1. לפניי תביעה כספית ע"ס 5,578 ₪, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו לכלי רכב, מ"ר 72-823-50 (להלן: "הרכב") ביום 21.12.2012, כתוצאה מהצפה נטענת של כביש שהינו בתחום אחריותה של הנתבעת במי גשמים בשל בעיית ניקוז (ולהלן: "האירוע").

2. המחלוקת היא הן לעניין עצם קרות האירוע והן לעניין הקשר הסיבתי בין התנהלותה של הנתבעת לבין הנזקים הנטענים שנגרמו לרכב.

3. נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו נהגת הרכב ומהנדס אזור צפון תל אביב אחראי, בין השאר, על עניין הניקוז.

4. בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות האירוע ונסיבות התרחשותו, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

חרף הסכמת הצדדים למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

נהגת הרכב מספקת בעדותה לבית המשפט את הנתונים הבאים:

רק חודש עובר לאירוע, נעשה שיפוץ למנוע הרכב (עמ' 1, שורות 27-26 לפרוטוקול). גובה המים שהצטברו היו בגובה המדרכה (עמ' 1, שורה 23 לפרוטוקול) דהיינו כ- 20 ס"מ. במועד האירוע רכבים אחרים עברו את שלולית המים ללא כל בעיה.

העד מטעם הנתבעת מספק בעדותו לבית המשפט את הנתונים הבאים:

לא התקבל דיווח על התקלה במועד האירוע הנטען ולא בסמוך לפניו (עמ' 3, שורות 20-19 לפרוטוקול). גם אם ישנה הצפה לא כל הכביש מכוסה במי גשמים ונותר מרווח למעבר חופשי של רכבים (עמ' 3, שורות 23-22 לפרוטוקול).

בטופס ההודעה על האירוע שהוגש לתובעת צוין כי הרכב הושאר במקום האירוע (ת/1) לעומת זאת בעדותה של נהגת הרכב היא מציינת כי לאחר שעברה עם הרכב בשלולית החל לצאת עשן לבן מהרכב והמשיכה בנסיעה לבית חמותה, ורק לאחר שביקשה שוב לנסוע עם רכבה, הרכב "שבק" (עמ' 1, שורות 17-15 לפרוטוקול).

נתונים אלו מרחיקים למעשה את הנזקים הנטענים שנגרמו לרכב מהצפת הכביש במי גשמים.

העובדה שאצל הנתבעת קיימת תוכנית לביצוע קו ניקוז ברחוב בו ארעה האירוע מעיד כי יש צורך ביישום תוכנית כזו לצורך שיפור הניקוז, ואינו מעיד כי בעיית הניקוז יכולה לגרום בהכרח לנזקים שתוארו על ידי התובעת, ואינה מעידה כי בנסיבות העניין בעיית הניקוז, אם בכלל, היא שהובילה לאירוע.

כמו כן, אין בחוות דעתו של השמאי מטעם התובעת להוות את הקשר הסיבתי בין הנזקים ברכב לאירוע הספציפי הנטען, במיוחד כאשר אין התייחסות בחוות דעת לשיפוץ שנערך במנוע חודש עובר לאירוע.

עיינתי בפסקי הדין שצירפה ב"כ התובעת והגם שגם שם דובר על נזקי רכוש שנגרמו לרכב כתוצאה מהצפת כביש, מדובר עדיין בנסיבות שונות, כאשר במקרה שלפנינו ישנו נתון מרכזי ומהותי של שיפוץ שנעשה למנוע חודש טרם האירוע, שאינו קיים ביתר המקרים.

בנסיבות העניין, לא הוכח קשר סיבתי בין הצפת הכביש לנזקים הנטענים שנגרמו לרכב.

6. לפיכך, התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

7. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, ט' סיוון תשע"ה, 27 מאי 2015, בהעדר הצדדים.