<#2#>

נוכחים:

מטעם המאשימה: עו"ד עילבוני

מטעם הנאשמת: בעצמה ע"י עו"ד מוסטפא אבו אחמד

פרוטוקול

ב"כ הנאשמת: הנאשמת התייצבה והיא מבקשת לומר מספר דברים לביהמ"ש.

הנאשמת: אני חוזרת בי מהכפירה. אני מודה בעבירות המיוחסות לי בכתב האישום.

אני מאוד מצטערת שזה קרה ואני בסה"כ שראיתי את האופנוע אז עצרתי כי לא ידעתי לאן הוא ירצה לפנות והוא החלי לסטות ואז הוא נכנס בי. אני לבורנטית במפעל פרי ניר ומרחק הנסיעה שלי זה 30 דק ואין לנו תחבורה ציבורית. אני גרה במנחמיה ורציתי לבקש את רחמי ביהמ"ש כי אני המפרנסת העיקרית בבית.

ב"כ הנאשמת: נציין כי מדובר בנהגת שנוהגת משנת 1982 עם 3 הרשעות קודמות מסוג ברירת משפט כאשר האחרונה משנת 1999. מזה כ- 15 שנים אין לה הרשעות כלל וכלל. הנאשמת הודתה בפתח משפטה, חסכה זמן שיפוטי יקר. חלילה וחס איננו מקלים ראש בחומרת העבירות אך נטען כי נפגע העבירה אכן אושפז ושוחרר למחרת. כפי שהבנתי מחברתי לפי שיחה טלפונית איתו, על אף טענותיו כי הוא סובל מכאבים לא צורף שום תיעוד רפואי, לא נקבעה לו נכות כלשהי על פי טענתו. מבקש שביהמ"ש יטה מהעונש המינימאלי ויסתפק בעונש הצופה פני עתיד. לגבי הקנס, מקבל את הסדר.

ההליך האזרחי אשר התנהל נגד הנאשמת הסתיים במסגרתו הוטלה אחריות תורמת על המעורב בשיעור של 15%. אני מציג לביהמ"ש את הפרוטוקול.

ב"כ המאשימה: מגישה תיעוד רפואי ביחס לנפגע העבירה.

<#3#>

גזר דין

הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בכך שביום 13.3.14 סמוך לשעה 15:30 עת נהגה ברכבה הפרטי בכביש היציאה מקיבוץ שער הגולן, לא צייתה לתמרור מתן זכות קדימה אשר מוצב בכיוון נסיעתה, נכנסה לצומת ובכך חסמה דרכו של אופנוע אשר הגיע משמאלה והתנגשה בו עם רכבה.

הנאשמת נהגה ברשלנות ובקלות ראש וכתוצאה מתאונה נפגעה ונזקקה לטיפול רפואי ואילו רוכב האופנוע נחבל חבלות של ממש כפי שהדבר בא לידי ביטוי סעיף 3 לפרק העובדות של כתב האישום ובתיעוד הרפואי אשר הוגש על ידי המאשימה.

הצדדים גיבשו ביניהם הסדר טיעון אשר הוצג לביהמ"ש ביום 12.7.15 במסגרתו הוסכם כי ביחס לפסילה בפועל ולמאסר המותנה אשר יוטלו על ידי ביהמ"ש יתקיים טיעון פתוח וביחס לפסילה המותנית והקנס הגיעו הצדדים לידי הסכמה.

המאשימה ציינה כי הנאשמת נוהגת משנת 1982 ולחובתה 3 הרשעות, מצבו הרפואי של נפגע העבירה נכון להיום עדיין לא שב לתקינותו, הוא סובל מכאבים אולם לא נקבעו לא אחוזי נכות. כמו כן, צוין כי נפגע העבירה סולח לנאשמת והוא לא מעוניין שתרצה עונש מאסר בפועל, אם כי מבקש שרישיונה ייפסל לתקופה ארוכה.

ב"כ המאשימה טענה כי יש להעדיף את האינטרס הציבורי על פני האישי של הנאשמת ובמסגרת רכיבי הענישה עתרה על פסילה ארוכה ומרתיעה וכן מאסר מותנה מרתיע.

ב"כ הנאשמת עתר היום לפניי להטלת עונש שאין בצידו פסילה בפועל כך שביהמ"ש יתבקש לסטות מפסילת המינימום וזאת נוכח נסיבותיה של הנאשמת שהינה המפרנסת העיקרית וזקוקה לרישיון לצורך ניידותה למקום עבודה, כפי שהנאשמת היום טענה בפניי.

תיקון 113 לחוק העונשין עיגן את הבניית שיקול הדעת השיפוטי והעניק מעמד בכורה לעיקרון ההלימה היינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה, בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.

על פי תיקון החוק, על ביהמ"ש לקבוע את מתחם העונש ההולם למעשה העבירות שביצעה הנאשמת בהתאם לעדכון ההלימה ולשם כך יתחשב ביהמ"ש בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה לפי סעיף 40 ט לחוק העונשין.

לכשיקבע מתחם הענישה, יקבע ביהמ"ש את מתחם העונש ההולם לנאשמת ולצורך כך יתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40 יא' לחוק.

בעניינו מדובר בעבירה אשר מייחסת לנאשמת נהיגה המאופיינת ברשלנות ובקלות ראש תוך אי ציות לתמרור של מתן זכות קדימה ובנסיבות אלו מצא עצמו רוכב הקטנוע מעורב בתאונת דרכים אשר בצידה חבלות של ממש.

הערך המוגן הינו שמירה על חיי אדם אשר נוסעים באופן תקין בדרך.

המאשימה עתרה בטיעוניה להטלת עונש של פסילה ארוכה ומשמעותית לצד מאסר מותנה מרתיע תוך הסבת תשומת ליבו של ביהמ"ש למצבו הרפואי של נפגע העבירה ועמדתו העונשית.

מתחם הענישה בעבירות בהן הורשעה הנאשמת אינו כולל רכיב של מאסר בפועל, אלא עונש של מאסר אשר צופה פני עתיד, לכל היותר, וזאת בהסתמך על עובדות כתב אישום זה ועברה התעברותי אשר למעשה התיישן, בצירוף עונש פסילה שבין 3 חודשים לבין 11 חודשים וכן פסילה מותנית וקנס.

בתי המשפט קבעו לא אחת כי סטייה מעונש המינימום הקבוע בחוק וכן סטייה ממתחם הענישה לקולא יכול שיתקיים אך ורק בהתקיימותן של נסיבות ייחודיות אשר יצדיקו את העדפת האינטרס האישי של הנאשם על פני האינטרס הציבורי.

בעניינו מדובר בנאשמת אשר מעורבת לראשונה בעבירה מסוג זה ועברה התעברותי אשר כלל 3 הרשעות בעבירות מסוג ברירת משפט התיישן.

הנאשמת טענה לפניי כי רישיון הנהיגה נחוץ לה לצרכי הפרנסה ולמעשה לצרכי ניידותה למקום עבודה.

בהתחשב בחומרת המעשים, בנסיבותיהם, במידת אשמה של הנאשמת, בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו ובמדיניות הענישה הנוהגת, הגעתי לכלל מסקנה כי ההסדר אליו הגיעו הצדדים נופל במתחם העונש ההולם למעשי העבירות שביצעה הנאשמת ועל כן אני מכבד את ההסדר הטעון, אני גוזר עליה את העונשים הבאים:

1. אני דן את הנאשמת לתשלום קנס בסך 1,500 ₪ או 15 ימי מאסר.

הקנס ישולם תוך 90 יום מהיום.

הנאשמת הונחתה לגשת למזכירות לקבל שובר תשלום.

2. אני פוסל את הנאשמת מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים וזאת אך בשל נסיבותיה האישיות והייחודיות של הנאשמת לרבות עברה התעברותי אשר כאמור התיישן זה מכבר וכן בהסתמך על מצבו של נפגע העבירה כפי שהדבר עלה בטיעוני המאשימה.

הנאשמת תפקיד את רישיון הנהיגה עד ולא יאוחר מיום 6.9.15 שעה 12:00 ותקבל אסמכתא מתאימה.

בית המשפט מסביר לנאשמת כי עליה להפקיד את רישיונה - גם אם פקע תוקפו - במזכירות בית המשפט, ואם אין בידיה רישיון נהיגה עליה להפקיד תצהיר ערוך כדין.

3. אני פוסל את הנאשמת מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשמת לא תעבור אותן עבירות שעליהן הורשעה או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 ותורשע בגינה.

4. אני מטיל על הנאשמת מאסר על תנאי של חודשיים וזאת למשך שנתיים שלא תעבור על העבירה בה הורשעה והתנאי שהוא שהנאשמת לא תעובר עבירה בזמן פסילה ועבירה בניגוד לסעיף 38 (3) לפקודת התעבורה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת תוך 45 ימים מהיום.

<#4#>

ניתן והודע היום כ"ז תמוז תשע"ה, 14/07/2015 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי הילה בוחבוט