתבעת טענה לקיזוז הנזקים שנגרמו לה עקב הפרת התובעת את הוראות ההסכם והנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתנהלותה הלקויה ועבודתה הרשלנית של התובעת.

דיון והכרעה

התובעת טענה בסיכומיה, כי בהתאם להסכם מיום 2.12.07 היא התחייבה לתכנן ולהקים מערכת כיבוי אש במפעל ולקבל את אישור מכון התקנים למערכת (סעיפים 1-2 להסכם).

בהקשר זה, התובעת טענה, כי ביצעה עוד בשנת 2008 מעל 97% מהעבודות וכי לא יכלה להשלים את היתר רק בגלל הנתבעת (הקמת מאגר מים). כן נטען, כי בשנת 2009 היא הייתה זכאית כבר ל- 90% מהתמורה לאחר שביצעה 99% מהעבודות להם התחייבה במסגרת ההסכם.

בהקשר זה אזכיר מושכלת יסוד, לפיה נטל ההוכחה מוטל על התובעת בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה. משכך, על התובעת להוכיח את ביצוע העבודות וכן את זכאותה לקבלת התמורה המוסכמת.

לאחר בחינת טענות הצדדים, שמיעת עדותם של העדים מטעם הצדדים ולאחר בחינת המסמכים השונים שהוגשו לתיק בית המשפט הגעתי למסקנה, כי לא עלה בידי התובעת לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליה. אסביר.

התובעת טענה כי סיימה את העבודות נשוא ההסכם מיום 2.12.07 וכי השלימה 97% מהעבודות עוד בשנת 2008 ובשיעור של 99% מהעבודות בשנת 2009. ברם, לאחר בחינת טענות התובעת מגיעים למסקנה, כי האחוזים בהם נקבה התובעת נטענו בעלמא וללא כל תימוכין. התובעת לא הביאה ראיה כלשהי להוכחת ביצוע והשלמת העבודות, להם התחייבה בהתאם להסכם. התובעת לא הציגה חוות דעת מומחה לחיזוק טענותיה, לפיהן היא סיימה ולו גם לאחר שנים רבות, את העבודות להן התחייבה אצל הנתבעת. בהקשר זה יצוין, כי נציג התובעת, מר רבקין, אשר הוגדר כגורם המקצועי היחיד במהלך הדיון, אישר בחקירתו, כי חלוקת שטח העבודה באחוזים, כפי שפורט בתצהירו, אינה מדויקת ולא ידע להסביר מדוע ציין כי המשרדים מהווים 2-3 אחוז משטח המפעל (ראו, פרוטוקול, עמוד 11, שורות 1-23).

מעיון במסמכים ובאסמכתאות שהוגשו לתיק, עולה כי לא כך הדבר.

ראשית יצוין, כי בהתאם להסכם, התובעת התחייבה לסיים את העבודות תוך חודשיים ימים מתחילת הפרויקט, כך שעבודת התובעת אצל הנתבעת היתה אמורה להסתיים לכל המאוחר בחודש מרץ 2008 (סעיף 18 להסכם).

בשלב מסוים לאחר תחילת ביצוע העבודה (בסביבות חודש יוני 2008) עובדי התובעת החלו להיעלם מאתר העבודה אצל הנתבעת (ראו, תצהיר עדות ראשית של מר זגורי).

בחודש אוקטובר 2008 נערכה בדיקה מטעם מכון התקנים אך המערכת לא קיבלה את אישור המכון. בהתאם לאישור מכון התקנים, עד לאותו מועד המערכת עדיין לא הותקנה במלואה ולוקה בחסר.

בתאריך 26.11.08 נערכת פגישה בין הצדדים במסגרתה סוכם, כי מתי רבקין יחדש את ביצוע העבודות אצל הנתבעת ביום 30.11.08. בסיכום הפגישה, שנערך על ידי מר רבקין עצמו, פורטו העבודות שטרם בוצעו על ידי התובעת. בחודש מאי 2009 התנהלה חלופת מכתבים בין הצדדים כאשר מצד אחד התובעת דורשת את יתרת התמורה ומנגד הנתבעת מעלה טענות לעניין השלמת ביצוע העבודה וליקויים בעבודה. בהמשך, בתאריך 25.3.10 מתקיימת ישיבת גישור בין הצדדים. מר רבקין מתחייב לגמר ביצוע ואישור מכון התקנים. ברם, העבודות טרם הושלמו והחל מחודש אוגוסט 2011, מתנהלת תכתובת נוספת בין הצדדים, ממנה עולה כי התובעת עדיין לא סיימה את כל העבודות אצל הנתבעת. בתאריך 31.12.12 נערכה בדיקה של מכון התקנים (שביעית במספר), אשר הוזמנה על ידי חברה שונה שאינה התובעת, ומהבדיקה עולה כי עדיין קיימים חוסרים.

כמפורט לעיל, עד למועד כתיבת שורות אלו התובעת לא הציגה אסמכתא כלשהי או אישור מוסמך מהם ניתן ללמוד, כי העבודות נשוא ההסכם בוצעו על ידה באופן המזכה אותה בקבלת התמורה החוזית. האישור האחרון שהוצג על ידי הצדדים הינו אישור מכון התקנים מיום 31.12.12, שהינו השביעי במספר, ממנו עולה כי העבודות טרם הושלמו ועדיין נדרשים פעולות נוספות שאינן קשורות למאגר המים, ובפרט שבאזור המפעל "המתזים שהותקנו לא מתאימים לדרישות התקן עבוד הגנה על חלונות. יש להתקין מתזים ייעודיים ורשומים בלבד .... נדרש אישור שירותי כיבוי והצלה למצב זה" (ראו, תעודת בדיקה של מכון התקנים מיום 31.12.12). התובעת לא הציגה כל אסמכתא המלמדת, כי המתזים הוחלפו כנדרש או כי התקבל אישור שירותי כיבוי והצלה למצב. על כן, לא ברור על סמך מה התובעת טענה כי בשנת 2009 הושלמו 99% מהעבודות.

כפי שצוין לעיל, כשלוש שנים לאחר חתימת ההסכם, ביום 28.3.10, התקיימה פגישת גישור בין הצדדים על מנת לנסות להביא את ההסכם לסיומו באמצעות מגשר מוסכם. בפגישה זו הוסכם ונרשם, כי בהסכמת "השותף לשעבר" מר יעקב ישראל, מתי רבקין יטפל בהקדם בנושא העברת אחריות מי.מ. הנדסת מיגון אשר, אתו נערך החוזה, למתי רבקין" וכן כי "מתי רבקין אחראי לגמר ביצוע ואישור מעבדה נקי בגמר". בפגישת הגישור הוסכם עוד, כי בסיום העבודות ולאחר קבלת האישורים הנדרשים, ישולם לתובעת סך של 49,520.75 ₪ כנגד שיק שהוחזר על ידי הנתבעת בשל אי עמידת התובעת בהסכם, והיתרה תשולם "בתום הביצוע הכולל אישור מעבדה בשני תשלומים מאישור המעבדה". נקבע, כי יתרת התשלומים תשולם בקיזוז 20,000 ₪.

מהאמור לעיל עולה, כי בחודש אפריל 2010 נקבע לוח זמנים חדש לתשלום התמורה עבור ביצוע העבודות על ידי התובעת, להתקנת מערכת הגנה מפני אש אצל הנתבעת, לפיו היתרה תשולם בתום הביצוע הכולל. מתיאור התכתבויות הצדדים כמפורט לעיל עולה, כי התובעת לא עמדה בסיכום האמור והעבודות לא הושלמו. למיותר לציין, כי ככל שהתובעת היתה סבורה כי השלימה את ביצוע העבודות בהתאם לסיכום בישיבת הגישור, מדוע לא מצאה לנכון לפנות בשנית למגשר המוסכם, בטענה כי הנתבעת אינה מקיימת את חלקה ביישום הסכם הגישור.

הנתבעת טענה, כי בשלב מסוים טרם השלמת ביצוע העבודות, עובדי התובעת נטשו את אתר העבודה (בסביבות חודש יוני 2008) (ראו, תצהיר עדות ראשית של מר זגורי). טענה זו לא נסתרה. נהפוך הוא. טענה זו קיבלה חיזוק בעדותו של מר רבקין אשר טען, כי הפסיק לשלוח את העובדים של התובעת לאתר הנתבעת, בשל העובדה כי הנתבעת לא שילמה את הכספים שלגישת התובעת היו אמורים להיות משולמים לה עד לאותו שלב. התובעת חזרה על טיעון זה גם בסיכומיה וטענה, כי אי התייצבות עובדי התובעת באתר הנתבעת, בשל היעדר תשלום מצב הנתבעת, לא מהווה הפרה של ההסכם. נטען, כי מדובר בחיובים שלובים וכי הנתבעת היא זו שהפרה את ההסכם בכך שלא ביצעה תשלום בהתאם ללוח התשלומים שנקבע בהסכם.

אין בידי לקבל את טענת התובעת, כי לוח התשלומים כמפורט בסעיף 19 להסכם מהווה חיובים שלובים. אזכיר, המדובר בהסכם פאושלי לאספקת מוצר (מערכת הגנה מפני אש). לוח התשלומים שנקבע בסעיף 19 להסכם מהווה פריסת תשלום שנועד להקל על התובעת, שלא תידרש לבצע את כל העבודה ולהשקיע את כל התשומות עד להשלמת כלל העבודה. ברם, אין המדובר בחיובים שלובים. טענת התובעת לעניין חיובים שלובים לא מוצאת את ביטויה בנוסח ההסכם. בנוסף לכך, ככל שהתובעת סברה כי המדובר בחיובים שלובים, מדוע התובעת לא שלחה מכתב ביוני 2008 המתריע בפני התובעת כי היא לא מקיימת את חלקה בהסכם וכי במקביל התובעת לא תקיים את החיוב הנגדי. המכתבים הראשונים שהוצגו על ידי התובעת הינם מתאריך 19.5.09. לתובעת הפתרונים.

בנוסף לכך התובעת טענה, כי לא הצליחה להשלים את החלק הזניח של העבודות שנותר לביצוע (כ- 1%) בשל נסיבות הקשורות לנתבעת ובייחוד עניין הקמת מאגר המים. אין בידי לקבל טענה זו.

ראשית יודגש, כי התובעת לא הציגה ולו מסמך אחד מהתקופה שבין מרץ 2008 ועד לדצמבר 2012, בו היא מודיעה לנתבעת כי סיימה והשלימה את ביצוע כל העבודות נשוא ההסכם וכי כל שנותר הוא חיבור המערכת למאגר מים, לצורך ביצוע הבדיקות הנדרשות לקבלת אישור מכון התקנים. לו סיימה התובעת את ביצוע הפרויקט, כפי התחייבותה כלפי התובעת בתוך חודשיים ימים מדצמבר 2007 והריג'קט היחיד היה לעניין מאגר המים ולחץ המים, ברור כי התמונה היתה שונה. ברם, מעיון באישור מכון התקנים מחודש דצמבר 2012 עולה, כי אין הדבר כך. העובדה, כי בדצמבר 2012 המתזים שהותקנו על ידי התובעת אינם תקניים, אינה קשורה להקמת מאגר מים על ידי העירייה או על ידי הנתבעת עצמה. מעיון במסמכים השונים שהוגשו לתיק, עולה כי, על פניו, הטענות בעניין הקמת מאגר המים כעילה לעיכוב בהתקדמות ביצוע העבודות נשוא ההסכם, הועלו בשלב מאוחר ורק בדיעבד.

ודוק. הסכם העבודה מיום 2.12.07, שנחתם בין התובעת לנתבעת, הינו (בשורה התחתונה) הסכם לאספקת מוצר (מערכת להגנה מפני אש). מעיון באישור מכון התקנים מדצמבר 2012 עולה, כי עד לאותו שלב, המוצר נשוא ההסכם לא סופק על ידי התובעת. מערכת כיבוי אש, שבה מותקנים מתזים לא תקניים, אינה עונה על התנאים הקבועים בהסכם. בפועל, עד למועד הגשת התביעה טרם סופק המוצר נשוא ההסכם לידי הנתבעת. זאת להזכיר, ההסכם הינו הסכם פאושלי, במסגרתו בוחנים את התוצר הסופי (ראו, תצהיר עדות ראשית מטעם מר זגורי).

יודגש כי, התובעת טענה, כי בהתאם להסכם מיום 2.12.07 היא התחייבה לתכנן ולהקים מערכת כיבוי אש במפעל ולקבל את אישור מכון התקנים למערכת (סעיפים 1-2 להסכם). טענה זו נכונה אך חלקית. בפועל, התובעת התחייבה לתכנן ולהקים מערכת כיבוי אש במפעל ולקבל את אישור מכון התקנים למערכת אך בנוסף התובעת התחייבה לבצע את האמור בתוך חודשיים ולכל המאוחר עד מרץ 2008 וכן התובעת התחייבה לתת אחריות למערכת למשך 12 חודשים מתום העבודה ואישורה.

מהאמור לעיל עולה, כי גם בהתאם לגישת התובעת, היא לא עמדה בהתחייבותה להשלים את ביצוע העבודות לכל המאוחר עד לחודש מרץ 2008 וכן לא עמדה בהתחייבות למתן אחריות למשך 12 חודשים מתום העבודה ואישורה.

בהקשר זה התובעת טענה, כי העיכוב נבע מסיבות הקשורות בנתבעת וכן כי האחריות תינתן באמצעות מר רבקין או באמצעות צד שלישי. אין בידי לקבל טענות אלו. לעניין סיבת העיכוב בביצוע העבודות, הגעתי למסקנה כי העיכוב לא נוצר בשל סיבות הקשורות בנתבעת, הכל כמפורט לעיל. בנוסף, לעניין הטענה כי חל עיכוב בביצוע העבודות בשל שיפוצים באזור המשרדים והמפעל של הנתבעת, טענה זו לא הוכחה על ידי התובעת. נהפוך הוא. מעדותו של מר גזורי עלה, כי הנתבעת עשתה כל מאמץ לתאם ולקדם את העבודות של התובעת. גרסה זו לא הופרכה. בנוסף, יש מקום להפנות לסעיף 10 להסכם, אשר מחייב תיאום לוחות הזמנים מול המפעל וזאת בשל שיבושים עקב עבודות המפעל.

לעניין מתן אחריות באמצעות מר רבקין או מר ישראל או בידי צד שלישי, אציין כי טענה זו נטענה בעלמא. מר רבקין לא פירט כיצד הדבר יבוצע. התובעת לא הציגה ולא פירטה את זהותו של אותו צד שלישי ולא הוצגה כל אסמכתא שאכן תינתן אחריות, כנדרש בהסכם. אזכיר, כי ההסכם מיום 2.12.07 הינו הסכם פאושלי. לא עלה בידי התובעת לפרט או להוכיח את שיעור מרכיב האחריות מתוך סך התמורה החוזית.

כאן המקום לציין, כי סטאטוס התובעת לא הוברר עד תום במסגרת ההליך. לא ברור מה מצבה של התובעת נכון למועד כתיבת שורות אלו ומי הגורם אשר מקבל החלטות אצל התובעת. מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר רבקין. יוזכר, כי בפגישת הגישור מיום 28.3.10 הוסכם, כי בהסכמת "השותף לשעבר" מר יעקב ישראל, מתי רבקין יטפל בהקדם בנושא העברת אחריות מי.מ. הנדסת מיגון אשר, אתו נערך החוזה, למתי רבקין" וכן כי "מתי רבקין אחראי לגמר ביצוע ואישור מעבדה נקי בגמר". מנגד, במכתב מיום 4.9.11 שנשלח על ידי הנתבעת לידי נציג התובעת, נדרשה התובעת להשלים תיקון ליקויים וכן ביקשה הנתבעת לדעת מי איש הקשר של התובעת שאמור לעבוד מול הנתבעת (וזאת עקב ריבוי פונים לתובעת). במכתב מיום 7.9.11 הודיעה התובעת (גב' בשם אלונה), כי איש הקשר מטעם התובעת הינו מר יעקב ישראל (ראו, נספחים ט'4-ט'5 לתצהיר מר זאב ספיר).

בסיכומו של דבר, עבודת התובעת אצל הנתבעת, אשר אמורה היתה להסתיים בתוך מספר חודשים בודדים, לא נסתיימה שנים רבות. הנתבעת נותרה ללא מיגון אש תקין ומאושר, ללא כל אחריות.

בהתאם להסכם המקורי בין הצדדים, התקנת המערכת להגנה מפני אש היתה אמורה להסתיים בתוך חודשיים מתחילת הפרויקט. התובעת לא עמדה בהתחייבותה על פי ההסכם. בנוסף לכך, בהתאם להסכמת הצדדים, שגובשה לאחר ישיבת הגישור מיום 28.3.10, מר רבקין התחייב להשלים את העבודות לצורך קבלת אישור מכון התקנים בתוך 10 ימים ולתאם בדיקה של מכון התקנים בתוך כחודש ימים. גם בהתחייבות זו מר רבקין לא עמד. כמו כן, כאמור לעיל, באפריל 2010, בעקבות ישיבת הגישור, הצדדים גיבשו הסכמות חדשות לפיהן יתרת התשלום תשולם בתום ביצוע כולל ואישור המעבדה.

אכן, הוצג אישור מכון התקנים מחודש דצמבר 2012. ברם, אישור זה מסויג ומחייב אישורים נוספים מטעם כיבוי אש. זאת, בשל העובדה כי המתזים שהותקנו במפעל לא מתאימים לדרישות התקן. לא הוצג על ידי התובעת ולא הוכח, כי ניתן אישור סופי מטעם כיבוי אש למערכת או כי המתזים הוחלפו בכאלה שמתאימים לדרישות התקן. מכך יוצא, כי לא הוצג אישור סופי שהמערכת הותקנה בהתאם לדרישות התקן וכי המערכת המאושרת נמסרה לשימוש הלקוח (הנתבעת). כנגזרת מכך, לא ניתן לדעת מתי מתחיל המועד למניין תקופת האחריות (12 חודשים מתום העבודה ואישורה (סעיף 17 להסכם)), וגם לא הוצגה כל אסמכתא שהתובעת נתנה בפועל אחריות למערכת. חיזוק לכך ניתן למצוא בעדותו של נציג הנתבעת, מר ספיר, אשר ציין בעדותו כי עד למועד מתן עדותו בתיק שבכותרת, כיבוי אש באים כל שנה לעשות ביקורת וזאת בגלל שהמערכת שהותקנה על ידי התובעת אינה "תקינה" (ראו, פרוטוקול, עמוד 19). עדות זו של מר ספיר לא נסתרה על ידי התובעת.

מהאמור לעיל עולה, כי בהיעדר אסמכתא להשלמת העבודות עד תום (100%) על ידי התובעת, לא קמה הזכות לדרוש את יתרת התמורה החוזית, וזאת בהתאם להסכמות שגובשו בחודש אפריל 2010, בעקבות ישיבת הגישור.

גם בהנחה והייתי מגיע למסקנה, כי לאחר קבלת תוצאות הבדיקה השביעית של מכון התקנים בשנת 2012 הושלמו העבודות וניתן לדרוש את יתרת התמורה, עדיין ביצוע העבודות על ידי התובעת נעשה בניגוד ותוך הפרת התחייבויותיה על פי ההסכם, הן המקורי והן ההסכמות משנת 2010 (התחייבות לסיים את העבודות תוך 10 ימים החל מיום 6.4.10). זאת להדגיש, כי התמורה החוזית ניתנה בעד מערכת להגנה מפני אש שתתוקן אצל הלקוח תוך חודשיים ימים מתחילת הפרויקט, שתהיה בהתאם לתקן ותינתן אחריות למשך 12 חודשים על ידי התובעת. בפועל, מוצר זה לא סופק על ידי התובעת, הכל כמפורט לעיל.

לאור המסקנה אליה הגעתי כמפורט לעיל, אין צורך להידרש לטענות הנתבעת לעניין קיזוז. ברם ולמען הסדר הטוב, להלן אתייחס בקצרה לטיעוני הנתבעת.

הנתבעת טענה לקיזוז במספר רכיבים. הראשון, קיזוז בגין התחייבות התובעת לקיזוז בסך 20,000 ₪ (לא כולל מע"מ), מכוח ההסכמות שגובשו בשנת 2010 בעקבות ישיבת הגישור. אין בידי לקבל את טענת התובעת כי התחייבות זו בטלה. העיכוב בהשלמת ביצוע העבודות לאחר ההסכמות משנת 2010 אינו נעוץ בהקמת מאגר המים בלבד אלא גם בסיבות הקשורות לתובעת. על כן, עומדת לנתבעת הזכות לקיזוז הסכום האמור מכל תמורה שכביכול היתה מגיעה לתובעת.

הרכיב השני לקיזוז, עניינו בקיזוז בגין ריג'קטים וחוסרים במערכת ואי מתן אחריות עתידית. בהקשר זה יוזכר, כי ההסכם שנחתם בין הצדדים הינו הסכם פאושלי ללא כתב כמויות מדויק. מהעדויות שנשמעו בתיק עולה, כי בסופו של דבר היו מספר מרכיבים שלא הותקנו, כגון הידראנט, גלגלון וקיר מסך. אמנם, צודקת התובעת כי לא הוצגה אסמכתא כלשהי לעניין העלויות של הרכיבים החסרים, אך מנגד בהינתן שמדובר בהסכם פשואלי, הדבר מחזק את הטענה כי בסופו של דבר, התובעת לא סיפקה לנתבעת את המוצר המוגמר בגינו התחייבה הנתבעת לשלם את התמורה החוזית. בנוסף, הוכח כי חלק מהרכיבים החסרים כבר לא נדרשים וזאת בשל חלוף הזמן מאז המועדים המקוריים בהתאם להסכם בין הצדדים. לאור האמור אני קובע, כי הנתבעת הוכיחה את זכאותה לקיזוז בגין רכיב זה אשר, בהיעדר פירוט, שיעורו ייקבע, ככל שיהיה בכך צורך, על דרך האומדנא.

הרכיב השלישי והרביעי לקיזוז, עניינם בקיזוז בגין הפרשי פרמיות ביטוח וכן קיזוז בגין שעות עבודה שנאלצו מנהליה של התובעת להקדיש בטיפול בהפרת ההסכם. רכיב זה נטען על ידי הנתבעת בעלמא ולא הובאו ראיות ואסמכתאות מספקות להוכחת רכיבים אלו. לעניין פרמיות הביטוח, אין חולק, כי היעדר מערכת להגנה מפני כיבוי אש עלול לייקר את עלויות הביטוח, אך הנתבעת לא הצליחה להוכיח את גובה הנזק בהקשר זה ולא הצליחה להפריד בין החלק הנעוץ בעיכוב מצד התובעת לבין החלק הנעוץ בעיכוב בהקמת מאגר המים, שהינו באחריותה שלה. לעניין שעות העבודה שהושקעו בטיפול בהפרת ההסכם, הנתבעת לא הציגה תחשיב ופירוט שעות, אלא המספרים נטענו באופן כללי וללא כל תימוכין. שני רכיבים אלו ראוי כי יילקחו בחשבון במסגרת חישוב הפיצוי הכללי המגיע לנתבעת בעקבות הפרת ההסכם על ידי התובעת.

סוף דבר

לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי התובעת הפרה את ההסכם שנחתם עם הנתבעת ולא סיפקה את המוצר, על כל מרכיביו ומאפייניו לרבות משך זמן הביצוע והאחריות, לו התחייבה בהסכם. כמו כן, בנסיבות העניין, גם אם הייתי מגיע למסקנה, כי בסופו של דבר ולאחר עיכוב ניכר, התובעת השלימה את ביצוע העבודות נשוא ההסכם, בשורה התחתונה יתרת התמורה החוזית הייתה מתקזזת מול הפיצוי המגיע לנתבעת בגין העיכוב בהשלמת ביצוע העבודות וכן מול רכיבי הקיזוז, להם טענה הנתבעת, כמפורט לעיל.

על כן ולאחר בחינת מכלול טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

בנסיבות העניין ולאור מכלול טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי אין מקום ליתן צו להוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תעביר לב"כ הצדדים.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ג' אלול תשע"ט, 03 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.